ר"ן (מיוחס לו) שבת קמו

דאית בה חדקי ומשום גזירה אבל פמוטות לית בהן חוליות ולית בהו חידקי דלית בהו קנים כדמוכח במנחות דאמרי' בזמן שאינה באה של זהב אינה באה קנים ואמרי' פמוטי בעלמא נינהו:

[דף קכ"ב ע"א] כבש למה לי. פי' דהא בכבש ליכא למיגזר משום שמא ירבה בשבילו דכבש לאחד כבש למאה דומיא דנר ופריק למעשה דר"ג וכו' ומשום דמעשה רב, ושמעי' מינה דבכל מידי דעביד כותי בשביל עצמו מותר לישראל בכי האי גונא וכגון מילא מים ולא חיישי' לשמא ירבה בשבילו דלא נאמרה חששא זו בעיקר אלא בעושה בשביל ישראל בהיתר כגון מבשל לחולה, ולענין להתיר לישראל אחר:

אבל לא על גבי מוקצה. פי' דחיישי' דילמא יטלטלנו ויאכיל לבהמתו והכא נמי אם ליקט עשבים שלא בשביל ישראל ליתסרו להאכיל לישראל שמא יטלטלם ומאכיל לבהמתו דהא מוקצין נינהו, ופריק הא דקתני כותי שליקט עשבים וכו' מאכיל אחריו ישראל מיירי בישראל שהוא שומרה מרחוק והוא עומד לפני הבהמה רחוק לשומרה שלא תלך אנה ואנה והיא הולכת ואוכלת מאילי' דהשתא ליכא למיחש שמא יטול מן העשבים שתלש הכותי היום שהן מוקצין ויאכילם לבהמתו אבל אם הוא עומד סמוך לבהמה גזרי' משום דבמוקצה דלא חמיר איכא למגזר אבל יכול להעמיד בהמתו על גבי עשבים מחוברים ולא גזרי' שמא יתלוש דמחובר שהוא חמור לכל לא גזרי' כן פירש"י ז"ל. וכתב הרא"ה ז"ל ודכותה קתני ואם בשביל ישראל אסור דאפי' למיקם לה באפה נמי דתיכול היא אסור דמיירי בשליקט לה ענפי אילן גבוהים דאי לאו איהו לא הוה סגי לה בכוותה הא לאו הכי שרי כדאמרן לעיל דכל שאפשר לה בלא אותה מלאכה אין אותה מלאכה אוסרת ע"כ, ונכון הוא אלא דקשיא לי דהא בברייתא קתני עשבים ודוחק הוא לומר דמאי עשבים ענפי אילן. והא דתנן במתני' ובברייתא ואם בשביל ישראל אסור מסתברא דאפי' עשה בשביל ישראל זה אסור לישראל אחר כדמוכח ההיא דכותי שהביא דורון לישראל ובמחובר לא קא מפליג בין הבא בשבילו ובין מי שלא בא בשבילו כדמפליג אאין מחובר שבא חוץ לתחום, והא דשרו בבא מחוץ לתחום לישראל אחר משום דהוא איסור שאינו שוה לכל שזה מערב לכאן וזה לכאן ולפעמים שהוא חוץ לתחום לזה ותוך לתחום לזה, וכתב הרא"ה ז"ל והרבה בזה קושיות ותירוצין להעמיד הענין ולולא שהוא ז"ל אמרה הייתי אומר שאין בכל ראיותיו שום ראי' ליסמך עליו:

עיר שישראל וכותים דרין בתוכה וכו'. והאי קושיא בין לאביי בין לרבא דלרבא קשיא דהא הכא חמום לאחד וחמום למאה וקתני אם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתי' לעשות אף בשביל ישראל ואסור ואפי' שלא בפניהם וכ"ש בפניהם. וקשיא נמי לאביי דהא הכא הוי דבר דליכא לאפושי ושלא בפניהם הוה ואסור וכ"ש במידי דאיכא לאפושי:

סליק פרקכל כתבי פרק כל הכלים [ע"ב גמרא] ואע"פ שנתפרקו בחול דאע"ג דכשנכנס שבת לא היו הדלתות דבקין עם הכלים ולא הי' בהן תורת כלי מ"מ ראוין הן להטלטל בפני עצמן שהרי יכולין הן לעשות מעין מלאכתן הראשונה לכסות בהן השידה והתיבה וכ"ש אם נתפרקו בשבת דהן מוכנין ע"ג אביהן ולא מיקרי שבר כלי כל זמן שראוי לכלי קצת והרי ראויין הן לאותה מלאכה שהותקנו מתחלה לכסות בהן השידה והתיבה או למלאכה אחרת:

והכי קאמר ושניטלו נטלין. פי' ולול של תרנגולין אע"פ שניטלו אין נטלין דכיון דמיחברי בארעא אינן מן המוכן דומיא דדלתות הבית:

נראה דהכי גריס רש"י ז"ל אמר ליה רבא חדא דניטלין קתני ועוד מאי אבל לא מחזירין. כלומר חדא דניטלין קתני דמשמע דלכתחלה מותר לסלקן מציר שלהן ועוד מאי אבל לא מחזירין דכיון דניטלין לא משמע לכתחלה כדקאמרת לא שייך למיתני אבל, ואני בכל הספרים לא ראיתי מי שגורס אבל ובברייתא נמי לא קתני אבל וכן גרסי' בכל הספרים אמר ליה רבא חדא דנוטלין קתני, ועוד מאי ולא מחזירין, כלומר כיון דאמרת דיש בנין נטלה גופה אסירא וכן פי' הרא"ה ז"ל:

אלא אמר רבא לעולם קסבר אין בנין בכלים וכו'. וגזרה שמא יתקע, כלומר ניטלין כל היכא דאין תקועין דבנטילה לא גזרי' אין תקועין אטו אחרים תקועין אבל בהחזרה חיישי' שמא יתקע באלו דחייב ודאי משום מכה בפטיש דומיא דכל מלאכה שכבר נעשית דחייב משום