ר"ן (מיוחס לו) שבת קלה

נעשו המים גלים לפי שהוא חש במעיו דילמא משום ענין אחר הי' ולא משום שהי' חש במעיו. ודבריו ז"ל אינן נוחין בזה וכן כתב הרא"ה ז"ל דאין פירושו נכון, והנכון מה שפי' ר"ח ז"ל דשמואל הי' רופא וידע בדרך רפואה שכל השותה מי נהר עכורין ישתלשל וכיון שהוא ידע כבר דגברא רבא קא אתי ועכשיו ראה שהמים עכורין ממי גשמים והרוח מנשבת והוא שתה מהן הבין דחייש במעיו. והוא ז"ל גריס חזינהו למיא דקא דלו ועכירי אמר ליה וכו' וחייש במיעי' דקא דלו מיא אזיל לאקבולי אפי' ותהי לי' בקנקני' וכן העיד על גרסתו הרא"ה ז"ל. כלומר ראה שגברו מי הנהר ע"י מי גשמים והיו שואבין ממי הנהר והיה שותה:

מנין למילה באותה מקום. פי' שצריכין למול במילה דהא לא כתיב אלא ימול בשר ערלתו ואיכא:

כמה איברים דנקראים ערלים כדמקשי ואזיל:

יהא רעוא דתיפוק לי' קרנא בעיני'. פי' שיצא לו קרום בעיניו וקרנא הוא קרום ונקט לי' בהאי לישנא לפי ששמו קרנא:

לא לוקמי' לי' בני וכן הוה. שלא היה לו בנים אלא שתי בנות:

הוי אומר זה שהרגו מלך. פי' וכיון שכן כ"ש נבלות וטרפות שלהן שלקו ע"י בוראן שהן מותרות לתפילין, ומהדר לי' אי הכי נבלות וטרפות יאכלו:

מתני' אין עושין הילמי בשבת. פי' הוא כמין ציר והוא עשוי ממים ומלח ושמן ואסור מפני שנראה שעושה דבר לתקן ולעבד אוכל הניתן בתוכו שיתעכב ימים רבים ולא יפסד כדמפרש בברייתא לתת לתוך הכבשין שבתוך גיסטרא, ואוקמה שמואל בגמרא דאין עושין הילמי דקתני היינו מי מלח מרובין להשתמש בהם לאחר השבת, וסיפא דקתני אבל עושה הוא מי מלח היינו לצורך השבת עצמו לטבול בו פתו ולתת . לתוך התנשיל:

[ע"ב] גמ' וכן אמר ר' יוחנן לאסור. פי' וה"ק כשם שהמרובין אסורין כך המועטים אסורין וטעמא דר' יוסי משום דאורחא דאינשי דזימנין דעבדי לה למורייסא ומיחזי כמאן דמבשל ולית הילכתא כותי' כדאמרי' בעירובין בהדיא דלית הילכתא כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיים:

נותן שמן ומלח או שמן ומים שאין השמן מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין ובלבד שלא יתן מים ומלח לכתחלה לפי שנראה כמעבד:

ירושלמי כל שנותנין ביצה לתוכה ושוקעת מי מלח אינה שוקעת הילמי ע"כ. ונראה לי דלא אתיא כגמרא דילן דאלו מגמרא משמע דהיינו הילמי והיינו מי מלח אלא דלמרובין קרי הילמי ולמועטין מי מלח:

למאי עבדי לי' פי' דלהכי לא חזיא לה א"ר אבהו למורייסא ובהא אפי' ת"ק מודה אע"ג דשרי מי מלח מועטין מלחי כישרי כישרי. פי' מולחין שורות שורות שתים שלש חתיכות זו על זו יחד כדי שיתקשו לצורך הדרך ובחול היו עושין כן ודאי ואסור לעשות כן בשבת משום דנראה כמעבד אבל טבולי כל חד וחד בשעת אכילה במלח שרי. ודוקא הני דמשבחי אבל בשר צלי שנהגו למולחו בשבת נראה שמותר דהתם אין מתכוונין להשביחו כלל אלא שלא יפסד:

. אתרוג צנון וביצה אלמלא קליפתן החיצונה אינן יוצאין מבני מעים לעולם. פי' מורי הרב נר"ו דתרתי לריעותא וחדא לטיבותא אתרוג וצנון מחמת גריעותם אינן יוצאין מבני מעים לולי קליפתן שהיא חשובה מהם וביצה נמי דהיינו החלמון מחמת חשיבותו נבלע באיברים ואינו יוצא לולי החלבון שהוא גרוע ממנו שמצא מין את מינו וניעור ומוציאו לחוץ:

הוה שקיל ואזיל. כלומר שקול נפשי' ואזיל:

ותרוייהו משמי' דאבוה דשמואל ולוי פי' הני תרתי מילי דרב מתנא ורב עוקבא תרווייהו אמרין משמי' דשמואל ולוי חד מינייהו אמר או אבוה דשמואל או לוי וחד מינייהו נמי אמר או אבוה דשמואל או לוי ולא ידעי' הי מינייהו אמר אבהו דשמואל והי מינייהו אמר לוי:

וליטעמיך הא דאמר שמואל רוק תפל וכו' לאו דשמיע לי' מאבוה אלא לוי לא חדא קאמר. בתמיהא כלומר אלו תרוייהו אמר שמואל משמי' דאבוה דהיינו יין ורוק א"כ לוי לא אמר להאי דיין ולהאי דרוק ואנן הא אמרי' לעיל דחדא מינייהו צוי אמרה אלא דלא ידעי' הי מינייהו, אלא חדא שמיעא לי' וכו' ולא תסתיים שורה קילורין מערב שבת ונותן על גב העין בשבת פי' מיני עשבים או מיני סממנין שאינן שחוקין אלא שרויין במים ונותנין כח במים שמועילין להאיר לעינים ולמחר בשבת רוחץ מאותן מים עיניו ובלבד שלא יפתחם ולא גזרי' משום שחיקת סממנין:

ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית. פי' שהוא יגע כל היום ומרוב יגיעתו ידיו ורגליו מתחממין ואין המים הצוננין מוציאין החום אלא דרך צונן להחם הגוף יותר אחר מיכן אבל החמין מצננין הגוף אחר כן ואם לא ירחץ יצטרף חמימות הרגלים שעולה לראש עם חמימות הלילה ויסתירו לגמרי המראה:

יד לחסודה תקצץ. פי' אם נגע ידו במקום ההקזה קודם שיטול ידיו נוח לו שתקצץ לפי שרוח רעה השורה בידים מזקת להקזה. יד לאמה תקצץ וא"ת והא אחר שנטל אסור ליגע באמה משום הרהור, וי"ל דאין הכי נמי אלא דקודם שנטל נוסף בו איסור משום סכנה דידי' ומסתכן הוא בה מה שאין כן אחר שנטל דאיכא