ר"ן (מיוחס לו) שבת קל

[דף ק"ד ע"א] מנצפ"ך צופים אמרום, הכא משמע שהם האותיות הראשונות ואלו בפ"ק דמגילה משמע שהם האחרונות. וי"ל דהתם קודם דשמעי' להא דרב חסדא הוה קס"ד דהם האחרונות הסתומות אבל לבתר דשמעי' לדרב חסדא דאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ידעי' דהא דר' חייא דמנצפ"ך על הראשונות קאמר, והא דאמר מנצפ"ך ולא אמר כמנפ"ץ כסדר האלפא ביתא כבר כתבתי' בפ"ק דמגילה:

ומאי טעמא פשיטא כרעי' דדל"ת לגבי גימ"ל. פרש"י ז"ל שמשוכה במקצת לצד גימ"ל ולא לצד ה"א:

ומאי טעמא מהדר אפי' דדל"ת מגימ"ל. פי' שהיא סתומה כלפי הגימ"ל ואינה פתוחה כגון זה גוא:

מאי טעמא מהדר אפי' דקו"ף מרי"ש. פי' שהירך שלמטה אצלה ולא לצד האחר כגון זה הר:

תו אמת. למדנו מכאן שהתי"ו סתומה כמין חי"ת ולא פתוחה כמין ה"א שא"כ היו שואלין עלי' והילכך צריך ליזהר בצורת האותיות לפי שנפסלין הן בשינויין כדאמרי' בברייתא דלעיל בסופה הרי אלו יגנזו:

[ע"ב] מתני' הכותב שתי אותיות בהעלם א' חייב פי' דכיון דאין ידיעה בנתיים מצטרפות הן אבל בשתי העלמות כגון דאיכא ידיעה בנתיים הידיעה חלקתם ופטור וסתמא כרבנן דפליגי בסיפא דמתני' בהדי ר"ג:

הכותב על בשרו. פי' והוא צריך לאותו כתיבה להזכיר חשבון שעשה עם חבירו. והמסרט במכתב שהוא עט ברזל וכו' וחכמים פוטרין, דלאו אורחי' דאיניש למיעבד הכין:

כתב במשקין במי פירות וכו' פטור. פי' פטור אבל אסור, וכתב הרא"ה ז"ל דדוקא הני דאף על גב דאין מתקיימין מ"מ רישומן ניכר ומתקיימין קצת כגון מי פירות ומשקין כעין מי תותים שמשחירין או יין אדום ואבק דרכים דהוא עפר נגוב אבל במים דעלמא או עפר המדולדל מסתברא דמותר לכתחלה ע"כ:

ואין נהגין זה עם זה. פי' אלא א"כ חותך מה שבאמצע פטור:

כתב אות אחת נוטריקון. פי' שעשה נקודה עלי' לסימן ולהבין שלתיבה שלימה כתבה כמו שאנו נוהגין עכשיו לחסר התיבה שאנו כותבין אות א' לבדה ונקודה למעלה:

גמרא מאן תנא אמר רבה וכו'. פי' מאן תנא כתב אות א' סמוך לכתב דפטור אמר רבה וכו':

מעביר עליו קולמוס ומקדשו. פי' דאלמא משמע דכתיבה גמורה היא כ"ש כתב ע"ג כתב:

התם מחוסר מעשה דקריבה. פי' שצריך לחתוך מה שבאמצע, הכא לאו מחוסר מעשה דקריבה דמיירי כשכתב על שפת לוח זה אות א' בטבריא ועל שפת לוח אחר אות א' בצפורי דאינו מחוסר אלא קריבה לבד, כן פירש"י ז"ל:

נתכוין לכתוב אות א' ועלו בידו שתים חייב, ולא דמי למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור דהתם כיון דלא אמר כל מקום שתרצה תנוח לא אתעבידא מחשבתו והכא במתכוין לכתוב שתים ובעוד שכותב האחת עלו בידו שתיםף [דף ק"ה ע"א] והא תניא פטור. וא"ת וליקשי לי' ממתני' דקתני נתכוין לכתוב חי"ת ועלו בידו שני זיינין, וי"ל דאי ממתני' פשיטא לי' דשני זיינין בלא זיונן קאמר אבל מברייתא דקתני נתכוין לכתוב אות א' ועלו בידו שתים משמע שתים שלמות בזיוני ובכל צרכם, ואפי' הכי מתרצי' דלאו דוקא שתים דמשמע שלמות דאכתי בעו זיוני כלומר שצריך עוד לתקנם ולזיין ראשם ומשום הכי פטור וכ"ש מתני' דבעו זיוני:

ור' יוחנן דידי' אמר אנכי. פי' מדלא כתיב אני ד' אלהיך וגו':

סליק פרק הבונה פרק האורג ר' אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג. כלומר או א' על האריג מאתמול חייב וכו'. העושה שתי בתי נירין ואע"ג דהא תניא לה לעיל באידך פירקין איצטריך הכא למהדרי' ולמתניי' לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה וכו':

גמרא והאורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב סתמא כר' אליעזר. קשיא לי והא ר' אליעזר איירי בה בהדיא וא"כ מאי סתמא כר' אליעזר, ולי נראה סתמא כר' אליעזר דמתני' דלא תימא ר' אליעזר דמתני' לאו היינו ר' אליעזר דברייתא קמ"ל,