ר"ן (מיוחס לו) שבת קנג

הוא בטפיח ומשום דכלי גמור הוא וההיא אפילו קשור כדפרישנא לעיל, וי"ל דהיינו לרבנן דר' אליעזר דלית להו איסורא דתוספות אהל עראי וכדפסקי' כר' אבא דאמר אליבא דרבנן דר' אליעזר דבהתקנה לחודה בתורת כלי סגי להו אבל לר' אליעזר דאית לי' איסורא משום תוספות אהל עראי לא שנא כלים משאר דברים אבל לרבנן איכא לאפרושי בין כלים גמורים לשאר דברים:

נגר הנגרר נמי סתמא היא. פי' דאתי כר' אליעזר דבעי קשור ותלוי ואע"ג דודאי ההיא סתמא עדיפא דלית בה פלוגתא כיון דאיכא סתמא דאתיא כותי' ליכא למקשי מינה, ופריק אפ"ה מעשה רב כלומר דההיא דרב עמרם מעשה והא ודאי עדיפא למקשי' מינה:

כי פליגי בכלים דחברינהו וכו'. ומתני' ה"ק בד"א שצריך בית אחיזה ה"מ בכסוי קרקעות כגון בור ודות אבל בשאר כלים אע"פ שמחוברין לקרקע אין צריכין בית אחיזה, ורבנן סבירא להו דבהני נמי צריכין בית אחיזה דגזרי' הני אטו כסויי בור ודות אע"ג:

דאית להו תורת כלי אבל שאר כלים המטלטלין לכ"ע אין צריכין בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן כלומר שמתוקנין לכיסוי ולא שהיו כפשוטי כלי עץ ארוכים דנסרים חזו למלתייהו. וקי"ל כר' יוסי וכדפסקי' לעיל כר' אליעזר בן יעקב והא דשרי' כלי שמלאכתו להתיר מחמה לצל ה"ה אפי' בכדי אלא דאורחא דמלתא נקט תדע דלקמן אמרי' דרבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטל ואמרי' עלה דמדינא לא צריך אי לאו משום דאדם חשוב הוה והא התם דטלטלו בכדי לגמרי ושרינן. וכן כתב הרא"ה ז"ל:

סליק פרק כל הכלים פרק מפנין מפנין תרומה טהורה כו'. מתני' דקתני סתמא מפנין לאו דוקא כל מידי אלא תרומה טהורה וכגון הני דמתני' דחזו לטלטול ומטעמא דבהיתירא קא טרח ודוקא מפני האורחין או מפני ביטול בית המדרש אבל אם הוצרך למקומו לצורך עצמו לא משום דטלטול דארבע וחמש קופות הוי טירחא יתירא ומיחזי כעובדין דחול ודוקא ארבע וחמש דהוי טירחא יתירא הא בציר מהא שרי לצורך מקומו וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ומסתברא דהני ארבע וחמש קופות דקתני אפי' מפני אורח אחד או תלמיד אחד והכי משמע מדאיבעיא לן בגמרא הני ארבע וחמש קופות דאמרי' אע"ג דאית לי' אורחי' טובא או דילמא הכל לפי האורחין כלומר לכל אורח כן ואסיקנא. דהכל לפי האורחין:

[דף קכ"ז ע"א] גמרא ואי בעי אפי' טובא נמי. כתב הרא"ה ז"ל מסתבר לי לצורך אורחין או לבית המדרש כבעיין דלקמן ומאן דבעי לה לא שמיע לי' דשמואל ומאן דפשטה ניהלה עדיפא לי' למפשטה מדר' עכ"ל, ולא הבנתי דבריו דההיא בעיא לא שייכא אלא אליבא דרב חסדא ולא אליבא דשמואל וכמו שפירש"י ז"ל ולשמואל אפי' לית לי' אלא אורח א' מפנה אפי' טובא דאיהו לא חייש לטירחא יתירא:

שלא יגמור את האוצר כלו. פי' משום דילמא ע"י שגומרו מעיין בו ורואה בו גומות ואתי לאשוויינהו ולתקנינהו בידים ומדעת ואיכא משום בונה ובהא אפי' ר' שמעון מודה משום דקפיד הוא על גומות שבאוצר והכי מפרשי' כולהו אבל לאשוויי גומות ממילא לא חיישי' דהוה לי' דבר שאין מתכוין ושרי. וי"מ שלא יגמור את האוצר לר' שמעון משום דנראה טפי כעובדין דחול:

עושה שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו. ובהא אפי' ר' מודה משום דהוה לי' טלטול מן הצד וכלאחר יד כלומר שלא כדרכו ולצורכו כגון זה התירו ומינה דלר' שמעון דאית לי' מוקצה בגרוגרות וצימוקין ודכותייהו דשרי בהאי אנפא:

או דילמא מעוטי במשוי עדיף. כלומר הכי עדיף היכא דניחא לי' למיעבד הכי:

לא דכולי עלמא מעוטי בהלוכא עדיף ומי סברת וכו' ועע"ג דבדרך דחויא קאמר לי' ולומר דאי מהא לא תפשוט מ"מ מסתברא דלא הוי כשאר דחויי דתלמודא אלא דהכי קי"ל דמעוטי בהלוכא עדיף משום דבהכי מיתרצן מתנייתא דמיתובן אהדדי דלא פליגי:

אלא צוה ועמר ולעולם כל חד וחד מפנה לנפשי' כלומר צוה לכל אחד ואחד לעמר אי נמי צוה לאחד מהם לעמר ובעיין לא איפשיטא. ויש מי שפסק דחד מפנה לכולהו דהוה לי' ספיקא דרבנן ולקולא אבל הרי"ף ז"ל פסק דכל חד וחד מפנה לנפשי' דהוה לי' ספיקא דאיסורא ולחומרא:

[ע"ב] דתנן מאכילין את העניים דמאי וכו'. פי'