ר"ן (מיוחס לו) שבת קלז

רישי' הוא ואף על גב דלא מתהני מיני' מודה הוא הכא דאסור כיון דפסיק רישי' הוא דע"כ לא קא שרי בפסיק רישי' ולא מתהני אלא לגבי שבת אבל במילי דעלמא לא כדאמרי' בזבחים המתנדב יין מזלפו ע"ג אישים ואקשי' והא מכבה כלומר אפילו בחול אסור לכבות מדכתי' והאש על המזבח תוקד בולא תכבה והא הכא דלא מתהני מן הכבוי ואפ"ה כיון דפסיק רישי' הוא דאי אפשר בלא כיבוי אסור אפי' לר' שמעון:

[דף קי"א ע"א] הן הן החזירוני לנערותי. פי' דזקן ע"י סם ראוי להוליד:

אי נמי בעקרה. פי' וה"ה לעקר כיון דמעולם לא הי' ראוי להוליד דע"כ לא אסרי' אלא סריס ומגזרת הכתוב לפי שכבר הי' ראוי להוליד, ומיהו בכל אשה מותר ואפי' בחורה ואינה עקרה דהא דר' יוחנן בן ברוקא ליתא וכן פסק הרא"ה ז"ל:

הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי. פי' דשרי טבילה ביום הכפורים ואע"ג דטבילת כלים אסורה בין ביום הכפורים בין בשבת משום דנראה כמתקן כלי טבילת גופו שרי משום דנראה כמיקר ואפי' ביום הכפורים דליתי' להאי טעמא דאסור ברחיצה אלא הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי כדאמרי' בביצה פרק יום טוב:

החושש במתניו וכו' ולא שמן ורד. פי' שמן שנתבשלו בו הורדים ימים רבים בשמש והיא רפואה ידועה ואסור משום גזירת שחיקת סמנין כיון שאין דרכו לסוך בו בחול אבל לר' שמעון מותר דכל ישראל בני מלכים ובני מלכים דרכן לסוך בו בחול:

למימרא דרב כר' שמעון ס"ל וכו'. וא"ת ומאי קושיא דילמא לגבי רפואה סבר לי' כר' שמעון ולא לגבי דבר שאינו מתכוין. פי' הרא"ה ז"ל דר' שמעון נמי דמתני' משום דבר שאין מתכוין אתי עלה דכיון דאיכא בני מלכים דרגילי בחול לתענוג בלאו מכה ולא מכווני לרפואה בשבת נמי שרי אפי' במקום מכה היכא דלא מכווני לרפואה דהא לא מוכחא מילתא וכיון שכן אפי' שאר בני אדם שרי היכא דלא מכווני לרפואה דתליא בתענוג כיון דאיתי' בשום איניש כלל:

האי מסוכריא דנזיאתא אסור להדוקה וכו', י"מ דמיירי בחבית של יין והוא בגד של פשתן שכפי החבית דכשהוא סוחט נפלי משקין בתוכה ולא אזלי לאיבוד וסחיטה דהכא הויא תולדה דמפרק שהוא מפרק המחל מן הבגד כמפרק הפרי מן הקליפה ואם היו מים הויא תולדה דליבון, ואינו נכון דמפרק לא שייך אלא בגדולי קרקע וכ"ש דלקמן בפרק חבית אתי למימר דמדאורייתא לא מיחייב אלא בזיתים וענבים דאורחייהו בכך וכיון שכן פשיטא דליתא בבגד, וי"מ דסחיטה דבגדים חדא מתרתי או משום מלבן או משום צובע במשקין דמלבני שייך ליבון ובמשקין דלא מלבני שייך צובע וקשיא לי דצובע במאי ניחא לי', וי"ל דמיירי בשאר משקין העשויין להצביע אבל ביין ליכא משום לבון ולא משום צובע דאדרבה לא ניחא לי' באותה צביעה אלא דהכא מחייב משום מפרק כדפרישנא, ואע"ג דאין מפרק אלא בגידולי קרקע מדרבנן מיהא מיחייב:

[ע"ב] ובאתרא דרב שכיח משחא כתב הרא"ה [ ז"ל והשתא דהכי הוא לדידן דקי"ל כר' שמעון אפילו היכא דלא שכיח משחא שרי ואע"ג דלא קי"ל כותי' בעלמא במאי דקאמר בני מלכים הם אין הטעם שוה בכולן ובהא מיהא הלכה היא כדכתיבנא עכיל:

סליק פרק שמונה שרצים פרק אלו קשרים וקיטרא דקיטרא באיסטרידא. פי' נוקבין הספינה בראשה נקב רחב ומשימין בו טבעת אחת או קושרין בה רצועה או חבל עשוי כמין טבעת וקושרין אותו קשר עולם וכשרוצה להעמידה קושר חבל באותו מקום טבעת וקושר הראש השני ליתדות העומדות ביבשה על שפת הים וכשרוצה להתירה מתיר ראש הרצועה הנקשרת לאותה טבעת ונשאר החבל קשור ליתדות העומדות ביבשה על שפת הים ופעמים שמתיר ראש החבל הנקשר ליתדות היבשה ונשאר החבל בראש הספינה ונמצא שאינו קשר של קיימא ואינו אסור אלא מדרבנן אבל הקשר העשוי כמין טבעת בנקב הספינה הוא אסור מן התורה ובהא הוא דאיכא מתני' והיינו דאמרי'