ר"ן (מיוחס לו) שבת קעב

הרבים דטלטול צורך הוצאה הוא כי היכי דאסרו כלי מחמה לצל מהאי טעמא ומהאי טעמ' נמי אסרו להציל בכלי' הרבה יותר מג' סעודות שמא לא יספיקו לו כלים שבביתו ואתי לאיתויי דרך ר"ה כדאיתא בפרק כל כתבי הקדש:

נתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל וכו'. פי' במקום עפר וצרורות אסור ללקטן וליתנן לתוך הסל משום דמיחזי כבורר דמדין בורר אתי' עלה ואפי' בפירות גסין ולהכי קתני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל לאכול מותר:

ורב אמר חלוק הי' ר' יהודה אפי' בזיתים וענבים וכו'. פי' דכי היכי דלר' יהודה בשאר פירות אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר ה"נ בזתים וענבים:

עולא אמר חלוק הי' רבי יהודה בזיתים וענבים. נר' פירושא הא דקתני ר' יהודה אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור דוקא בזיתי' וענבים קאמר אבל בשאר פירות אפי' הכניסן למשקין היוצא מהן מותר והלכה כמותו בזיתים וענבים אבל לא בשאר פירות דכל היכא שהכניסן למשקין ליכא לאיפלוגי בין שאר פירות לזיתים וענבים וליכא לפרושי חלוק הי' ר' יהודה בזיתים וענבים אבל בשאר פירות מודו לי' רבנן דא"כ מאי והלכה כמותו בזיתי' וענבים דהא בשאר פירות נמי לא פליגי רבנן ור' יהודה כנ"ל:

ורבי יוחנן אמר הלכה כר' יהודה בשאר פירות ואין הלכה כמותו בזיתים וענבים.. פי' ור' יוחנן ס"ל כרב דלר' יהודה בכולהו פירות אם הכניסן למשקין היוצא מהן אסור:

אמר לי' לכי תשכח פי' כשתעיין בענין תמצא במה הם חולקין:

אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא בתותין ורמונין פליגי פי' אבל בשאר פירות שאינן תותין ורמונין מותר לסחוט אפילו לכתחלה לכ"ע כיון דלאו בני סחיטה, נינהו כדאיתא בסמוך:

[דף קמ"ד ע"א] לא לרצון בסתמא וכ' קשיא לי אכתי נידוק ונימא דוקא סתמא בזיתים וענבים משום דבני סחיטה נינהו הא תותין ורמונים דלאו בני סחיטה נינהו לא דאי לא ליתי תותים ורמונים וכ"ש זיתים וענבים. וי"ל דה"ה תותים ורמונים דסתם כמפרש. והא דלא תני תותים ורמונים משום סיפא לאשמעי' דאפי' בזיתים וענבים כל היכא דאמר לא ניחא לי באותן משקין דשרי אע"ג דאפי' הכניסן לאוכלין אסור כנ"ל:

רבנן דמודו לי' לר' יהודה בשאר פירות מנא לן פי' ואע"ג דקתני בסיפא דברייתא דלעיל גבי תותים ורמונים דבין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור ליכא למידק מינה דוקא תותים ורמונים הא בשאר פירות שרי דדילמא ה"ה בשאר פירות דאסרי והא דלא נקטי למלתייהו בשאר פירות דילמא לאשמועי' כותי' דר' יהודה דאפי' בתותים ורמונים דאיכא מאן דסחיט להו דאפי' הכי אם הכניסן לאוכלין קא שרי ר' יהודה ואלו נקטי שאר פירות הוה אמינא דדוקא בתותים ורמונים קא אסר ר' יהודה אפי' הכניסן לאוכלין. והיינו דקאמר רב נחמן בר יצחק מסתברא בתותים ורמונים פליגי משום דמברייתא לא מיפרשא בהדיא וכמו שפרש"י ז"ל:

[ע"ב] דילמא ר' יהודה היא. פי' והשתא דלא קס"ד טעמא דסוחטין לכתחלה מיירי בשהכניסן למשקין ומשום הכי קא אסר ברמוני' דאי בשהכניסן לאוכלין האמר ר' יהודה דשרי ברמוני':

פוסלין את המקוה בשינוי מראה. פי' ולא בג' לוגין לבדן אלא עד שיהו רבים כ"כ שיש בהן כח לשנות מראה המקוה וס"ל לרב חסדא דלא פסלי אלא במקוה חסר כדאמרי' בג' לוגין מים שאובין דלא פסלי אלא במקוה חסר אבל במקוה שלם לא פסלי אלא דגריעי ממים שאובין דמים שאובין פסלי בג' לוגין לבדן ומי תרדין לא פסלי אלא בשינוי מראה ולעולם במקוה חסר אבל במקוה שלם לא. ואתא רב פפא למימר דלעולם לא מהני מחשבתו לשוויי משקה. כלומר כמשקה מים אלא אע"פ שאינו משקה חשוב פוסל את המקוה בשינוי מראה ואפי' במקוה שלם דהכל תלוי בשינוי מראה. כן פי' ה"ר יהונתן ז"ל:

מאן תנא דמוחל משקה הוא וכו'. פי' וס"ל כרב חסדא דמשקה הוא דפוסל את המקוה ולא דבר אחר:

איכא בינייהו דאתי בתר איצצא. פי' דהיינו המחל האמצעי והאי מחל הוא הא דתנן נפל לתוכו יין וחומץ ומחל ושינה מראה פסול דלרב יעקב הוי משקה וכ"ש האחרון וכולן טמאין ופוסלין את המקוה בשינוי מראה חוץ מן הראשון לפי שאינו רוצה בקיומו. ולר' שמעון מחל האמצעי לאו משקה. הוא וכ"ש הראשון וכולן טהורין ואינן פוסלין את המקוה בשינוי מראה חוץ, מן האחרון שהוא משקה ופוסל את המקוה וטמא לפי שרוצה בקיומו לפי שיש בו צחצוחי שמן:

רבא אמר משום דהוה דבר וכו'. פי' לעולם אפי' ר' שמעון היא ואפי' במחל היוצא בתחלה' דלכולי עלמא לאו משקה הוא מיהו אפי' הכי מתני' דתנן נפל לתוכו יין וחומץ ומחל במחל היוצא בתחל מיירי דפסול מקוה והכשרו אינו תלוי במשקה אלא בדבר שעושין הימנו מקוה לכתחלה ושאין עושין