ר"ן (מיוחס לו) שבת קלח

ודאיסטרידא גופה וכן מפרשי' הא דזממא גופה שיש טבעת בנקב חוטמו של גמל והיא אינה ניתרת לעולם אבל קושרין חבל ארוך באותה טבעת והראש השני לראש האבוס לפעמים מתיר אותו החבל מראש האבוס להוליך הגמל משם אותו קשר אינו אסור אלא מדרבנן אבל אותו חבל שהוא עשוי כטבעת שהיא של קיימא אסור מדאורייתא ור' מאיר סבר דאפי' אותה טבעת שהוא רוצה להעמידה שם לעולם והוא קשר של קיימא אם הוא יכול להתירה בידו אחת אין אסור אלא מדרבנן דכיון דיכול להתירה בידו אחת גלי אדעתי' שאינו רוצה שיהא של קיימא דתרתי בעי' הא כל היכא דליתנהו לתרווייהו לא:

טעמי' דר' מאיר משום דיכול להתירו בידו א'. פי' דעניבה הרי יכול להתירה בידו א':

והאי הא מיהדק. פי' עניבה הא מיהדק דמתחלה קושר קשר א' ואינו עומד כלל ואח"כ עונב בו ומיהדק, וא"ת אמאי לא פשטוה מהא דתניא חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומר כורך עלי' פונדא וכו' ובר פלוגתא דר' יהודה היינו ר' מאיר. תירץ הר' יהונתן ז"ל דההיא שרי משום דאינה עניבה שרוצה שתתקים שנה או שנתים:

מתני' יש לך קשרים שאין חייבין וכו'. פי' והוא אותן הקשרים של חבלים הנקשרים באותו חבל שהוא עשוי כמין טבעת:

[ד' קי"ב ע"א] מהו דתימא חדא מינייהו בטולי מבטל לה כלומר לא יתיר כי אם אחת מן הלשונות והשנית תשאר חדש סגורה ותהוי קשר של קיימא וליתסר מדרבנן וכטעמא דאמרינן בקיטרא דקטרי בזממא לפי שמניחה שם שבוע או שבועות קמ"ל דלא אלא אמרי' פעמים מתיר זו ופעמים זו ואין באחד מהם קשר של קיימא כלל:

מהו דתימא משלף שלפא לה. כלומר שאותן חוטין של סבכה שמקיפין מאוזן לאוזן ונקשרין אחורי העורף ניחוש דמתוך דרווח לא תתירנו כלל בכל לילה אלא מוציאתו מראשה שלם קשור ולמחר מחזירתו ג"כ דרך מלבוש ותהוי קשר של קיימא קמ"ל וכו', ושל פסקיא נמי שהיא חגורה רחבה וחוטין תלויין בראשה לקושרן בהן בריוח ולא חיישי' דילמא תוציא החגורה דרך ראשה או דרך שולי' ויעמוד הקשר במקומו משום דאשה לא עבדא הכין משום צניעותא:

בדאושכפי. פי' כשתוחב הרצען הרצועה במנעל הוא קושרו קשר עולמי:

בדרבנן פי' דרבנן לא שרו מנעליהן אלא מלילי שבת ללילי שבת מיגיעת תלמודם דכתיב והגית בו יומם ולילה מיהו קשר של קיימא לא הוי מדשרו להו משבת לשבת, ורש"י ז"ל פי' דתלמידי חכמים אין קושרין למנעליהן בחוזק לפי שאינן כשאר בני אדם שמהדקין אותן לפי שהולכין לרגל כל היום ואין יכולין לילך לרגל אלא א"כ קשורות היטב וכיון שאין מנעלי ת"ח קשורין בדוחק פעמים חולצין כשהן קשורין ונועלין כן, ומיהו לא הוי קשר של קיימא דהא בשעת הטיט מתירין אותן וקושרין אותן בדוחק שלא ידבקו בטיט וישמטו מרגליהם:

התם לא מינטר. פי' לא מינטר בכרמלית ולהכי שרי לי' בהכי ע"י הדחק אבל הכא בחצר מינטר ומיהו ברשות הרבים פשיטא דלא שרי' בהכי:

והתנן חלצה של שמאל בימין וכו'. פי' וכיון דלענין שבת וטומאה חשיב להו מנא משום טעמא דמהפך לי' מהאי להאי כ"ש לחליצה דאשכחן בהדיא דכשר לחלוץ בשל זה בזה:

הכא למילתי' לאו מנא הוא. דהא לר' יהודא לית לי' טעמא דאיבעי מהפך לי' משמאל לימין לעולם:

והא קמ"ל דכי אמרי' חלצה וכו'. פירוש והא הוא דאשמועי' במאי דאמר וכן לחליצה ולהא הוא דאיצטריכא לן ולהכי לא מצי לתרוצא אליבא דרבנן ולמימר וכן לחליצה דהא פשיטא:

[ע"ב] דאית לי' תרתי אוני. פי' שתי אזנים שמוציאין מהן יין פעמים בזה ופעמים בזה ולא חיישי' שיעמוד חדש שלא יוציא מן האחד ומבטל לי' לקשר דמה הנאה יש לו בזה יותר מזה:

דאית לי' שלאבא. פי' שני ראשין לקדרה ופעמים מתירין האחד ומניחין האחר קשור ולא חיישי' שמא יניח האחר קשור חדש או יותר כדפרישנא לעיל:

תרי איסרי. פי' שני חבלים שקושר ברוחב הפתח זה למעלה מזה מהו דתימא חד מינייהו מבטל לי' כשיוציא הבהמה לא יתיר אלא תחתון ויוציא הבהמה בדוחק מתחת החבל העליון קמ"ל:

. [דף קי"ג ע"א] כלל אמר ר' יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו וא"ת חיובא הוא דליכא הא איסורא איכא והא קתני ר' יהודה מתיר. וי"ל דהא אוקימנא לה בגמ' בחבל דגרדי דלא גזר אטו חבל דעלמא ור' יהודה ה"ק דינא הוא דלשרי בחבל דגרדי לכתחלה דהא אפי' בחבל דעלמא היכא דהוי בדעתי' דלאו של קיימא כגון קיטרא דקטרי בזממא וה"ה בדלי היכא דהוי בדעתי' למשקלי' ולא ליבטלי' דאין חייבין עליו דכלל א"ר יהודה כל קשר וכו' והא דכולי עלמא היא והכי איתא בהדיא בירושלמי:

גמרא התם חבל דעלמא הכא חבל דגרדי. פי' ולעיל גבי דלי אסרי רבנן משום דגבי דלי שייך טפי למגזר:

בשדה לא אתי לאשוויי גומות. פי' הא דלפת מיירי בשדה דהוא עשוי לגומות ולא אתי לאשוויינהו אבל הכא שהוא בבית אתי לאשוויי גומות:

, אמר לי' אין מטלטלין מה טעם לפי שאין ניטלין ולא קי"ל הכין אלא מותר לטלטלן כרב