ר"ן (מיוחס לו) שבת קסו

שוקים בהא ודאי מסתברא דאסור. וכן דעת הרא"ה ז"ל ומ"מ בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה היוצא בה בשבת חייב הא מצוייצת כהלכתה מותר והיוצא בה בלילה אע"ג דלילה לאו זמן ציצית היא מותר דכיון שהיא מצוייצת כהלכתה הוה לי' כמלבוש דומיא דתפילין דמותר לצאת בהן בשבת דרך הנחתן אי לאו משום דילמא מיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו דרך ר"ה או דילמא מיפסקא לי' רצועה כדאיתא בפרק במה אשה יוצאה אבל לציציות ליכא למיחש דילמא מפסקי דהא מצותן דרך קביעות, וכן דעת הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל סבור שאין הציציות גמורות משוי אלא מנויי הבגד הן שאם הן משוי אפי' בו ביום אסור לצאת בהן לפי שאין מצות עשה שאין בה כרת דוחה שבת, אבל ראיתי כתוב שאין כן דעת הרז"ה ז"ל וגם הרא"ה ז"ל אינו סובר כן אלא אסור לצאת בטלית מצוייצת בליל שבת ואני לא ראיתי כן בחדושיו שלא כתב מכל זה כלום:

מערים ושותה מן החדש. ויש מקשין ומאי קושיא דהא מ"מ שותה הוא מן החדש אבל אי שרית לי' להטיל שכר ע"מ לשתות ואינו שותה הוה מקשה שפיר ודכותה הכא דשרי' לתלות לרמונים ואע"פ שלא תלה רמונים. וי"מ דה"ק הכא לא שרי' לתלות רמונים לבסוף ולא אמרי' הוכיח סופו על תחלתו כי הכא דכל שהוא שותה מן החדש אמרי' דהוכיח סופו דלדעת יו"ט עשאו מתחלה:

ומנח בברזא דדנא ואמר אנא לאצנועי קא מכוינא כלומר והוה לי' למיסר משום דמתקן לכתחלה ואע"ג דלקמן שרי' ליתן שפופרת ביו"ט לתוך החבית ולא אסרי' משום מתקן שאני התם דכיון שהיא בולטת חוץ לחבית לא מיחזי סתימה מעליא ואינו נראה כמתקן אבל גרגיר זה שסותם הנקב יפה ואינו בולט לחוץ אסור משום דמיחזי כלי ונראה כמתקן ואלו הי' עושה בעץ כי האי גוונא חייב חטאת כדאמרינן בהבונה שכן קרש שנפל בה דרנא מטיף לתוכו אבר וסתמו כן פי' הר' יהונתן ז"ל וצ"ע. עוד כתב הרא"ה ז"ל דברא דתומא דאסיר משום דמשוי לי' דופן ומיהו מדאורייתא שרי כיון דהוו אוכלין דלא שייכי לשוויי דופן ולאו אורחייהו בהכי:

. מתני' נותנין מים ע"ג שמרים וכו'. פי' שכן דרכן ליתן מים בחבית שנשארו בו השמרים לבדו ולא נשאר בחבית אלא קצת יין עכור והמים קולטין ריח היין וגם שנתערבו בהן אותן מעט יין שנשאר בו וחזרו המים להיותן טעמן כיין ומוציאין אותן ושותין מהן וקמ"ל דלאו דרך בורר הוא כלל כן פי' הר' יהונתן ז"ל. ולא כמו שפרש"י ז"ל דמיירי במשמרת:

ומסננין את היין בסודרין פירש"י ז"ל מפני הקמחין שהן אותו קכ"ש בלעז והן לבנות שנעשות מעיפוש היין. מדבריו נראה לי דמיירי ביין צלול וכדאמר זעירי בגמ' והא דקתני בסודרין ה"ה במשמרת כי הא דזעירי אלא מתני' רבותא אשמעי' דאפי' בסודרין שרי ולא חיישינן לסחיטה דכיון שהן מסויינין לכך בטלין הן למלאכה זו ולא קפיד עלייהו כי הא דריש פרק במה טומנין גבי חזיוה לההוא גברא דפרס דסתודר אפומא דכוזא וכו' ואקשי' מאי שנא מפרונקא ופרקי' התם קפיד הכא לא קפיד. ודכותה בסודרין דעבידי למלאכה זו לא קפיד עלייהו. ומיהו אי סחיט חייב משום מפרק מדרבנן:

ונותנין ביצה במסננת של חרדל. פירש"י ז"ל שנותנין הביצה במסננת שיש בה חרדל כדי שיהא החלמון מתערב עם החרדל למראה וקמ"ל שאין בו משום בורר אחר שכולו אוכל. וקשיא לי וליתסר משום חרדל. יש מרבותי נ"ר שפירשו דמיירי בשהניח החרדל במסננת מבערב ומאיליו מצטנן בשבת וכההיא דאמרי' בפ"ק פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה ומתמלא והולכת כל היום כולו. והר' יהונתן ז"ל פי' דלאו בחרדל קא מצנן אלא במסננת שמצננין בה חרדל ועושין כן כדי שיהא החלבון נופל דרך נקבים וישאר החלמון למעלה בלי שום פסולת וכותתין החלמון וטורפין אותו ונותנין לתוך קדרה של בשר שקורין בלעז יוש"ל ואיצטריכי' לפרושי דביו"ט מיירי דאי לא למאי קא בעי לי' דהא אסור לבשולי בשבת וקמ"ל דלא מיקרי בורר כיון דהחלבון נמי ראוי הוא לאותה אכילה אלא שהעשירים אינן קפדין על החלבון כיון שהמאכל יותר יפה בשאין בה אלא חלמון לבד:

ועושין אומלין בשבת. מפרש בגמ' שהוא עשוי מדבש ופלפלין שנותנין לתוך היין ומיהו נראה שלא יטרפם בכף א' כדרך שהוא עושה בחול אלא מנער הכוס יפה והוא מתערב ואם רוצה לטורפו יפה טורפו מערב שבת כדרך שאמרו בגמרא בחרדל. אי נמי מצי למטרף דסגי בשינוי מיהא בנתינת דבש ופלפלין תחלה בכוס ואחר כך נותן היין עליהם ולא דמי לחרדל דאסור לטרוף כדרכו משום דחרדל הדבש והחרדל כולם דברים עבים ומיחזי כגיבול אבל הכא באנומלין הכל דבר רך הרבה דמעט ישתנה מתחלתו ולא מיחזי כגיבול ור' יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש דמשני' בין שבת ליו"ט ולחולו של מועד דבשבת לא עבדי' אלא בכוס בכל פעם שרוצה לשתות ולא בפעם א' לשיעור שתי כוסות ביו"ט בלגין כלומר שלא ישאר ממנו לצורך מוצאי יו"ט. ר' צדוק אומר הכל לפי האורחין. כלומר דבמועד אפי' טובא כיון דאית לי' אורחין:

גמ' טורד אדם חבית יינה ושמרי' ונותן לתוך המשמרת פי' דס"ל דכיון דמשתתי הכי ע"י הדחק אין כאן בורר ומתני' דאסר לשמר ס"ל לרשב"ג דמיירי