ר"ן (מיוחס לו) שבת קנה

משנינן ומיהו דוקא בדליכא עכוב לחולה כלל אבל אי איכא עיכוב לא משני' וכן כתב הר' יהונתן ז"ל ואם אינו נעשה בזריזות בשינוי כמו בלא שינוי מצוה לעשות בלא שינוי ולמהר הדבר בכל כחו ע"כ. והיכא שחלה בענין שישראל יכול לחלל עליו את השבת אפי' יכול לעשות ע"י כותי נראין הדברים שיעשה ע"י ישראל ולא ע"י כותי מדאמרי' אין עושין דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י קטנים מפני שהן מצטרפין לדעת אחרת כלומר דסבורין שהדברים אסורין להם ונותנין להם לעשות לפי שהן נשים וקטנים ואתו לאיכשולי דכותה בכותי נמי אתו לאיכשולי דלא חמירו להו פקוח נפש:

[דף קכ"ט ע"א] ומר זוטרא מתנ' הכי אמר שמואל כל זמן וכו'. לא אמרה צריכה אני מחללין עלי' את השבת, בסתמא*):

**(הגה"ה גרסת הרב משונה ממה שלפנינו וכן היא באמת גרסת הר"ן אצל הרי"ף עיין שם ובהגהת מהר"מ שם:

)** רב אשי מתני' לחומרא. פי' דאמר בנסתם הקבר אמרה צריכה אי מחללין עלי' את השבת הא סתמא אין מחללין עלי' כדאמר לא אמרה צריכה אני אלא סתמא אין מחללין וכו' ומר זוטרא אמר דאפי' בסתמא מחללין עלי' וכן נמי רישא דכל שהקבר פתוח דלרב אשי בסתמא מחללין עליה הא אמרה איני צריכה אין מחללין ולמר זוטרא אפי' אמרה איני צריכ' מחללין עליה והא דאמרי' מחללין עליה בנפתח הקבר היינו לדברים הידועים שהן צרכי חי' ובנסתם הקבר דאמרי' אמרה צריכ' אני לא שתאמר צריכה אני לחלל עלי את השבת דהא פשיטא דמחללין ואפי' לאחר שלשים יום כיון דחולה אמר צריך אלא צריכה אני לעניני חיה וצרכי חיה מיד מחללין עלי' וכו' וכן כתב הרמב"ן ז"ל:

משעה שהדם שותת ויורד. כתב הרא"ה ז"נ דלענין הילכתא ודאי קי"ל כשיעורא דקדים אבל לא מכרע כלל מלישנייהו הי נינהו קדים דמאי דאמר כל חד וחד משעה ארישא קאי דאמר מאימתי:

שלשה בין אמרה צריכה אני וכו' ולענין יום הכפורים נמי כה"ג דבתוך שלשה אין מניחין לה להתענות כלל בשבעה תלוי בדיבורה לאחר שבעה עד שלשים על ידי ארמאי כחולה שאין בו סכנה. והתם נמי תנן והחיה תנעול את הסנדל ואלו אכילה ושתיי' לא תנן. וכתב הר' יהונתן ז"ל דהא דאמרי' דבתוך שלשה אפי' אמרה איני צריכה מחללין עלי' את השבת טעמא דאמרי' תונבא הוא דנקיט לה ואע"ג דבשאר חולים צריכין אומדנא על פי בקיאין בתענית יום הכיפורים כדאמרי' ביומא יולדת ודאי אינה צריכא אומדנא ע"כ:

ואמטאה לערסא בתרי' דרבא. פי' שהי' רבא בעלה כדי לחממה בתשמיש:

הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת. פירש"י ז"ל וכ"ש חולה ולפי זה אמוראי נינהו אליבא דשמואל וכן כתב הרא"ה ז"ל דה"ה לחולה דקי"ל כר' חייא בר אבין דספק נפשות להקל כנ"ל וכן פסק הרי"ף ז"ל אלא שהוא גורס אמר ר' חייא בר אבין אמר רב ששת ולא גריס אמר שמואל:

שמואל צלחו לי' תכתקא. פי' בחול וקמ"ל דליכא משום בל תשחית כיון דלא אשכח עצים מוכנין לעשות מהן מדורה בשעת ההקזה:

ולא היא איכא חד יומא דמעלי בי' שמשא כולי שתא וכו'. פי' ולא היא לא יומא דהקזה הוה:

[ע"ב] משום דקיימא ליה מאדים בזוויא. פירש"י ז"ל שהם שבעה מזלות שמשמשין סדר השעות וסימנן שצ"ם חנכ"ל וחוזרין חלילה ואחד מהם שהוא מאדים ממונה על החרב והדבר וכל הפורעניות וכשנופל מאדים בשעה שהיא זוגות הוא קשה יותר לפי שהזוגות קשין ושדים שולטין בו ונמצא שהפורעניות יותר מוכן וביום שלישי נופל מאדים בשעה שהיא זוגות והוא בשעה שמינית שהרי ביום רביעי לבריאת עולם שנתלו בו המאורות והמזלות שעה ראשונה של רביעי בשבת שימש שבתאי ובשעה שני' צדק ואחריו מאדים ואחריו חמה ואחריו נוגה ואחריו כוכב ואחריו לבנה ונמצאו ז' מזלות לשבעה השעות וחוזרין חלילה לעולם ולפי זה הסדר לעולם סימני המזלות המשמשין בתחלת לילי השבוע כ' צ' נ' ש' ח' ס' מוצאי שבת שעה ראשונה שלו כוכב תחלת ליל שני צדק וכן בזה הסדר. וכן נמי סימני תחלת ימי השבוע הם ח' ל' ס' כ' צ' נ' ש' שעה ראשונה של אחד בשבת חמה ושל שני בשבת לבנה ושל שלישי בשבת מאדים וכן בזה הסדר. וקשיא לי א"כ בשני ובחמישי נמי נופל מאדים בזוגות. בשני בשעה רביעית ובחמישי בשעה שנית וא"כ למה לי' זכות אבות תיפוק לי משום מאדים. ויש לי לומר דעדיפא מיני' שני לי', אי נמי דאכתי לא אסיק אדעתי' טעמא דמאדים ולמסקנא כולהו נמי משום מאדים כנ"ל. ואכתי קשיא לי דברביעי נמי איכא מאדים בזוגות בשעה אחרונה של יום וכי תימא דכיון שאין דרך להקיז בשעה אחרונה של יום לא מזיק, הא ליתא דאם נופל מאדים בזוגות לאו דוקא באותה שעה מזיק ותו לא אלא כולי יומא מזיק דאי לא בתלתא נמי יקיז קודם שמינית או לאחר שמינית. וי"ל בזה דשעה אחרונה של יום הוי כלילה ולא מזיק כנ"ל ועדיין צריך לי עיון:

כיון דדשו בה רבים שומר פתאים ד' כלומר שהורגלו רבים להקיז דם במעלי שבתא מחמת דוחקן שיהו קרובין לסעודת שבת שהיו אוכלין בו דגים לעונג שבת לפי שהדגים יפים להקזה כדאמרי' שני לדם דג אבל שאר ימים אין אוכלין דגים אלא העשירין: