ר"ן (מיוחס לו) שבת קמב

ללמדנו שמציל המעות עמו ומציל כולם אף במקום שאין מצילין בתוכן אוכלין ומשקין כדאמרי' באידך מתני' ועוד דאי לאו מפני ספר לא שרי להציל אלא למבוי המשותף אבל מפני הספר מצילין אפי' לשאינו משותף ולא אמרי' נשדינהו ספר תורה ומעות ויחזיר ס"ת לתוך התיק כדאמרי' בהצלת אוכלין:

גמ' ור' ישמעאל וכו'. האי כל פעל ד' מאי עביד לי', ולאו קושיא היא דהא לא כתיב קרא ודאי בהכי ואיכא לאוקמי במילי אחרינא אלא שקלי וטריא הוא באורחא דקושיא ושאלה בעלמא הוא דמשיילי' ומשום מאי דבעי לאהדורי הוא דנקטי' לה דאמרי' מבעי ליה שלא יוציא את האימורין:

טלטול כלו' תיק מותר לטלטלו אפי' בפני עצמו ואינו אסור אלא להצילו בפני עצמו אלא שהתירו עם הספר לכבוד שמים ואפי' למבוי המפולש כיון דאפי' בפני עצמו ליכא אלא איסורא דרבנן ולא איסורא דאורייתא אבל הכא שהיא מלאכה דאורייתא לא התירו:

פליגי בטלטול. פירוש דלבתר הוצאת אימורין דאתעביד ליה צורך גבוה אסר נמי ר' ישמעאל לטלטולי:

[דף קי"ז ע"א] אלא ה"ק ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר אע"פ שיש בתוכו מעות. פי' דהשתא הוו המעות דומיא דבשר דמה בשר נעשה לו העור בסיס אף המעות נעשה התיק בסיס להם ואפי' הכי מותר לטלטל ולא אמרי' כיון דמעות אסור לטלטלן אף בסיס דהיינו התיק נעשה כמותן, ומהדר ליה מי דמי התם נעשה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור וכיון שכן נעשה בסיסו כדבר המותר וטלטולו מדינא מותר והילכך לגבי הצלה משום כבוד הספר מצלי אבל הכא נעשה בסיסו כדבר האסור וטלטולו מדינא אסור אלא הכי קאמרי ליה אם מביאין תיק שיש בתוכו מעות דהשתא טלטולו בעלמא אסור אלא א"כ שדי להו למעות ואפי' הכי משום כבודו של ספר מותר לא נטלטל עור אגב הבשר כלומר בשר שהוא אסור אגב עורו דאע"ג דמדינא אסור לטלטל מ"מ משום כבוד קדשי שמים הוה לן למשרי. והשתא דמיין אהדדי דהא בחד דינא אסירי תרוייהו ולדבריו דר' ישמעאל קא מהדרי הכין דלדידהו בין בשר בין עור מותר לטלטלן בפני עצמן:

והיא גופה מנא לן אילימא דמדהיכא דאית ביה וכו' אתויי נמי מייתיי. פי' ודוקא בשוכח המעות בו דלא להוו מאתמול בסיס לדבר האסור וטלטולו מותר היכא דשדי להו מעות וכיוצא בו האי עור הוא בסיס שלא לדעת וכל חידושו לומר דלא שדי להו למעות אלא מביאן עם התיק:

בברזי פי' שמשליכו חתיכות והיינו דלא בעי ליה לעור דאמרי' והשתא לא חשיב הפשט וכאן וכאן איסורא דרבנן אי לאו משום כבוד קדשים או כבוד ספר וכי היכי דבספר מציל התיק והמעות למבוי מפולש או למקום דהצלת שאר כלים אסורין בו ואפי' הכי מצילין בו התיק מפני שעיקר טלטולו ותחילת טלטולו היתר אף הפשט מן החזה ולמט' מותר כיון שתחלת הפשטו של זה הי' בהיתר דהיינו עד החזה. דאפי' אם תמצא לומר דהעור והבשר אסורין לטלטל כמו שפרש"י ז"ל אפ"ה הכא טלטול העור עד החזה מותר משום האימורין שבתוכו ועושו בסיס להם וכיון שתחלתו בהיתר מותר לו לגמור כיון דקאי בהאי גונא דליכא מלאכה דאורייתא אלא איסורא דרבנן ונמצא עכשיו הצלת התיק וגמר ההפשטה שוה:

[ע"ב] מתני' מצילין מזון שלש סעודות וכו' הראוי לבהמה. פי' למה שצריכה למאכל יום אחד ר' יוסי אומר לעולם מצילין וכו' דכיון דשרו ליה להציל ג' סעודות כחול שויוהו רבנן לגבייהו ואפי' במנחה שרי להציל מזון ג' סעודות שהרי עדיין צריך לסעודה שלישית. ומיהו אם אכל סעודה שלישית אפי' ר' יוסי מודה שאינו מציל כלל דהא מוכחא מילתא שפיר דלצורך חול קא טרח:

גמ' ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט. כלומר ויקלוט קילוח היורד מן האויר וכשיתמלא הוא שיערנו לתוך כלי גדול אחר וכן יעשה עד שיתמלא אותו כלי שני גדול:

כלי אחר ויצרף. כלומר שיצרף זה הכלי לגג ששם נשברה החבית ויעמידנו בשיפוע כדי שיקלח קילוח למרחוק וישפך לתוך אותו כלי שני גדול העומד סמוך לו שאינו יכול לטלטלו ולהביאו מתוך גדלו להניחו תחת החבית, וטעמא דאסור דאי שרית לי' להציל בשנים או שלשה כלים שמא לא יספיקו לו כל כלי ביתו ויצא לחוץ וישא לכלים ויביאם דרך רשות הרבים:

ואין מערימין בכך פי' שיזמין אורחין הרבה שאינן צריכין לשתות כדי שיוכל לקלוט וישאר להם הרבה מן היין:

ואצ"ל משבת ליו"ט. פי' דסד"א דמשבת ליום הכפורים אע"ג דלצורך חול הוא שיציל דהא במוצאי יום הכיפורים ירעב נפשו ותאבל עליו נפשו. שימתין מעונה עד שיקנה ויתקן ואפ"ה לא כ"ש שלא יציל לצורך יו"ט אע"פ שאינו מציל לצורך חול לפי שיש לו שהות ואינו מעונה:

ולא משבת זו לשבת הבאה. פי' אפי' הוא יודע שלא יהא לו פת לימות החול שבאמצע אלא מזונות אחרים או שבא להציל יין ודבש ומזונות אחרים שיודע שלא יהיו לו בימות החול שבאמצע:

ואומר לאחרים בואו והצילו. מכאן נראה דמותר להציל מזון שלש סעודות ואע"פ שיש לו מה יאכל דודאי אותן אחרים מסתמא כבר היה להם מזון ולא סמכו על זה:

וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין. פי'