ר"ן (מיוחס לו) שבת קכו

החקק לכל צד עשרה טפחים למימר בה כוף וגוד וכן כתב ר"ת ז"ל:

ודילמא מורשה אית לה. י"מ דילמא צד אחד שבספינה למטה מעשרה דבהכי סגי לה כיון דרובא למעלה מעשרה שמא באותו צד ימלא, וי"מ מורשה חפירה שיש בקרקעית הים דאיכא למיחש דילמא האי ספינה קיימא בההיא חפירה ונמצא שאין מסביביו של ספינה שהוא ממלא משם עשרה טפחים ורש"י ז"ל לא פי' כן:

ואמר רב פפא גשושי אזלי קמה. לפי' הראשון גשושי אזלי קמה דלא שבקי לה אלא בדוכתא דאית בה דכולה למעלה מעשרה, ולפי' השני גשושי אזלי קמה דלא שבקי לה אלא בדוכתא דאית בה אפי' מסביביו יותר מעשרה כדי שלא תגע הספינה באותן סביביו ותשבר, ופי' גשושי דרך הספנין שקושרין אבר בחבלים וטחין אותו אבר בחלב ומשליכין אותו בים וכשמגיע לארץ מתחבר מן החול לחלב ויודעין אם תגע שוליו בקרקע או צדדיו ומיד מסלקין אותו משם:

[דף ק"א ע"א] ר' יהודה אומר עמוקה עשרה. פי' עמוקה לתוכה דהויא רשות היחיד ואין גבוהה עשרה על הים מטלטלין מתוכה לים כגון דרך דפנותי' כדמפרש ואזיל, ודוקא בשאין גבוהה עשרה הא גבוהה עשרה ממלא בהדיא מן הים לספינה ובהא פליגי רבנן עלי', אבל בטלטול דרך דפנותיה מודו לי' ורישא נמי לרבנן בהכי מיירי שגבוהה עשרה ועמוקה עשרה ופי' אין מטלטלין טלטול גמור דלאו דרך חודה ורבי יהודה סבר דאפי' בגבוהה עשרה מותר דאי אפשר שלא יגביה ידו מדופני הספינה והוי אויר מקום פטור וממלא, ועוד שרי אפי' אינה גבוהה עשרה דרך חודה. וקשיא לי לר' יהודה רשות היחיד שעולה עד לרקיע היכי משכחת לה ואפי' תאמר דבעמוד בר"ה גבוה עשרה ורחב ד' לא אמרי' בי' דרשותו עולה עד לרקיע ה"מ עמוד דלית לי' מחיצות ואוירו מקום פטור אבל חצר או ספינה שיש לו מחיצות אמרי' בהו רשות היחיד עולה עד לרקיע וכמו שתירץ הרמב"ן ז"ל לעיל, ותירץ מורי נר"ו דהרמב"ן ז"ל לא אמר אלא בחצר וכיוצא בהן שמחיצות עשויות לאוירן ובהא הוא דאמרי' שהן עולות עד לרקיע אבל מחיצות דספינה אינן עשויות אלא להבריח המים ואינן עשויות לאוירן והויא לה כעמוד בר"ה גבוה עשרה ורוחב ד' שהוא מקום פטור והכין איתא התם בהדיא בעירובין:

אבל יש בפחות משלשה ארבעה. פי' קודם שהגביהו המחיצות שלשה מקרקעית הספינה יש ארבעה מדופן זה לזה הוי רשות היחיד דהרי הוא כאלו יש בקרקעיתה ד' דכל פחות משלשה כלבוד דמי ומותר לטלטל בכולה ואי לא דינה ככרמלית כיון דאין רחב קרקעיתה ד' טפחים ואין מטלטל בה אלא בד' אמות:

וא"ת אדרבה כיון דאין בקרקעיתה ד' טפחים אין דינה ככרמלית דהא אין כרמלית בפחות מד' טפחים וא"כ הוה לי' מקום פטור ומותר לטלטל בכולה, י"מ דמידי כרמלית לא נפקא כיון דאית בה ד' על ד' באי זה מקום שיהא קודם שיבוא לידי גובה עשרה. והרא"ה ז"ל כתב מסתבר לי דאפי' לא יהא אלא מקום פטור כך דינו דאין מטלטלין בו אלא בד' אמות שאלו כותל בר"ה גבוה עשרה ואין ברחבו ד' והוא ארוך הרבה ודאי אין מטלטלין באורכו יותר מד' אמות ולא הותר מקום פטור אלא לטלטל מתוכו לר"ה או מתוכו לרה"י אבל לטלטל ביותר מד' אמות לא הותר אלא ברשות היחיד בלבד או בזריקה דרך מקום פטור כגון מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים דזורק מזו לזו למעלה מעשרה אבל בטלטול לא שמענו ונראין הדברים בבירור לאיסור וכן נראה דאפילו בזריקה נמי אסור ביותר מד' אמות בעוקר במקום פטור ומניח במקום פטור עכ"ל:

לימא גוד אחית מחיצתא. כלומר אפי' אין בפחות משלשה ארבעה ולא מלינהו קני ואורבני לישתרי לטלטל בכולה ונימא שהמחיצות של מעלה במקום שרחבות ארבע כאלו נמשכות עד למטה תואמות ולא עקומות:

ואת לא תסברא. פי' דנימא בהא גוד אחית מחיצתא:

ואין בעיקרו ד' ברחב ויש שלו שלשה. פי' אפי' הגביה מקרקעיתו שלשה עד שלא הרחיב ד' וכ"ש פחות מיכן דה"ל כלבוד כן פי' רש"י ז"ל, והקשו בתוספות דכיון שיש ממקום ד' על ד' שלשה עד קרקעיתו ה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בו. ופי' הם ז"ל דאין ממקום ד' על ד' שלשה עד קרקעיתו שאין הגדיים בוקעין בפחות טפחים ויש בקצר שלו שלשה ברוחב קאמר, וקשיא לי דאם אין ממקום ד' על ד' עד הקרקע שלשה נימא לבוד ולמה לן טעמא דגוד אחית מחיצתא, ולי נראה דאי נימא לבוד אין גובהו של עמוד עשרה אלא שבעה ומשהו ואינו רשות היחיד דדין לבוד הוא דחשבי' כאלו הקרקע עולה עד מקום ד' על ד' ונמצא שאתה ממעט גובהו ג' פחות משהו וכן פרש"י ז"ל לעיל גבי ביצאתה דמישכן והכא גבי עמוד לא דק לפרושי הכין כנ"ל:

מידי איריא. פי' אכתי מדברי אביי הוא דאמר לי' לרב יוסף ולומר דמאי קושיא מחכמים דפוטרין בטרסקל דדילמא עד כאן לא פטרי חכמים בטרסקל ולא אמרי' גוד אחית אלא משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה אבל בספינה דליכא בקיעת גדיים שהרי אין קביעותה ביבשה אלא בים במקום שאין שם גדיים וה"ה בעמוד שאין דרכן של גדיים להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו שאינו אלא מעט הכי נמי דמודו