ר"ן (מיוחס לו) שבת קע

יצאו הפירות משם וכי ליכא פירות לא חזיא כלל אבל כי איכא פירות חשיבא ככלי משום דמגינה בפניהם:

מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה ועם החולין כלומר או עם החולין דאגב החולין ניטלת הטמא', וכתב ה"ר יהונתן ז"ל דהאי דלא מטמאה טמא' לטהורה מיירי שהטמא' הויא שלישי ואין שלישי עושה רביעי בתרומה. וקשיא לי דא"כ לימא פסולה ואפשר דכיון דעדיין מטמאה היא בקדשים מיקרא טמאה, ועוד פי' ז"ל דאי נמי כגון שלא הוכשרה הטהורה במים. אבל לפי' התוספות שפי' דמיירי שהטמאה בקופה א' והטהורה בקופה שניי' ושתי הקופות בתוך קופה גדולה, לא קשיא מידי דהא איכא כלי שאינו מיטמא מן הטמאה:

[ע"ב] והא מיפלג פליגי וכו' ר' יהודה אומר וכו' אבל לכ"ע לא נתבטלה סאה של תרומה לגבי מאה של חולין כשאר איסורין שבתורה שאין מכירין האיסור, משום גזל כהן דאי שרית לי' בלא העלאה אתי לערב בידים:

דר' יהודה עדיפא מר' שמעון. דלר' יהודה שרי אפי' להעלותה ור' שמעון לא שרי להעלותה אלא לתת עיניו בצד זה ולאכול מצד אחר אבל תרווייהו סבירא להו סאה תרומה שנפלה למאה חולין דבתיקונן הן עומדין ואין צריכין תיקון אלא סילוק סאה א' מהן במקום התרומה ודי לו והילכר לר' יהודה כיון דבלא העלאה נותן עינו בצד זה ומתחיל ואוכל מצד אחר אין תיקון בהעלאתו ולפי' שרי' לי' להעלותו בשבת מתני' האבן שעל פי החבית וכו', היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה. פירש"י ז"ל אבל כיבוס ממש לא דהואיל וסתם כרים וכסתות של עור רכים הם שייך בהו כיבוס ומיהו בעור שרייתו לא זהו כיבוסו והכי איתא בזבחים פרק דם חטאת. א"נ יש לפרש דגזרי' כבוס דעור אטו כבוס בגדים אבל שרי' אטו כבוס לא גזרי':

גמרא מאן תנא דכל היכא דאיכא היתירא ואיסורא וכו'. פי' דתנא דמתני' קא שרי להגבי' כל החבית מבין שאר החביות ולהניחה למקום רחוק שהוא טורח בהיתר ולא קא שרי לטלטל האבן בידים לפי שאינו דבר ראוי ולא טרחי' באיסורא והי' בדין שיטלטלנה בידים דומיא דפסולת שבאוכלין שנוטל הפסולת ומניח האוכל אלא ודאי מתני' דלא קא שרי חשיב לי' כפסולת מרובה על האוכל דנוטל אוכל ומניח פסולת דהוה לי' פסולת כעיקר וכמאן דהוי בעיני' בלחוד דאסור בטלטול ואפי' היכא דכי טרח בהיתירא נפיש טרחי' כדמפרש ואזיל. ומני הא רשב"ג היא וכו' וב"ה אומר בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. כלומר בורר פסולות ומניח אוכל אם ירצה ואפי' פסולת מרובה על האוכל ואתא רשב"ג ופליג אמאן דתני ב"ה הכין ואמר דב"ה מודו לב"ש דהיכא דפסולת מרובה על האוכל דבורר אוכל ואוכל ואפי' טרחא דאוכל נפיש כגון שהאוכל דק והפסולת גסה. ואקשי' ואכתי מתני' היכי הוי פסולת מרובה על האוכל דהא מתני' אוכל מרובה על הפסולת הוא וא"כ הוי ליה למישרי לטלטל אבן בידים כי הכא וא"כ מתני' ליכא לאוקומה כרשב"ג ופרקי' כיון דהכא נמי דאי בעי למשקל לא משתקיל לי' יין עד דשקיל לי' (לאבן) כפסולת מרובה על האוכל דמי וכתב הרא"ה ז"ל דאפשר דאתינן הכא למימר דאפי' ביו"ט נמי הכי דינא דמטה על צדה והאבן נופלת משום דחשבי' לה כפסולת מרובה על האוכל דהא היכא דאוכל מרובה ביו"ט ודאי מותר ליטול הפסולת ואע"ג דנוטל פסולת חשיב בורר גמור מותר ביו"ט כיון דלא הוי אלא לצורך שעה דלא עביד בקנון ובכברה אבל בשבת ודאי כל שנוטל פסולת מתוך אוכל אסור לעולם וכדכתיבנא לעיל בפרק כלל גדול עכ"ל. כלומר דכיון דמייתי הא דקטנית דמיירי ביו"ט דאלו בשבת אפי' אוכל מרובה על הפסולת אסור גבי הא דחבית מכלל דביו"ט נמי מטה על צדה:

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו וכו' אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו. כלומר אם הוא צריך לאותו מקום שהכר שם נוטל את הכר לגמרי עם המעות ומניחו במקום אחר שאם ינער שם את הכר המעות נופלות שם ועדיין לא יוכל להשתמש באותו מקום:

רב אשי אמר אפי' שוכח נמי לא ולא אמרו ככר וכו' ולא דמי למתני' דקתני מנער את הכר שמטלטל המעות וגם מסלק הטבלא ומנערה ואע"פ שהניח שם הקליפין והעצמות בשבת דהתם תופס בהיתר ומטלטלו כדי לנער האיסור משם אבל הכא להניח היתר על האיסור כדי שיתפוס באיסור ויטלטלנו ולא ינער האיסור משם זה ודאי אסור וכן פי' הרא"ה ז"ל. וא"ת הכא שרי' בשוכח לנער הכר והמעות נופלות ואלו בפרק כירה אמר רב יהודה מטה שלא ייחדה למעות יש עלי' מעות אסור לטלטלה וההיא סתמא קאמר ואפי' בשוכח פי' הראב"ד ז"ל דשאני מטה דמתוך שהיא עשוי' להניח עלי' מעות אפי' בלא ייחוד בטלה היא אצל המעות ואפי' בשוכח נעשית בסיס להם בעוד שהמעות עלי', ודבריו צריכין ראי', והרא"ה ז"ל תירץ דהתם לא נחית להכי כלל אלא למימר דיש עלי' מעות בלחוד הוא דאסור ולאפוקי מרישא דמטה שייחדה למעות דאסורה דיש עלי' מעות לאו מידי דשוי דאי במניח אסור לגמרי ואי בשוכח אסור לטלטלן ועודן עליו לצורך גופו לא הותר אלא לנערן:

אמר רב יוסף כמה חריפא שמעתא דדרדקי. אימר