ר"ן (מיוחס לו) שבת קנו

שפמי בלא כלום. פי' הגאון כך הי' דרכן שאין נוטלין שכר על גילוח השפה אלא על הראש והיו מגלחין מאה ראשים בזוז אחד וכן מאה קרני בזוז שהוא קרן של זכוכית אלמחגמ"ה לשון ערבי והוא ריבדא דכוסילתא שאנו קורין בינטוש"ש בלעז ובמאה קרן זוז אחד. ויום שהי' האומן מגלח השפמות ואינו נוטל שכר הולך לביתו ריקן ועל כן הי' למשל כל מי שהי' יגע ולא עלה בידו שכר קורא אותו יום יומא דשפמי וכן הדין בתלמידים שתשש כחם יום אחד והם יגעים ועיפים ואינן יכולין להתעסק בגרסתן קורין יומא דשפמי כלומר יום שלא עלה בידם כלום כיום שמגלחין השפמות שלא עלה בידיו דבר. ומיפנרי הוא מלשון ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבור וכו' (שמואל א' ל' י'):

סליק פרק מפנין פרק ר' אליעזר דמילה [דף ק"ל ע"א] ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת. פי' בידו ואינו משנה להביאו במנעלו ובפונדתו ואע"ג דלעיל בפקוח נפש אמרי' דכל היכא דאפשר לשנויי משנינן שאני פיקוח נפש דלא הותרה שבת לידחות אצלו היכא דאפשר בלא חילול והילכך לא מחללי' אבל גבי מילה דניתנה שבת לידחות אצלה אפי' אפשר בלא חילול ולא מהדרי' במילה לעשותה בשמאלו או לשנות בה משום דלא חשבי' מילה דחיי' לשבת אלא היתר גמור אצלו שהתורה התירה בפירוש למול בשבת ה"ה מכשירי' לר' אליעזר דלדידי' מכשירי מילה כמילה הם וכללא דמלתא לר' אליעזר שבת לענין מילה ומכשירי' כחול גמור היא ולא משנין כלל:

גמרא אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני ובסכנה מכסהו וכו'. וקשיא לי א"כ דמשום חיבובי מצוה הוא למה לי עדים דכיון דלא חייש לחשדא וחבוב מצוה אי אפשר להתקיים כאן אפילו במקום סכנה לא צריכין לעדים, אלא נראה לי דלעולם אית לי' לר' אליעזר משום חשדא ואית לי' נמי משום חיבוב מצוה דתרתי אית לי' אלא דבמקום סכנה דאי אפשר לקיימו משום חיבובי מצוה מכסהו על פי עדים משום חשדא שאם יחשדוהו אחרים שמחלל שבת להביא כלים אחרים תחת כנפיו יבואו עדים אלו ויעידו אבל שלא בשעת סכנה לא שרי' ליה בעדים משום חבובי מצוה ורישא דמתני' דקתני מביאו בשבת מגולה דוקא מגולה דלא שרי' לי' בלאו הכין ואפי' בדאיכא עדים, והכי מיבעי לי' טעמי' דר' אליעזר משום חיבובי מצוה כלומר אף משום חיבובי מצוה דתרתי אית לי' ורישא דמתני' דוקא דלעולם פשיטא לי' טעמא דחשדא כסיפא דמתני' דקתני ובסכנה מכסהו על פי עדים דלא סגי בלאו טעמא דחשדא, או דילמא משום חשדא ולא משום חבובי מצוה ורישא דמתני' לאו דוקא ופשיט רב אשי מסיפא דר' אליעזר אף משום חבובי מצוה אית לי' כנ"ל. וכן נראה מפירש"י ז"ל:

תניא נמי הכי מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה פי' מדתני מביאו מגולה למה לי למיתני ואין מביאו מכוסה אלא ש"מ אין מביאו מכוסה כלל ואפי' במקום עדים ומלישנא יתירא הוא דילפינן כנ"ל:

דאמר ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכו'. נראה שרש"י ז"ל פי' דתרתי שמעי' מינה חדא טעמא דגרמא דמלתא אמאי הוה דנתרפית בידם ואמר משום דר' ינאי דמצריך גוף נקי וחדא דאלישע בלחוד שהחזיק בו בשעת השמד:

[ע"ב] כך אין מביאין אותו דרך גגות דרך חצירות וכו' פירוש ואפילו לומר לכותי להביאו דרך רשות הרבים אסור ודחי' לה למילה משום דחמיר לן שבות דאמירה לכותי כמלאכה דאורייתא כדמוכח בעירובין אבל לומר לכותי להביאו דרך גגות וחצירות שרו דהוה ליה שבות דשבות אבל ע"י ישראל אסור אפי' דרך גגות אע"ג דאין כאן איסור אלא מדבריהם לפי שהם העמידו דבריהם אף במקום כרת. וכתב הרא"ה ז"ל נמצא מת חמור ממכשירי מילה לפני' דאלו במת שרי' לעיל בהמצניע בההוא שיכבא דהוה בדרוקרת טלטול ע"י ישראל וע"י כותי לא משום בזיון דמת כיון דאי אפשר לקוברו לגמרי ואעפ"כ לא התירו שבות דאמירה לכותי במלאכה עצמה לקוברו ע"י כותי דחמיר אמירה לכותי במלאכה עצמה מטלטול בישראל. ומכאן ראי' למילה ביו"ט שני שאין מכשירי' דוחין יו"ט דליכא ראי' ממת דהא פרישנא דחמיר הוא ממילה. ומיהו אין למדין בדברים אלו זה מזה דהא גבי חולה שאין בו סכנה אשכחן דשרי' אמירה לכותי אפי' במלאכה עצמה ושבות