ר"ן (מיוחס לו) שבת קנ

לכבד הבית דאסור משום אשויי גומות ומודה בהו ר' שמעון משום דפסיק רישי' ולא ימות הוא, וכן בפרק המצניע דאסור לכבד הבית אפי' לר' שמעון ובעל הלכות ז"ל גריס ר' אליעזר אומר אף של תמרה סבר להכר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ולפי גירסא זו מותר לכבד הבית. והא דנקט פלוגתייהו במכבדות נראה לי דאתא לאשמועינן דבהא מודה ר' דלאו פסיק רישי'. והא דאמרי' בעירובין נשים המשחקות באגוזים אסור דילמא אתי לאשויי גומות התם הוא לאשווי בידים ובמתכוין לפי שהן צריכות שיהא הקרקע שוה. וא"ת ליתסר כבוד הבית משום טלטול עפרא דלא חזי דלאו דעתי' עליה מאתמול לכסויי בה מידי דהא מיבדר ובטיל אגב ארעא. וי"ל דכיון דמצטער מהבלא שויוה רבנן כגרף של רעי ושרי ולפום הא אין ראוי לכבד אלא בית שמשתמשין שם וכן דעת הרא"ה ז"ל:

מתני' שברי עריבה לכסות בהן את החבית. פי' כל כך השברים גדולים שהן ראויין לכסות חבית גדולה ובציר מהא לא חשיבא אלא להסק וקמ"ל דכסוי מיהא הוי מעין מלאכ' אע"פ שהיא מלאכ' אחר' דמתחלה היו ראויין לקבל בתוכן והשתא אינן ראויין אלא לכסויי מנא:

גמרא אבל נשברו בשבת דברי הכל מותרין וכו' פי' והשתא לא ס"ד טעמא דליתסרו משום נולד:

עצים בעלמא נינהו ומסתמא שברי כלים להסקה קיימי מאתמול טפי מכלים שלמים דהא טפי חזו להסקה:

ומר סבר נולד הוא. פי' דהיינו ר' יהודה והילכך בעי' מעין מלאכתן דאלו למלאכה אחרת לא דהא מאתמול לא חזו להאי מלאכה אלא על דעת מלאכה הראשונ' הן עומדין וכל היכא דלא חזו להכי לא חשיבי והוי להו נולד עד שייחדן מאתמול למלאכה אחרת. והרב בעל הלכות גדולות משמי' דרב צמח גאון ז"ל פסק הלכה כר' יהודה משום דת"ק דמתני' ר' מאיר כדמשמע לקמן והא קי"ל דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה וליתא דלא נקטינן האי כללא אלא היכא דאיפליגו בהדיא ר' מאיר ור' יהודה אבל סתמא כי האי ודאי הלכה כת"ק. ואע"ג דאיפליגו בהדיא בברייתא כיון דסתם לן תנא כר' מאיר הלכתא כותי' ולא חיישי' למחלוקת דברים וכן כתב הרי"ף ז"ל:

אפי' בכרמלית. פי' דהא חזי לכסויי בי' רוק ודוקא דאתי משירי כלים דאי לא מאי שנא חרס אפי' כל צרורות שבחצר יטלטלו דהא חזו להכי אלא ודאי טעמא משום דאתי מכלי גדול דיש בו תורת כלי כל היכא דחזו למלאכה של כלום ואע"פ שאין אותה מלאכה ראוי' וחשובה לעשותה אותו כלי כשהי' שלם:

מגופת חבית שנכתתה מותר לטלטלה בשבת. פי' וקמ"ל שמואל דיש תורת כלי גמור על המגופה לעשות שברי תורת כלי כשהם ראויים לכלום:

היא ושברי'. כלומר היא המגופה ושברי' של חבית או של המגופה:

אם זרקה מבעוד יום לאשפה אסורה. פי' אבל משחשיכה לא בטלה מתורת כלי דכיון שהותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת:

[דף קכ"ה ע"א] קרומית של מחצלת. פרש"י ז"ל שנפרד ממחצלת ישנה ועוד כתב הר' יהונתן ז"ל כגון שנשברו בשבת דאלו נשברו מבעוד יום הא אמרי' דאף ר' יהודה לא בעי מעין מלאכה הראשונה. והרי"ף ז"ל פי' דהוא שיורי מחצלת וקמ"ל דראויין לקצת מלאכה. ולהאי פירושא לאו דוקא מעיקרא למאי חזיא דהא לא אתי' בה בתורת דבעי' מעין מלאכה ראשונה:

דתנן נתנו על פי הבור וכו'. פי' תלאו לתנור על פי הבור והדות התנור והדות רחב מן התנור ונתן שם אבן בדופני שפת הבור והדות בינם ובין התנור להדקו כדי שיעמוד שם ולא יפול בתוכם, ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטה בבור או בדות וניסק מלמעלה התנור הרי הוא כבנוי בקרקע ונגמרה מלאכתו ונעשה כלי לאפות בו ומקבל טומאה והיכי דמי שאם מסיק מלמטה שיהא ניסק מלעלה כגון שיש אויר מועט בין דופן הבור והדות לדופן התנור שלא הוצרך בו אלא אבן דקה דבכי הא החום משתמר בדפנותיהם ויועילו לתנור אי נמי ששולי הבור והדות קרובין הן לשולי התנור דבכי הא ההיסק של מטה מועיל לתנור או שהתנור קצר מלמטה ורחב מלמעלה שההיסק עולה סביב דופני התנור או שהבור רחב ופיו קצר שהחום משתמר בתוכו ומסיק התנור. ואם לאו דאין בו אחד מאלו שאמרנו טהור דאינו כמחובר אלא כתלוש וקרא כתיב יותץ דבר שצריך נתיצה והיינו מחובר דלשאינו מחובר שבירה שייך בי' ולרבנן אפי' אינו מחובר ומותקן כל צרכו טמא מרבוייא דטמאים. ובתנור חדש כי האי שלא נתקן כל צרכו מתחלתו ונתנו על פי הבור שאין השולים שלו מחוברין בקרקע כשאר תנורים פליגי לגבי שבת דכל היכא שהוסק מתחלה לר' יהודה כגון בהני אנפי דאמרן זהו תיקונו וחל עליו תורת כלי ואלו נשבר אח"כ. ניטלין שברים דהוי להו השברים גופיי' כתנור אבל היכא שלא הוסק מתחלה לר' יהודה בהני אנפי דאמרן אלו נשבר אח"כ אין השברים ניטלין כיון דלא חל על התנור גופי' שם כלי ולא עדיפי שברים מתנור דאפי' תנור עצמו אינו ניטל לר' יהודה כדאקשי' אי הכי אדמיפלגי בשברי תנור ליפלגי בתנור גופי' אבל לר' מאיר כיון דהוא מתוקן קצת חל עליו תורת כלי והוא ניטל ושבריו נטלין ובתנור כי הא פליגי ויש מקשין כאן דהיכי מדמי שבת לטומאה דהא מתמהי' הכין לגבי מחט וכ"ש תנור דאית ליה תורת