ר"ן (מיוחס לו) שבת קנז

ע"י ישראל לא שרי' כדמוכח בההיא דאמרי' ביו"ט כאמימר דכחל עינא מכותי ושרי' משום אמירה לכותי בחולה ואמרי' דלית לי' למעמץ ולמפתח ואע"ג דשבות. והר"ר משה ז"ל התיר שבות דשבות בכל מצוה ונראין דבריו עכ"ל הרא"ה ז"ל. ואני חזרתי בכל ספרי הרמב"ם ז"ל ונראה שלא התיר שבות דשבות במקום מצוה אלא לגבי שופר ולולב וכן כתב הרשב"א ז"ל ואולי כוונת הרא"ה ז"ל דלאו דוקא שופר ולולב דה"ה . שבות דשבות דכל מצוה קא שרי הרמב"ם ז"ל:

לכלים ששבתו בתוכן. פי' והאי איזמל נמי מיירי ששבת בחצר שאם שבת בבית אסור להוציאו לחצר או לגג שלא עירב עמה:

ורב לטעמי' דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה פי' לטלטל בכולו בלא שיתוף אלא א"כ בתים וחצירות פתוחים לתוכו שתי חצרות למבוי ושני בתים לכל חצר לפחות דכל היכא דאיכא בתים וחצרות פתוחין לתוכו מותר לטלטל בכולו בלא שיתוף דגמרא גמירי להו דבעי' בתים וחצרות פתוחין לתוכו. והכא בתים איכא חצרות ליכא שכבר נתבטלו החצרות לגבי בתים ונעשו כבתים:

[דף קל"א ע"א] כי לא עירבו וכו' כמאן דסתימו דמו. פי' דכל בית דלא חזי לאשתמושי בחצר לא שמה בית והרי היא בטלה לגבי חצר וחצר איכא ובית ליכא וא"כ אמאי שרי לטלטל בכולו דהא בעי' בתים וחצרות וליכא. ופריק אפשר דמבטלי בני בתים שבחצר רשות שיש להם בחצר לגבי חד מינייהו והוי כל החצר שלו ומותר להוציא מביתו לחצר ונמצא דאיכא בית וחצר, בית דהא ביטל החצר לגבי האי דשרי לאשתמושי בי' ואיכא נמי חצר דהא אסור לאחריני לאשתמושי מבתיהם לחצר ובטילי בתים דידהו לגבי חצר:

סוף סוף בית איכא בתים ליכא. נראה לי פרושא דאין בעל חצר אלא ביתו של זה אבל בתי דאחריני כאלו אינן שהרי נתבטלו לגבי חצר ורב הא קא בעי שני בתים לכל חצר וכאן אין כאן אלא בית אחד, והגאון ז"ל פי' בית איכא דכיון שבטלו כל בני החצר רשותן לגבי חד נעשו כל הבתים שלו וכולן כבית אחד הן חשובין ורב לא אמר אלא בתים ומיעוט בתים שנים והכא ליכא שני בתים וליכא למימר דמבטלי רשותייהו לגבי תרי דא"כ תרוייהו אסירי לאשתמושי בחצר דזה אוסר על זה וזה על זה ואכתי איכא תרי רשותי דנתבטלו הבתים לגבי חצר. ופריק אפשר מצפרא וכו', כלומר שבטלו רשותם מן הבוקר עד חצי היום לגבי ראובן ומחצי היום ולהלן לגבי שמעון ונמצאו ראובן ושמעון מותרין בחצר זו דהא שמעי' לרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין ונמצא דיש כאן שני בתים:

אלא אמר רב אשי מי גרם לחצרות שיאסרו בתים פי' רב אשי אתא לפרושי דהא דאיפליג רב בין עירבו ללא עירבו לא תליא בההיא אחריתי דרב דאמר עד שיהא בתים וחצרות פתוחים למבוי דהתם בין עירבו בין לא עירבו כיון דפתיחי בתים וחצרות למבוי ניתר בלחי וקורה אלא הכא היינו טעמא דבעי שיתוף דכי עירבו חצרות עם בתים נתבטלו החצרות לגבי בתים והוי כבתים ומבוי דהוו שתי רשויות וחיישי' דמגו דשרי לאפוקי מאני דבתים לחצר דילמא אתי לאפוקי אותן כלים למבוי והילכך הבתים הם שגרמו לחצר שיאסרו עם המבוי אבל כי לא עירבו חצרות עם בתים כיון דלא אתו לאישתמושי מבתים לחצר הוו בתים כמאן דסתימי וכאלו אינן ושרי לאישתמושי מחצר למבוי דקי"ל כר' שמעון דאמר חצרות וקרפיפות וגגות ומבואות כולן רשות אחת הן וכ"ש דשרי לטלטולי בכולי מבוי והילכך כי עירבו חצירות עם בתים אי אסרת לי' למבוי גופי' לטלטל בכולו קיימא הא אבל אי שרית לי' למבוי גופי' כיון דחצירות ומבוי רשות אחת הן אתי לטלטולי בודאי מן החצר למבוי כדרגילי בלא עירבו ואתו נמי לאפוקי מאני דבתים שבחצר למבוי דלא סגי להו בלאו הכין:

מנין למכשירי שתי הלחם. פי' דהיינו אפייתן וה"ה קצירתן וטחינתן והרקדתן דכולהו מכשירין נינהו ומשום דהא דשתי הלחם היא מתניתא דמתניא בהדיא מייתי' לה מעיקרא אבל הני אחריני' לא נפקי בהדיא אלא דמהדרי' אקראי מהיכי נפקי ותלמודא שקיל וטרי בכל חד וחד, ור' אליעזר ודאי לא עשה מכשירין כמצוה גופה אלא היכא דמירבו מקרא ומדרשא וכל הני דמייתי' דמכשירין דוחין את השבת כולהו מרבויא דקרא נינהו:

תביאו רבויא הוא. פי' תביאו דכתיב גבי שתי הלחם הוא מיותר דהא מוהקרבתם מנחה חדשה נפיק והבאה בכלל הקרבה:

מאי טעמא אמר רב יוסף וכו'. פי' טעמא דקרא קא בעי דמאי שנא דרבי קרא הני מכשירין ולא רבי הני:

לפי שאין קבוע להם זמן. פי' ולא חשיב זמנן בשבת למדחי שבת:

[ע"ב] הואיל ובידו להפקירן. פי' נקט האי פירוקא משום מזוזה והוא פירוקא דשויא לתרווייהו דציצית בלאו הכי נמי אפשר לי' בטלית דלאו בת ארבע כנפות:

ורבנן איצטריך סד"א וכו'. כתב הרא"ה ז"ל ור' אליעזר אפשר דסבר דבהא לא חזי למגמר אהדדי דבשלמא בסוכה דכתיב שבעת ימים משמע אפי' לילות דלא מפיק מינה לישנא דימים דימים שלמים קאמר ושפיר שייך הכין דהא תשבו כתיב כעין תדורו