ר"ן (מיוחס לו) שבת קלט

נחמן אמר שמואל דשרי וכן פסק הרא"ה ז"ל:

מתני' מקפלין את הכלים וכו'. פי' נותנין בגדים בין שני לוחות עץ ובהם נקבים ובהם עצים שבהן כמין חריץ וכשהבגדים בתוך הלוחות מהדק אותן ע"י אותן עצים והם מתייפין וקמ"ל דליכא טירחא יתירא, ודוקא כשהוא מקפלן לפי שהוא צריך ללובשן ביום שבת אבל לא לצורך חול כדאיתא במתני':

גמ' לא שנו אלא באדם א' פי' דבאדם א' לא מיחזי טירחא יתירא, וי"מ דבאדם א' אינו יכול לקפל היטב ולא נראה כמתקן אבל שני בני אדם דיכולין למתכו ולקפלו ולתקנו היטב מיחזי כמתקן וכן פרש"י ז"ל אבל יש לו להחליף. פי' אם יש לו להחליף אפי חדשים ולבנים אסור. ישלשל בגדיו פי' שלא יגביה כנפי כסותו תחת אזורו כמנהגו בחול כדי שלא ילך בכובד ראש:

[ע"ב] הרהור מותר, ואפי' דמלאכה:

אלא בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי. פי' מותר לפסוע אע"פ שעקר שני' קודם שהניח ראשונה:

נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ליכא לפרושא כפשטה דא"כ חמש מאות פסיעות גסות מסמות העינים אלא בעישוריתא דר' קאמר כההיא דנדרים וכתובות:

ומהדר לי' בקידושא דבי שמשי, י"מ כדשתי לי' מתרפא אבל רב עמרם ורבי' יצחק ן' גיאת ז"ל כתבו דאיכא אינשי דשפו עיניהו בחמרא דקדושא ואבדלתא, וכתב ה"ר יונתן ז"ל דהמשימין מיין הקידוש על עיניהם טועין הם דאסור לתת יין אל תוך העין מפני שהוא מלקה הגוף וקא עבר משום בל תשחית עכ"ל, ודוקא להלוכא דחול מסי אבל להלוכא דשבת לא מסי ולית לי' תקנתא כלל וכן כתב הרא"ה ז"ל דהילוכא דשבתא אסירא ולית לה תקנתא ע"כ:

[דף קי"ד] על המרדע חוצץ. פי' אם נמצא רבב על מרדעת שהיא טמאה וצריכה טבילה חוצץ דכל דבר שמקפיד עליו רבו חוצץ בטבילה:

מרדעת מצד אחד או משני צדדין. פירש"י ז"ל דאליבא דר' ישמעאל דאמר אף בגד מצד אחד קא בעי, כלומר דאלו לרשב"ג פשיטא דדוקא משני צדדין חוצץ דלא תהא המרדעת חשובה משאר בגדים אבל לר' ישמעאל איכא למיבעי דמי נימא שתהא בבגד או לא כנ"ל:

הא בגלימי הא בלבושי. כלומר גלימי סומקי לבושא חיוורי:

מתני' וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים. פי' לפי' ששבת חמור מיום הכפורים אבל לא חלבי יום הכפורים קרבין בליל שבת דכעולת חול דמי לגבי שבת:

[ע"ב] ליתקע כי היכי דלידעו דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים. פירש"י ז"ל ליתקע ביום הכפורים שחל להיות בערב שבת כי היכי דלידעו שהוא יום קל וחלבים דבו ביום לא מקרבי בשבת, ומנה נמי לשנה אחרת כדחל יום הכפורים במוצאי שבת ולא תקעי כלל ידעי דהוא יום קל וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים. והא דאמרי' וליתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק, פי' רש"י ז"ל ליתקע בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא לאודועי דקל הוא משבת דשרי בקניבת ירק ע"כ. ולאו למימר דשרי בקניבת ירק ביום הכפורים שחל להיות בערב שבת דהא אינו מקנב אלא לבשל לצורך ליל מוצאי יום הכפורים והא אינו יכול דליל שבת הוא, אלא ה"ק ליתקע השתא כשחל יום הכפורים בערב שבת כי היכי דלידעו כשחל במוצאי שבת או באמצע שבת דמותר בקניבת ירק כמו שפירשנו למעלה:

ורב שישא ברי' דרב אידי אמר שבות קרובה וכו' פי' דהכא שהוא תוקע בערב שבת אינו אלא להתיר כשיחול יום הכפורים במוצאי שבת או באמצע שבת ובכי הא לא התירו אבל אם היתה שבות קרובה אפי' להתיר התירו. וקשיא לי א"כ נימא הכין גבי חלבי שבת שהן קרבין ביום הכפורים ולא נתיר שבות דתקיעת שופר דיום הכפורים שחל להיות בערב שבת והא שבות רחוקה היא, ולי נראה דחלבי שבת שהן לצורך גבוה התירו אפי' שבות רחוקה כנ"ל, והרשב"א ז"ל פי' דהכא דין הוא דתוקעין דמקילתא לחמירתא תוקעין, ולא הבנתי תירוץ זה לשיטת רש"י ז"ל, וכמה היא מיושרת שיטת הרא"ה ז"ל שפי' דאובמוצאי שבת לא היו מבדילין דקתני ברייתא קאי ולומר נהי דהבדלה לא הויא הוכחה מ"מ ליתקע דתקיעה הויא הוכחא טובא, וה"ק בשלמא לר' עקיבא כיון דלדידי' יום הכפורים ושבת קדושתן שוה לגמרי אין תוקעין מזה לזה דכיון אחד יום אסור הוא בכל מלאכה לגמרי ואין היתר אלא בקרבנו בלבד זהירין הן שלא לטעות ולהקריב משל זה בלא זה כלל אלא לר' ישמעאל נהי דמיום הכפורים לא צריך למתקע להפרישן דאין חלבי יום הכפורים קרבין בשבת כיון ביום הכפורים גופי' אסור בכל מלאכה וכטעמא דפרישנא לר' עקיבא מ"מ כשיום הכפורים להיות במוצאי שבת ליתקע כי היכי דלידעו דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים ואע"ג דלא אשכחן תקיעה להתיר ובמוצאי שבת דעלמא ליכא תקיעה וכדאמרן דבכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה ה"מ להתיר מלאכת הרשות אבל להודיעו התר מלאכת מצוה כדי לזרזו עלי' מותר ואמינא לי' כהנים זריזין הן ואין צריך לזרז לזריז הא אינן זריזין ודאי לר' ישמעאל תוקעין, אמר . לי' מרימ' וכו' וליתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק, כלומר כשחל יום הכפורים להיות במוצאי שבת ליתקע במוצאי שבת להתיר לעם קניבת ירק ואע"ג