ר"ן (מיוחס לו) שבת קלב

הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל שכתב דנפקא לן מהא דקיימא' לן בכולה מכילתין דר' יהודה סבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' ור' שמעון סבר פטור עלי' ואיסור הבערה אשכחן במבשל פתילה גבי בת כהן ואיסור חובל אשכחן במילה כדאיתא לעיל, וכל א' מאלו הוא מקלקל בעצמה של מלאכה במילה מקלקל הוא לגבי גופו של תינוק בהבערה ג"כ מקלקל הוא אצל גופה של אותה אשה ויש כאן תיקון חוץ לגופו של דבר שמקיים מצוה שריפה בהבערה כ"ש במילה שהתינוק ג"כ ראוי לדברים הרבה אחר שנמול הילכך לר' יהודה דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' תיקון זה ג"כ שבהבערה ובמילה אף על גב דהוא תיקון חוץ לגופו חשיב תיקון גמור כי היכי דמלאכה שאינה צריכה לגופה חשיבא מלאכה הילכך לר' יהודה לא משכחת לה חובל ומבעיר דחייב רחמנא במקלקל אלא כל המקלקלין פטורין לעולם, אבל לר' שמעון דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא חשיבא מלאכה תיקון חוץ לגופו נמי לא חשיב תיקון כלל והילכך חובל ומבעיר דחייב רחמנא מקלקל הוא ואפ"ה חייב והיינו ברייתא דתני ר' אבהו קמי' דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר דאף על גב דמקלקל חייב כדאשכחן דחייבי' רחמנא ואמר לי' ר' יוחנן פוק ותני לברא חובל ומבעיר אינה משנה שיתחייב לעולם ואם תמצא לומר משנה דאע"ג דמקלקל חייב חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו כלומר אינו חייב אלא א"כ היתה מלאכה הצריכה לגופה דהתם הוא דמחייב לר' שמעון אע"ג דמקלקל גמור אבל אם לא היתה מלאכה הצריכה לגופה והוא מקלקל פטור כשאר מקלקלין דמהיכא אתיא לן דמקלקל בחבורה והבערה חייב יותר משאר מקלקלין ממילה והבערה דבת כהן כיון שכן אין לך לדון אלא כיוצא בהן ואין לך בו אלא חידושו מה התם מקלקל דודאי התם מקלקל הוא לר' שמעון כדפרישנא לעיל אבל היא מלאכה הצריכה לגופה שהרי צריך הוא למול אותו תינוק ולבשל אותה פתילה לשרוף אותה אשה אף כל חובל ומבעיר כיוצא בהן חייב כלומר אע"פ שהוא מקלקל והוא שתהא אותה מלאכה צריכה לגופה דבשלמא בעי' תרתי שתהא מלאכה צריכה לגופה ושיהא והכא חדית בה רחמנא בחובל ומבעיר דאע"ג דמקלקל חייב אבל מלאכה הצריכה לגופה דקי"ל דבעי כדקיימא קיימא דלגבי הא לא אשכחן דחדית בה רחמנא דהא מילה גופה והבערה דבת כהן מלאכות הצריכות לגופן הן כדפרישנא והיינו חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו דהוא מקלקל גמור שכל מה שאין דרכן של בני אדם לקלקל בשביל אותו התיקון אין זה מתקן אצל שבת דמלאכת מחשבת בעי' ואין זו מלאכת מחשבת שיהא חובל לצורך הכלב ומדליק לצורך האפר אלא שהיא מלאכה הצריכה לגופה ולא דמיא חובל לצורך דם לכלבו לחופר גומא ואינו צריך אלא לאפרה שהחבלה בכאן היא הדם עצמו שהוא צריך לו והוה לי' כגוזז ונוטל שערו וצפרניו בין לתיקון גופו וליפות עצמו בין לצורך השער והגיזה דכולן מלאכה הצריכה לגופה היא מפני שהכל דבר אחד והנטילה היא בעצמה המלאכה וכן זורה ובורר מפני שכך הוא מתחלתו צריך לזרות ולהבר מה שאין כן בחופר גומא שהבנין בקרקע היא והוא הנקרא מלאכה ולא נטילת העפר. ועוד שאפשר לעפר בלא גומא וכי תימא ולכולי עלמא אליבא דר' שמעון אמאי לא מחייבי' כולהו מקלקלין בדהוו מלאכה הצריכה לגופה דנגמור מחובל ומבעיר, איכא למימר' משום דהא גלי רחמנא בקרא אחרינא בהדיא דמלאכת מחשבת הוא דאסור וכיון שכן חובל ומעביר לדון על עצמן יצאו אבל ליכא למימר משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד דהא איצטריך חובל למשרא מילה והבערה למיסרה אפילו במקום עשה דשריפה דבת כהן ואפילו למ"ד הבערה ללאו יצאתה אשתכח השתא דבהא פליגי ר' אבהו ור' יוחנן דר' אבהו סבר דכל מקלקל בחבורה והבערה חייב לר' שמעון דכיון דמקלקל חייב בהו רחמנא כ"ש דלא בעי' מלאכה הצריכה לגופה ומיחייב לעולם ור' יוחנן סבר דוקא היכא דהוי מלאכה הצריכה לגופה, והא דאמרי' ור' יהודה התם מתקן הוא כדרב אשי דאמר רב אשי מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סימנין כלומר דמילה ובישול פתילה תיקון גמור חשיבי לר' יהודה ככלי וסמנין לכ"ע משום דתיקון חוץ לגופו חשיב תיקון כדפרישנא, והא דאמרי' במס' פסחים פרק אלו דברים כי אזלת לקמי' דר' זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שוחט שלא לאוכלין מה תיקן תיקן להוציאו מידי אבר החי, דוקא פריך לר' יהודה דאמר מקלקל בחבורה פטור דלר' שמעון דאמר חייב ואף על פי שאין בו שום תיקון נמי מיחייב בין לר' אבהו בין לר' יוחנן דהתם מלאכה הצריכה לגופה היא שהוא שוגג וסבור לשחוט יפה ומלאכת מחשבת קרינא ביה עכ"ל הרא"ה ז"ל והוא הנכון, ומעתה לר' יהודה בחובל וצריך לכלבו ובמבעיר וצריך לאפרו פטור דלא חשיב תיקון גמור לפי שאין דרכן של בני אדם לקלקל בשביל אותו תיקון מה שאין כן בבישול פתילה ומילה שדרכן של בני אדם לקלקל בשביל אותו תיקון ותיקון גמור חשיבי ובהא הוא דחייב ובכי האי לגוונא חייב ולא בחובל ומבעיר:

רב יוסף מחוי כפול. פרש"י ז"ל כפול דקתני במתני' כפול ממש והיינו כמה שיש בין אצבע לאמה שני פעמים, ורב חייא בר אמי מחוי פשוט דלאו דוקא כפול אלא שיש כפלים בשיעור והוא כמה שיש