ר"ן (מיוחס לו) שבת קס

יום טוב אינה דוחה וכו'. כלומר אין מילה דוחה י"ט אלא מילה בזמנה:

בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו. פירוש דקס"ד השתא די"ט לא תעשה גרידא הוא ושריפת קדשים עשה והי' ראוי לידחות לא תעשה אלא דמשום דאין קבוע להם זמן אמרה תורה שלא ידחו י"ט וממנה אתה דן למילה שלא בזמנה דכיון דאין קבוע לה זמן שלא תדחה י"ט:

ולא עולת חול בי"ט. פירש"י ז"ל ומילה שלא בזמנה נמי כעולת חול בי"ט דמי:

וצריכא דאי אשמעי' גבי מילה וכו'. פירש"י ז"ל וצריכא למימר בתרוייהו דהלכה כר' עקיבא ויפה פי' דלרב יהודה הוא דעבדי' צריכותא ולא מדר' עקיבא ולומר אמאי פליג אדר' אליעזר בכמה דוכתי דהא במס' מנחות פרק שתי הלחם גבי חביתי כהן גדול דמכשיריהן אינן דוחין לר' עקיבא ופליג אדר' אליעזר ולא מצרכי' לה כלל כי הכא דאמרי' וצריכא והוה לן לאיתויי הכא. וליכא לאקשויי אמאי פסק רב יהודה הלכה כר' עקיבא בהא דפסח דהא הלכתא למשיחא היא, משום דאמרי' בסנהדרין פרק ד' מיתות דרוש וקבל שכר:

מתני' לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפי' מחצר אחרת. פי' הר' יהונתן ז"ל דלפני מילה מיירי דאי לאחר מילה ונאבד מהם אפי' מרשות הרבים שרי בשינוי מיהא כי הא דאמרי' בפירקין דלעיל ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה דרך שערה אבל השתא דמיירי לפני מילה דוקא מחצר אבל לא מרשות הרבים דלא עדיף האי חלוק מאיזמל דאסור להביאו מרשות הרבים. אבל הרא"ה ז"ל פי' דלאחר מילה מיירי דאלו לפני מילה אפי' מן החצר אסור לפי שאין מכשירי מילה דוחין שבות אלא שבות דשבות. ואף על פי שלא התקין מבערב אין לו לעכב המילה בכך לפי שאין מעכבין המילה אלא במכשירין שלפני' לפי שמילה זו עכשיו אינה ראוי' ודחוי' היא מאילי' אבל כל זמן שהיא ראוי' לעשות עושין אותה שאסור לו לשהותה ואחר שנעשית הרי היא סכנה ועושין לה כל צרכי' כפיקוח נפש והיכא דלא אפשר לסמרטוט מחצר אחרת מביא דרך רשות הרבים דהא שבות ומלאכה שוין הן בדבר זה כיון שיש בה פיקוח נפש:

[ע"ב] וחכמים אומרים מפשיטין את כולו פי' ולא היו מוציאין את האימורין לדידהו עד אחר הפשט כולו אף על פי שהי' נוהג כן בתמיד דהכא שאני שא"כ אפי' בטלטול הי' אסור ושלא כפירש"י ז"ל. ומיהו אפ"ה מיקרי שפיר וחשיב פירש כשמגיע לחזה משום דבהכי סגי להו לגמרי לאימורין כן כתב הרא"ה ז"ל:

אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו. פי' דדריש לי' בשתי תיבות כגון אני והוא ולומר אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו:

אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי הוא. פי' דלרבנן כל דהוא חשיב להו פרישה וכיון דמיתוקמא ברייתא כרבנן ראוי להחמיר שלא לחזור על ציצין שאין מעכבין בשפירש, ומסתברא דכל זמן שהוא מתעסק בצרכי מילה כגון חתיכתה ופריעתה ומציצתה לא מקרי פירש דכולהו צורך מילה נינהו אבל אם סילק ידיו אחר מיכן היינו פירש אע"פ שעדיין יש לו ליתן אספלנית וכמון וחלוק דהני צרכי רפואה' נינהו. ואפי' במציצה עצמה יש לעיין דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה ודילמא המציצה מיקריא רפואה ולא צורך מילה היא וצ"ע והילכך קי"ל כרבנן דר' יוסי ורבנן דפסח דשרי דוקא בברזי הוא דשרו דליכא אלא איסורא דרבנן ורבנן נמי דשרו גבי חדש אפי' נראה בעליל שניא הא דעדיפא מינה שהרי המצוה היא נעשית לפנינו לגמרי דהא ציצין אלו אינן מעכבין המילה אלא תורת מהול עליו לכל דבריו והרי הוא נראה מהול לגמרי וכיון שנראה מהול אם הניחו אותו כן לאחר זמן אינו צריך לתקנו אע"פ שאפשר שאין אותו דין אלא במסורבל בבשר ולא בציצין של ערלה ממש מ"מ ראוי הוא להחמיר וכן פסק הרי"ף ז"ל:

אתון נמי עבידו אידך פלגא. פי' דכיון דברשות הוא עושה אפי' לא עשה אלא מקצת מצוה פטור וכגון דאתא בין השמשות כלומר שלא מצאו מוהל למול בשבת עד סמוך לחשכה ואמרו לו לא מספקת למול ולעשות פריעה מבעוד יום והוא מל מבעוד יום ולא עשה פריעה עד מוצאי שבת ונמצא שחילל שבת שלא במקום מצוה ושלא ברשות עשה חבורה וענוש כרת דלא מצי למימר אנא עבדי פלגא דמצוה אתון נמי עבידו פלגא דמצוה ומתניתא ה"ק מהלקטין את המילה כלומר יעיין בעצמו שיוכל להלקט ולהשלים כל מצות מילה בשבת ואם לא השלים מבעוד יום אלא משחשיכה ענוש כרת. ולי נראה בין השמשות דערב שבת וחייב כרת על שפרע בשבת ועשה חבורה שלא במקום מצוה דהוא יום תשיעי ואפי' ר' יהושע דשני תנוקות דלקמן מודה בה הכא לפי שלא ניתן שבת לידחות אצל מילה זו:

בני מנימין אסיא קרעינהו למניהו פי' קרעו בגדיהם על שדרש רבא רפואה זו במחוזא וגילה להם הא רפואה והפסיד מבני מנימין שכר רפואה זו:

[דף קל"ד ע"א] דברים שאין עושין למילה בשבת משום דאפשר בלאו הכין עושין לה בי"ט:

היינו דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו פירוש דמעיקרא קס"ד דזה בפני עצמו על מקום מכה קאמר ולא בקערה ועכשיו בא להשמיענו דנותן