ר"ן (מיוחס לו) שבת קמט

דהוה בי מר שמואל ע"כ, ואין כן דעת הרשב"א ז"ל אלא דאביי ורבא פליגי:

איתבי' אביי לרבא מדוכה אם יש בה שום וכו', והכי קא פריך בשלמא לדידי דצורך מקומו לא חשיב כצורך גופו ניחא דאיכא לאוקמי הא דמדוכה כר' נחמי' כדמוקי לה רבה לעיל דלר' נחמי' אין ניטל לצורך גופו לפי שאין זה תשמישו המיוחד לו כ"ש לצורך מקומו דגרע מצורך גופו אלא לרבא דחשיב לי' צורך מקומו כצורך גופו כמאן מוקי לה דלדידי' לר' נחמי' ניטלת היא לצורך מקומה דהא רבא מוקי הא דר' נחמי' דמתני' לקמן בכלי שמלאכתו להיתר דניטל בין לצורך גופו בין לצורך מקומו דהכל חשוב תשמישו המיוחד לו, ונהי דלר' נחמי' כלי שמלאכתו לאיסור אינו ניטל לצורך גופו לפי שאין זה תשמישו המיוחד לו דתשמישו המיוחד הוי דבר של איסור מ"מ ניטל הוא לצורך מקומו דצורך מקומו חשיב כתשמיש המיוחד לו כיון דלדידי' חשיב צורך מקומו כצורך גופו וכלי שמלאכתו להיתר צורך גופו הוי תשמישו המיוחד לו וא"כ הא דמדוכה לרבא ליכא לאוקמה כר' נחמי' דהא קתני אין מטלטלין אותה דמשמע כלל לא ולדידי' ניטלת היא לצורך מקומה דהוי תשמישה המיוחדת לה. וקשיא לי' א"כ רבא דפריק הב"ע מחמה לצל ולומר דאין מטלטלין לאו דוקא כלל לא אלא מחמה לצל אין מטלטלין הא לצורך גופה ולצורך מקומה מטלטלין א"כ לוקמה כר' נחמי' ומאי אין מטלטלין לצורך גופה אבל לצורך מקומה מטלטלין לא היא דניחא לי' לאוקומה כרבנן דסבירא לי' דכל שמלאכתו לאיסור שרי בין לצורך גופו בין לצורך מקומו וכן נמי לקמן כנ"ל:

הכא נמי מחמה לצל. פי' והא דקתני שאסור לטלטלו ה"ק אם ישתמש בו אסור לטלטלו לכל תשמיש כגון להצניעו מחמה לצל דודאי אסור הוא אלא א"כ לצורך גופו ולצורך מקומו וה"ה דהוה מצי רבא לתרוצי בהא כדתריץ רבה לעיל משום דמיחד לי' מקום אלא שיטה דאידך נקט:

[דף קכ"ד ע"א] מדוכה הא דאמרי'. פי' דמשמע לי' דאין מטלטלין דקתני בה לגמרי משמע ודלא כפירוקא דרבא וכן פירש"י ז"ל:

קלוסטרא כר' ינאי וכו'. פי' דלא פליגי ת"ק ור' טרפון בעלמא אם מותר לטלטלה או לא דלעולם אפילו לת"ק מותר לטלטלה בעלמא דהא תורת כלי גמור עלה שראוי' לפצוע בה אגוזים אלא דהכא קא אסר משום דמיירי בחצר שאינה מעורבת דת"ק סבר תוך הפתח כלפנים דמי וקא מטלטל מנא דבתים בחצר ומ"מ משום דלא מינכרא מילתא להדיא דלהוי כלפנים שרי בכי האי גונא בגרירא:

דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין וכו' פי' ולאו פירושא דמתני' היא דהא פריש לצורך ושלא לצורך דקתני במתני' דלצורך הוי גופו ושלא לצורך הוי מקומו ובכלי שמלאכתו להיתר ולא יליף מהא מתני' דין דכלי שמלאכתו לאיסור אלא יליף לה ממתני' דלעיל דנוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים ולומר דוקא אגוזי' דהוא לצורך גופו אבל לצורך מקומו לא ולרבא לאו דוקא אגוזים דה"ה לצורך מקומו דחשיב ליה צורך מקומו כצורך גופו. ומיהו לר' נחמי' דשרי לצורך גופו לתרוייהו לאו כל צורך גופו קא שרי כדשרי ת"ק דלא שרי ר' נחמי' אלא לתשמישו המיוחד לו ושמעי' מהא דרבא נמי דכיון דצורך גופו כצורך מקומו חשיב ולדידי' לר' נחמי' בכלי שמלאכתו להיתר אפי' צורך מקומו חשיב כצורך תשמישו המיוחד לו בצריך לגופו א"כ לר' נחמי' לרבא כלי שמלאכתו לאיסור דאסור לצורך גופו לגמרי דשרי לי' לצורך מקומו דהא אמרן דצורך מקומו כתשמישו המיוחד לו לגמרי חשיב ובהא כלים של איסור וכלים של היתר שוין הן לגמרי וכמו שכתבנו למעלה וכן כתב הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל. אבל לרבה כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו אליבא דר' נחמי' לצורך מקומו וזה פשוט והיינו דאקשי' הכא לרבה אליבא דר' נחמי' הני קערות היכי מטלטלין להו מכלל לרבא מטלטלין להו לצורך מקומן וכן פירש"י ז"ל:

לא קשיא הא ר' אליעזר וכו'. פי' דמר שרי הערמה ביו"ט ולא בשבת והיינו תנא דמשילין דשרי ביו"ט מאי דלא שרי' בשבת ומר דאסר בהערמה ביו"ט כמו בשבת היינו תנא דבקעת ותנא דאין בין יו"ט לשבת:

הא ב"ש והא ב"ה. פי' הא דבקעת ב"ש היא וכיון שכן לית הילכתא כותי' אלא סומכין הקדרה בבקעת. וזה קשה דהתם ביו"ט פרק המביא משמע דהילכתא היא. וי"ל דמוחלפת השיטה דהתם אתי' בה משום מוקצה לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה לפי שכל דבר שהוא מיוחד לתשמיש אחד ואין דרכו להשתמש בו לתשמיש אחר אפי' שניהם של היתר אסור משום מוקצה שכבר הקצהו מדעתו לתשמיש זה ולא לאחר, והכא לא אתי' בה מהאי טעמא אלא משום כלי שמלאכתו לאיסור ולפי אותה סוגיא דהיא עיקר דאיתמרא בדוכתא הלכה היא למאן דאית ליה הלכה כר' יהודה במוקצה דיו"ט. ומיהו בבקעת הוא דאסרי' לה משום דסתם עצים להסקה ומיוחדין לכך וליכא תורת כלי עליה כדאמרי' הכא ומשום הכי אסר לה יחוד אע"פ שמלאכתו להיתר הא בכל שיש תורת כלי עליו ומלאכתו להיתר אין יחוד אוסר אותו לעולם וכן כתב הרא"ה ז"ל:

[ע"ב] גלית אדעתך דכאביי סבירא לך וכו'. ואית ספרי דגרסי גלית אדעתך דכרבא סבירא לך וכו' והכל עולה לטעם א' דאביי ורבא בהא מילתא אית להו חד סברא דכלי שמלאכתו להיתר מחמה לצל אסור כדמוכח כולה שמעתין:

לכולי עלמא שרי ולדידך אסור משום דסבירא לך דאסור:

אבל של תמרה לא. פירש"י ז"ל כעין שלנו שעומדות