ר"ן (מיוחס לו) שבת קלו

איסורא ולא סכנה כנ"ל. וכן ראיתי לרא"ה ז"ל שפי' דבכולהו הני תקצץ דאמרי' איכא מינייהו משום רוח רעה ואיכא מינייהו שהמשמוש קשה להם לבד מההיא דיד לאמה דהיא משום הרהור, ואפשר דאידך נמי איתנייהו בה עכ"ל, ורבי' יהונתן ז"ל פי' דמיירי בזב שצריך לבדוק עצמו ואין זיבה אלא מבשר המת ועוד ליכא למיחש להרהור שהרי מצטער הוא בחליו:

[דף ק"ט ע"א] יד מעלה פוליפוס, פי' ריח החוטם והפה:

בת חורין היא זו ומקפדת עד ג' פעמים. פירש"י ז"ל בת חורין היא הרוח הרעה השורה על הידים לפני נטילה דמקפדת בנטילתן לנוטלן יפה עד שישפוך מים ג' פעמים על ידיו. ור"ח ז"ל פי' רוח רעה השורה על העין ומקפדת עד שיטול מים ג' פעמים:

אמר רב יוסף כוסברתא וכו'. פי' רב יוסף סגי נהור הוי וכן רב ששת ורב יוסף בא להתיר כוסברתא להניח ע"ג העין משום דאין בו משום רפואה אלא אדרבה מזיק הוא למאור העין ורב ששת בא לאסור גרגירא שהוא אורוג"א בלעז לפי שיש בו משום רפואה:

שירקא טוי שרי. פי' ר"ח ז"ל דהיא דלעת יוונית שטחין אותה בבצק וצולין אותה בתנור ומוציאין המים ומסננין אותן ושותין אותן דליכא משום רפואה ולא מיתסר נמי משום סינון. ופעפועי ביעי הוא שם עשב ונקרא כן לפי שבשעת הזרע נעשה כמין ביצים ואסור דאית בהו משום רפואה ואע"ג דתנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה היינו מאכל בריאים וזה אינו מאכל בריאים:

לרב חייא בר אשי ולא אכל. פי' משום סינון:

הכא נמי כיון דמתאכל הכי לאו מידי קא עביד, מכאן ראי' לכל דבר שהוא נאכל בלא סינון דמותר לסננו דהא שירקא טויא נאכלת עם בני מעי' וכיון שכן השתא נמי דמסנן לה לאו מידי קא עביד וכן נמי משקין דאי משתתי בלא סינון דמותר לסננן:

[ע"ב] אי דלא נשתהא אפי' במי משרה נמי. נראה לי דה"ה דהוה מצי לאקשויי נמי מימא של סדום דהא בברייתא קתני במי משרה ובימא של סדום אלא דחדא מינייהו נקט כנ"ל:

בד"א שלא נשתהא אבל נשתהא אסור. נראה לי דאמי משרה ואימא של סדום קאי אבל אמי טבריא אפי' אישתהי שרי דהא בברייתא דאבל לא בים הגדול אוקימנא בדאישתהי ואפי' הכי קתני דרוחצין במי טבריא:

מי משרה אמי משרה וכו' וה"ה ימא של סדום אימא של סדום אלא דחדא מינייהו נקט וה"ה אידך כנ"ל:

הא ביפין שבו הא ברעין שבו. פי' הא דקתני אבל לא בים הגדול מיירי ברעין כלומר שהן מלוחין כל"ס דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד, וי"מ דרעין שבו אפי' לא נשתהא אסור וכן נראה דעת הרי"ף ודעת. הרמב"ם ז"ל, וי"מ דרעים שבו דאסור דוקא בדאישתהי אבל בדלא אישתהי שרי דבדלא אשתהי כולהו שרי בין רעין בין יפין בין מי משרה בין ימא של סדום וכן דעת הרא"ה ז"ל, והא דאסרי' מי משרה בדאישתהי משום דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד שהרי המים הן עכורין ואינו עומד שם בשביל הנאה אלא בשביל רפואה אבל לא אישתהי רוחצין דאמרי אינשי דאע"פ שהן עכורין לא מצא מים יפים ולעולם להקר עביד:

לקוקאני. פי' אוכלין אותו לתולעים שבמעין וגזרי' משום שחיקת סמנין דכיון שאינו מאכל בריאים מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד:

ממאי הוי מקימחא וכו'. פי' מי גרם לו להיות לו תולעים ומהדר באכלו קימחא דשערי וכו' לארקתא להוציא תולעים שבכבד:

רביעתא לעקרבא. פי' מי שנשכו עקרב ישתה רביעית מי רגלים בני ארבעים יום:

ושותה אבוב רואה פי' הוא משקה שרגילין הבריאים לשתותו רוב השנה והוא עשוי להציל מי ששתה מים או יין מגולין כדאיתא בגמ':

[דף ק"י ע"א] ונפקא עינא דמיא מבינייהו פירוש מאותן דקלים הידועים היו נובעין מים בין שניהם ואותן מים היו משלשלין כדמפרש ואזיל:

והוא דלא רגיל וכו'. פי' שעברו מ' ימים שלא שתה ממנו:

וסימניך סיסני פי' שני סמכי"ן חדא רב יוסף וחדא שערי:

מתני' וכוס עיקרין. מפרש בגמ' שהוא משקה שכותשין ירקות ובשמים והוא עשוי לרפאות הזיבה שלא יזוב זוב דם או לרפואת ירקון ואותו שהוא עשוי לרפואת ירקון הוא מזיק קצת שמתעקרין האיש או האשה ממנו מהיות עוד מוליד ואלו שניהם נכרים לכל העולם שהם לרפואה:

[ע"ב] שנאמר ובארצכם לא תעשו לא תעשו. פי' קרי בי' לא תעשו:

דא"ר יוחנן הרוצה שיסרס וכו'. קשיא לי והא לא דמיא כלל לדר' יוחנן דהכא הא מכוין לסירוס כדקאמר הרוצה שיסרס, ובההיא דלעיל לא מכוין לסירוס אלא לרפואה. פי' הרא"ה ז"ל דלאו דוקא קאמר מכוין אלא ה"ק ה"מ היכא דקא מכוין לסרס אותו אבר עצמו אבל לא מכוין כלומר שאינו נוגע באבר כלל אלא שגורם לסירוס והסירוס ממילא קא אתי אע"ג דקא מכוין לסירוס שרי כי הא דר' יוחנן וכן פי' הרשב"א ז"ל. ופי' בתוספות דבהא אפי' ר' שמעון מודה דפסיק