ר"ן (מיוחס לו) שבת קנב

ובהא בעי' מעשה להתירה ואין מחשבה מועלת לה וכן כל כיוצא בזה וכן הלכה:

למטה משלשה. פי' דאחר שהזמורה ארוכה ונמוכה בארץ מג' טפחים הוי כקרקע ומותר להשתמש ובעי קשירה אחר דקפיד עלה:

גזרה שמא יקטום כלומר דמאחר שאינה קשורה שמא למחר תהא לו ארוכה ויקטמנה וכן פירש"י ז"ל ור' יהונתן ז"ל פי' שמא יהי' ראש האחד דק או חלוש ויתירא שמא מתוך חולשו יפול הדלי בבור בעת שישאב בו ויחתכנו ויתקננו. וא"ת ואמאי לא גזרי' דמתוך שאינה קשורה שמא יקשרנה בשבת קשר של קיימא ולימא גזרה שמא יקשור. ותירץ הר' יהונתן ז"ל דלהא ליכא למיגזר לפי שדרך השואבים בזמורה שיש להם טבעת אחת עשוי' לכך ומכניס שני ראשי הזמורה בטבעת ודולה ואח"כ מגבי' הטבעת למעלה ונשמט ראש הזמורה האחד ומוציא הדלי מתוכה:

לא נחלקו אלא להוסיף. פי' כההיא דמתני' דפקק החלון דבעי ר' אליעזר קשירה מבעוד יום לשוויי לי' מנא וכן תלוי דהוי כמונח במקומו ולא מיחזי כבונה כלל הא אינו תלוי נהי דאינו כבונה לכתחלה כיון שהיא קשור מבעוד יום ועוד שהוא פקוק קצת מ"מ הוי כמוסיף אהל ונהי דלא שייך מחיצה ובנין מן הצד כההיא דפרק כל גגות (צד) דפליגי רב ושמואל בחצר של שותפות דאסור לטלטל בו אלא בתוך ד' אמות שזה אוסר על זה וזה על זה ואם חלקו ועשו מחיצה בחצר ונפל פליגי רב ושמואל דלרב לא מהני מחיצה כיון דנפל וחזר לאיסורו הראשון ולשמואל מהני מקום מחיצה ומייתי עובדא התם דרב ושמואל הוו יתבי' בחצר נפל גובה דביני ביני אמר להו שמואל נגודו לי גלימא אהדרינהו רב לאפי' ואקשי' והיכי עביד שמואל הכי כלומר דלדידי' נפל כאלו לא נפל ומטלטל הוא נגד מקום המחיצה. ופרקי' התם דשמואל לצניעותא בעלמא הוא דעביד דאלמא לא שייך מחיצה מן הצד. היינו דוקא במחיצה שאינה קבועה כי התם אבל הכא שהיא קבועה אפי' מן הצד שייך מחיצה זו היא שיטתו של רש"י ז"ל [דף קכ"ו ע"א] כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית. פי' ואפ"ה במקדש מותר, והיינו דאמר המונח במקדש אבל אם הוא קשור אע"פ שאין תלוי אלא נגרר בקרקע אף במדינה מותר והיינו דאמר והנגרר במדינה ומ"מ מודה ר' יהודה דאם אינו קשור ואינו תלוי דאסור אפי' במדינה דקשירה מיהא בעי' וכיון דתנא דפליג עלי' דר' יהודה הוי ר' אליעזר מסתמא נמי רבנן דפליגי עלי' דר' אליעזר במתני' היינו ר' יהודה דברייתא וקשיא לר' אבא בר כהנא דאמר דחכמים דמתני' אפי' אינו קשור קא שרו והכא ר' יהודה קשירה מיהא בעי:

קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו דלתות החנויות הגבוהות דאין ידו מגעת שם בזמן שקשור ותלוי פותח ונועל בו, דסבר האי תנא דכשאינו תלוי ונגרר בארץ אע"פ שהוא קשור לא חשיב כלי כלל והוה לי' כקנה דעלמא דלא חשיב לטלטלה אבל כשהוא תלוי איכא הוכחה:

[ע"ב] והוא שיש תורת כלי עליהן ואע"ג דלעיל פריש ר' אסי מילתי' דר' יוחנן דאמר הצריכן ר' מעשה דבשפשוף סגי ולא בעי תורת כלי, נראה לי דר' יוחנן אליבא דר' קאמר דלא בעי תורת כלי ורב אסי לפרושי דברי ר' יוחנן אתא אבל ר' יוחנן גופי' בעי תורת כלי. אבל הרמב"ן ז"ל נשמר מזה ופי' דכי בעי' תורת כלי היינו להתיר בחדא התקנה לכל השבתות ובהא הוא דבעי' תורת כלי אבל באבן שעל פי החבית דלא שרי בההוא הכנה אלא למחרתו דהיינו לאותה שבת בלבד אע"ג דליכא תורת כלי סגי בה תקנה זו והיינו נמי הא דנדבך של אבנים דודאי לא הי' ר' קובע דירתו שם אלא ישיבה דלפי שעה היתה ולאותה שבת והילכך לא בעי' תורת כלי, והא דאקשי' לר' יוחנן מהא דחריות של דקל משום דמסתמא הוא בא להכשירן לעשותן כלים גמורים להתירן לכל השבתות וא"כ הי' בדין דליבעי בהן תורת כלי. ולענין פסק הלכה קי"ל כר' אבא וגדולה ממנה כרב אסי דבפרק במה טומנין דלא בעי אלא ישיבה גרידא נעל בו או פקק בו בהא סגי ואע"פ שלא התקינו ומיהו דוקא אליבא דר' יוחנן דבעי צורת כלי כלומר שיש בקנה זה ובנגר הנגרר ובפקק החלון צורת כלי לענינם ששיפה אותם ותיקנם דנראה ודאי שהן עשויין לכך ולהשתמש בהם ומיהו לא חזו אלא לההוא מילתא בלחוד ודלא כפירש"י ז"ל שפי' גבי הא דקנה, אבל מידי דהוי בנפשי' בלאו הכי כלי גמור בלא התקנה כלל סגי והיינו הא דתנן פקקו את המאור בטפיח משום דטפיח בלאו הכי הוה כלי גמור בנפשי' ואע"ג דבעירובין פסקי' בנגר הלכה כר' יהודה דבעי קשור היינו כשאין עליו גלוסטרא ולא תיקון אחר דכיון שהוא מחברו בכותל ובדלת מחמרי' במידי דמיחבר בארעא אבל פקק החלון לא חשיב מיחבר בארעא ואפשר דאפי' ר' יהודה מודה בה דלא בעי' קשור ור' אבא נמי מודה בנגר לר' יהודה וכטעמא דאמרן אלא דר' אבא בר כהנא כיון דאתי לחדותי אצטריך למתלי בתנא דאמר בהדיא כשמעתי' והיינו רשב"ג והא לכולי עלמא היא ואפי' בנגר הנגרר דקי"ל כר' יהודה דבעי קשור היכא דיש בו צורת כלי כגון שיש קלוסטרא בראשו אפילו אינו קשור כלל שרי כדפסקי' הלכה כר' יוסי התם בעירובין ודלא כר' אלעזר דפליג עלי' התם ובעי קשור:

ומדבריהם למדנו שפוקקין. פי' את המאור בדבר שאינו קשור, וא"ת ומאי קושיא התם