ר"ן (מיוחס לו) שבת קנא

כלי אפי' תלוי בצואר גמל אלא שהיא גזירת הכתוב דבעי' היסק ראשון דלהוי כמחובר לקרקע ודוק' בכי הא ובהא טמא ולא אמרינן כיון דחברוה בארעא כארעא דמי. ויש מתרצים דשאני תנור דלא חזי למלאכה אחרת אלא לאפויי הפת שהיא מלאכתו והילכך לא חשיב מנא אלא כדאחשבי' קרא ואפי' לענין שבת אבל מחט היא ראויה לדברים הרבה וכל היכא שהיא ראוי' למלאכה אחת חשיבא כלי לענין שבת, ולדידי אינה קושיא כלל דהא רבה הוא דמדמה גבי מחט והכא טלטול לטומאה דס"ל דהא בהא תליא ואביי לא ס"ל הכין כדמקשי התם והכא:

לעולם כדאמרי' מעיקרא. פי' והא דפליגי בשברי תנור ולא בשברי כלים להודיעך כחו דר' יהודה דאע"ג דעבדי מעשה טפקא שקורין לינ"א דעביד מעין מלאכתו ראשונה אפ"ה קא אסר לטלטל משום דזה הסיקו מבפנים וזה מבחוץ אבל לר' מאיר אפי' לא עביד מעשה טפקא מטלטלין ולדבריו דר' יהודה קאמר:

כמאן כר' אליעזר בן יעקב. פי' וה"ה כר' יוסי דמתני' דאמר אבל כסויי הכלים בין כך ובין ניטלין בשבת ואע"ג דאין להם בית אחיזה וכדאוקימנא בגמ' בכלים וחברינהו בארעא ודלא כת"ק דמתני' וכן כתב הרז"ה ז"ל. ואפשר דאף בזה מודה ת"ק דלא מקרי תנור חברינהו בארעא כיון שכולו מגולה אלא השולים לבד וכן כתב הרשב"א ז"ל. ולדידי קשיא דא"כ אמאי קאמר כר' אליעזר בן יעקב דהא כולי עלמא היא דבשלמא ר' יוסי לא קשיא לי דהרי הוא כאלו אמר כר' אליעזר וכר' יוסי כיון דר' יוסי הוא שהעיד על ר' אליעזר ומדר' אליעזר הוא דיליף ר' יוסי למיתני הכין במתני'. אי נמי דר' יוסי דברייתא הוא ר' יוסי הכהן ולא ר' יוסי דמתני' כמו שכתוב במקצת ספרים וכיון דהא ר' יוסי שייכא בדר' אליעזר לאו דוקא כסויי דתנור דה"ה כסויי דשאר כלים דהא ר' יוסי כיסוי הכלים קתני במתני' כל דדמי לכלי שהוא מגולה כנ"ל ומיהו ר' יוחנן מפרש לקמן והוא שיש תורת כלי עליהן כלומר שיהא צורת כלי על הכיסוי:

מתני' האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת כלומר שקשורה האבן יפה לפי הקירוי' יצאה מתורת אבן ושויי' כלי:

זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת דשוי' לה להך זמורה כלי:

[ע"ב] פקק החלון וכו'. והוא כגון מסך העשוי לסתום החלון העשוי בכותל ליכנס ממנו האורה והוא עשוי בין מבגד בין מנסרים בזמן שקשור בחלון והוא תלוי כלומר שאינו נוגע בארץ פוקקין בו לפי שכבר נעשה הבנין מערב שבת ואם לאו שאינו תלוי אע"פ שקשור בחלון אין פוקקין בו וחכמים אומרים וכו' ובגמ' מפרש לה:

גמ' אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. פי' וטעמא דכיון דהנחה ראוי' לקביעות ואין תורת כלי עלי' לא חשיבא כיסוי אלא נעשית החבית בסיס לה אבל כשהוא מכסה בדבר שאינו אלא לשעה כדי לשמור החום על דעת לסלקה מודה הוא דשרי אע"ג דכסה בדבר שאינו ניטל אבל ר' יוסי לא פליג בין כיסוי דזמן רב לזמן מועט כיון דחזי למיהוי כיסוי אבל היכא דלא חזי למהוי כיסוי מודה הוא דאסור ואע"ג דלקמן בעי ר' יוחנן תורת כלי לאו תורת כלי קא בעי אלא צורת כלי:

כיון דלא הדקה בטולי בטלה. כלומר דכיון דבלא הידוק לא מהניא לי' מידי למלאכה זו בטולי בטלה לקירוי' לגבי האבן ונעשה בסיס לאבן:

מר סבר בעי' מעשה. כלומר ר' אמי סבר בעי' מעשה דחשיב והנחה דהכא לא חשיבא מעשה לעשותה לאבן כיסוי כדי לטלטלה למחר. ור' אסי סבר דלא בעי' מעשה דחשיב אלא מעשה כל דהוא דהיינו התקנה והכנה בעלמא שמכינו לכך בלא שום מעשה אחר ולאפוקי מחשבה גרידתא והתקנה בכל דוכתא היינו הכנה בעלמא לחודא והנחה מבעוד יום דאבן שעל פי החבית חשיבא כהתקנה והכנה ומיהו בכי הא דליכא תורת כלי בעי הכנה מערב שבת ממש להתירה לאחר ואינה מותרת אלא לאותה שבת בלבד דאין הכנה בכיוצא בזה דליכא תורת כלי מועלת אלא ליום המחרת בלבד:

סוואר של קורות הוה. פי' לאו למימר דמהא מוכחא פלוגתייהו אלא לומר דאפי' בהני דקפיד עלייהו כי מכין להו לישיבה מבעוד יום שרי דלא קפדי עליהו לישיבה:

גשוש של ספינה הי' כלומר עץ שהי' מוכן לתקנו לספינה ועדיין לא נתקן והילכתא כר' אסי ולא עוד אלא דהילכתא כר' חנינא דבמחשבה גרידתא סגי ואפי' בשישב עליהן מבעוד יום דבצירא ישיבה מיחוד סגי להתירן למחר כדמוכח פרק במה טומנין ומיהו ר' אסי גבי אבן שעל פי החבית בעי מעשה דעדיף כל דהוא ממחשבה ולדידי' לא סגי לי' ישיבה על נדבך אבנים מבעוד יום ואפי' במחשב עליהן. ומיהו לדידן דקי"ל כרב אסי דבפרק במה טומנין דאפי' בישיבה סגי וכ"ש במחשבה דסגי באבן שעל פי החבית נמי במחשבה שחישב עלי' מבעוד יום לדעת כיסוי שרי להתירה למחר לאותה שבת ואע"פ שהונחה שם קודם ערב שבת וכל שלא לדעת כיסוי לא הוי מידי ואפי' כישיבה דעלמא לא הוי דהתם כשיושב עליהן מוכחא מילתא דלישיבה קא בעי להו אבל ר' אסי ודאי בעי הנחה מבעוד יום ובלאו הכי לא סגי ופלוגתייהו דר' אמי ור' אסי דוקא במניחה בסתם אבל לדעת בסיס דברי הכל אסור להפילה בהטי' וכן פי' הרא"ה ז"ל וכיון שכן ה"ה דאם הניחה על דעת כיסוי דלכ"ע מותר לטלטלה בהדיא. במחוברת באיביה. פי' דמסתמא קפיד עלה לפי שהיא עומדת לפירות ונפסדת בקשירה