ר"ן (מיוחס לו) שבת קמז

גמר מלאכה, וכתב הרא"ה ז"ל דה"ה ללול של תרנגולין דמשום בנין ליכא כדמוכח בגמרא וכן כתב רבי' ז"ל עכ"ל אבל הר' יונתן ז"ל כתב אבל לול של תרנגולים שהוא בנין בקרקע לא נוטלין ולא מחזירין דיש בנין וסתירה בקרקע ע"כ:

מתני' קרדום לחתוך בה את הדבילה וכו' את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן פי' לתת בהן פת לתינוק כגון אם לא נטל ידיו שחרית שרוח רעה שורה על האוכלין בנוגע בהן קודם נטילה א"נ כשידיו טמאות ואינו יכול ליגע את התרומה. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. כגון בפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים. מחט של יד וכו'. וקמ"ל מתני' דאע"ג דכל הני אינן עשוין לתשמיש זה ועיקרן עשויין למלאכה של איסור אפ"ה מטלטלין אותן לצורך השבת ולהנאת גופו:

גמרא אמר רב יהודה קורנס של אגוזים מותר. פי' רב יהודה קורנס דמתני' קא מפרש דהוא של אגוזים ולא של נפחים ולאו מימרא דידי' הוא מדאקשי לי' רבה אלא מעתה סיפא דקתני וכו', ויש מי שפירש דרב יהודה אוקי מתני' כר' נחמי' ולומר דאע"ג שהוא כלי שמלאכתו להיתר דוקא לפצע אגוזים שהוא תשמישו המיוחד לו אבל שקדים או דברים אחרים לא, ולא נהיר דא"כ אדדייקי' עלי' דרב יהוד' קסבר דבר שמלאכתו לאיסור וכו' טפי ניחא למידק עלי' דאפי' דבר שמלאכתו להיתר אין ניטל לכל דבר אלא לתשמישו המיוחד לו אלא הנכון דלרב יהודה משמע לי' מתני' בקורנס של אגוזים והא דקתני לפצוע בו את האגוזים לאו דוקא אלא כל צורך גופו קאמר ולאפוקי דמתני' לא מיירי בקורנס של נפחים דבההיא אפי' לפצוע אגוזים דהוא לצורך גופו אסור והשתא דייק שפיר, ומיהו ודאי לרב יהודה אפי' כלי שמלאכתו לאיסור ניטל הוא אליבא דנפשי' דס"ל כר' יוסי וכמשנה אחרונה נמי דתניא התירו וחזרו והתירו וכו' וכדמשמע לי' בכמה דוכתי שהתיר כלי שמלאכתו לאיסור אלא דמתני' קשתי' לפרושי הכין מדקתני ר' יוסי אומר כל הכלים וכו' מכלל דלת"ק לאו כל הכלים אלא כלים שמלאכתן להיתר:

אלא מעתה סיפא דקתני את הרחת וכו' רחת ומזלג מי מיחדי לי' לקטן. כלומר הא ודאי רחת ומזלג עיקרן הן למלאכה של איסור רחת שהיא עשוי' לזרות התבואה ברוח ומזלג שמהפכין בה הקש והתבן בגורן ואינן מיוחדין לתת עליהן פת לתינוק. וא"ת ואמאי לא מקשי לי' נמי מקרדום שהוא עשוי לבקע עצים וממגירה שהיא עשוי' לגרוף אפר התנור והכירה וכן מכל הני דמתני'. וי"ל דאפשר דמשמע לי' דהני דמתני' דמיוחדין להני דקאמר במתני' אבל רחת ומזלג ודאי אי אפשר דמיוחדין לתת עליהן פת לתינוק אלא אמר רבה קורנס של נפחין וכו'. ולפום האי סברא לא אתא ר' יוסי לחדושי מידי אלא מסר הגדול ויתד של מחרישה. אי נמי דבהני אפילו רבנן מודו משום דהן מוקצין מחמת חסרון כיס דהא ר' שמעון גופי' מודה בה כדאיתא לקמן וכל הכלים דנקט ר' יוסי לרבויי אפי' בשני בני אדם כדאיתא לקמן בברייתא. ומיהו ודאי נראה דאפילו לר' שמעון דלית לי' מוקצה מודה הוא בכלים שמלאכתן לאיסור שהן אסורין לטלטל לצורך מקומן או מחמה לצל למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' דלאו משום מוקצה נגעו בהם אלא טלטול הוא שאסרו בשבת בדברים שאין תשמישן רגיל ומשום הוצאה הוא שגזרו כדאיתא לקמן בפירקין, והא דמוקמינן פרק במה מדליקין פלוגתא דטלטול שופר וחצוצרות בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון התם הוא במטלטל לצורך גופן וטעמא משום דשייך בהו מוקצה לפי שחצוצרות אדם מיחד אותן למלאכתן ואין דרך להשתמש בהן לגמע בהן את המים ולהכי אית בה משום מוקצה לר' יהודה, וכן בכל כלים שמיוחדין למלאכתן ואין אדם רוצה להשתמש בהן למלאכה אחרת כלומר שאין דרכו להשתמש לאותה מלאכה אחרת ובהני הוא דשייך מוקצה למאן דאית לי' מוקצה וכגון מטה שיחדה למעות וקנה של תרנגולין כדאיתא בפר' כירה אבל לית בהו טעמא דמוקצה מחמת חסרון כיס וכן כתב הרא"ה ז"ל:

[דף קכ"ג ע"א] מדוכה אם יש בה שום וכו' ואם לאו אין מטלטלין אותה פי' ומסיפא דאין מטלטלין קא מקשי דמשמע כלל אין מטלטלין לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו וכ"ש מחמה לצל ומינה דמטלטלין אותה דרישא בכל ענין קאמר ואפי' מחמה לצל דומיא דסיפא וטעמא משום שום דאית בה והוא דאיתי' בה מערב שבת דאלו בנותן בה בשבת לא מהני כלל דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד אבל כי איתי' מערב שבת הויא המדוכה טפלה לשום כקדירה לתבשיל דאית בה דלכולי עלמא מותר לטלטלה, באוכל עצמו ואפי' מחמה לצל ואוקימנא לה כר' נחמי' דאין תשמישה המיוחד אלא לדוך בתוכה אבל לפצוע אגוזים לא:

סבר לשנויי לי' כר' נחמי'. פי' ועלי אינו מיוחד אלא לכתישה ואע"ג דמעיקרא שרי' לקצב עליו בשר דילמא משום שמחת יו"ט אפי' ר' נחמי' מודה:

כיון דקפיד עלייהו מיחד להו מקום. פי' והוה לי' מוקצה מחמת חסרון כיס:

איתמר אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו ורב שמן בר אבא א"ר יוחנן קורנס של בשמים שנינו. פי' ותרוייהו כרבא סבירא להו אלא דמוספי מר של בשמים ומר של זהבים:

אבל דבשמים קפיד עלייהו שלא יפגם ולא יתלכלך ומתוך חשיבותן אדם קובע להן מקום והוה לי'