ר"ן (מיוחס לו) שבת קלג

בין גודל לאצבע פעם אחת דהוא כפלים מאצבע לאמה ושיעור אחד הוא, וי"מ גורסי' רב יוסף מחוי כפוף דהיינו מן האצבע לאמה שני פעמים ובלבד שלא ירחיבם כל כך ורב חייא בר אמי אמר פעם א' כמו שיוכל להרחיבם ושיעור אחד הוא:

[ע"ב] ואין נותנין לפניהם מזונות פרש"י ז"ל לפני שאינן מוכנין ואסור לטרוח לדבר שאינו מן המוכן, פי' לפירושו דלא התירו אלא לדבר שהוא ברשותו של אדם ומזמנין לו ונותן דעתו עליהם כגון נבלה לפני הכלבים או לחיה ועוף טמאין וכל שכן לתרנגולת העומדת לגדל ביצים וה"ה לביבר קטן שברשותנו דאף על פי שהן מוקצין לאכילה מותר לתת לפניהם מזונות דכל אלו אינן מחוברין צידה, וא"ת והא יוני שובך ויוני עליי' שאינן ברשותו ואפילו הכי אמר רב יוסף בפרק מי שהחשיך דנותנין לפניהם מזונות, וי"ל דלרב יוסף אין נותנין לפניהם מזונות דקתני הכא אדגים בלחוד קאי אבל חי' ועופות נותנין לפניהם וטעמא דמלתא משום דדגים שכיח להו מזונות לחד יומא מיהא וכיון שאינן ברשותו ואין מזונותן עליו אסור וכטעמא דאמרי' התם לרב יוסף גופי' דמים לפני יוני שובך אסור ומשום דשכיחי מיא מה שאין כן בחיה ועופות שבביבר גדול דאף על גב דאינן ברשותו מותר כיון דלא שכיח להו מזונות ומזונותן עליו אבל דבר שהוא ברשותו אע"ג דשכיח להו מזונות שרי ליתן מזונות שכן תרנגולת המנקרת באשפה ושכיח לה מזונות ואפי' הכי מותר לתת לה מזונות דלא אסרו אלא בדאיכא תרתי דאינן ברשותו ושכיחי להו מזונות אפילו לחד יומא:

הא בביבר מקורה וכו'. פי' דבביבר מקורה הרי הוא כניצוד מבעוד יום ומותר לתופשו בי"ט:

לבית לא. פירוש אינו חייב אם הכניסו בשבת משום דלא חשבי' ליה כניצוד שהרי יכול לצאת משם דרך סדקין והילכך אסור לצודו בי"ט:

הני בעי לרבויי י"מ צריכין לארוב כדרך הצייד האורב לצידו, ורש"י ז"ל לא פי' כן:

הצד חגבים. פירש טהורין וגזין מין חגב טמאין ונאכלין:

אם היו מקלחות ובאות. פי' באות הרבה ביחד שהן יותר מזומנות לצוד:

מתני' ישב אחד על הפתח ולא מלאהו כלומר ועדיין יכול הצבי לצאת מן הפתח וישב השני ומלאהו השני חייב שעל ידו ניצוד, ואלולא הוא היה הצבי נמלט ואע"פ שמהנהו הראשון קצת שאם הלך הראשון היה הצבי בורח מ"מ פטור הוא שאין לנו לילך אלא אחר שעה של צידה:

הראשון חייב והשני פטור. פי' ולא אמרינן לשני שיזוז משם כדי שיברח הצבי:

[דף ק"ז ע"א] מחט של יד ליטול בה את הקוץ פירוש וסתמא קתני ואף על גב דאית בה ליחה דלהוציא ליחה כיון שאינו חושש אם יחזור ויסתום הנקב לאו כלום קא עביד וכדאמרי' עלה בכתובות התם פקיד ועקיר, וכיון שכן בדין הוא דמותר לכתחלה:

אם מתעסק שלא ישכנו פטור. פי' דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור אבל אסור עלי' אליבא דר' שמעון ומשום צערא דגופה שרינן לכתחלה:

סליק פרק האורג פרק שמונה שרצים הצדן והחובל בהן חייב. פי' דיש להן עור ונצרר הדם בין העור והבשר והעור מעכבו מלצאת וחייב משום נטילת נשמה של אותו מקום שחבל בו דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא. וא"ת מאי האי דאמרי' גבי חלזון וליחייב משום נטילת נשמה ופרקי' מתעסק הוא אצל נטילת נשמה ומאי תירוצא הא מ"מ אף על פי שפוצעו בענין שלא ימות בכך הרי הוא חובל ואכתי ליחייב משום נטילת נשמה דאותו אבר וי"ל דשאני חלזון שהוא גוף אטום כחלזונות הללו שבאשפות ואינו בעל איברים ועד שיהרגהו ממש אינו חייב משום נטילת נשמה שהרי אין לו איברים שיתחייב משום נטילת אותו אבר, אבל שאר שרצים שהם בעלי איברים איכא משום נטילת נשמה שבאותו מקום שהוא מחליש אותו אבר או אותו מקום שנוטל ממנו דם. ורש"י ז"ל פי' דחייב משום צובע וליתא דמילה שלא בזמנא תוכיח דחייב עלי' ולא שייך צובע דלמאי ניחא לי' בצביעה:

. הצדן לצורך חייב. פי' לצורך רפואה, שלא לצורך כגון שלא יזיקנו והילכך פטור דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, וה"ה ברישא דכל שצדן שלא לצורך פטור דמתני' ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה