ר"ן (מיוחס לו) שבת קכג

נכנסין שפתות שני אדנים ומלבד זה הי' חורץ ידות הקרש מבחוץ מצד זה ומצד זה רביע אמה כדי לכסות עובי שפת מבחוץ כדי שיהו הקרשים מחוברים אלו עם ולא יהא שום דבר חוצץ ביניהם:

[דף צ"ט ע"א] ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע. פי' מילתא אחריתי היא והכל כמו שפי' רש"י ז"ל:

] מתני' כיצד שתי גזוזטראות וכו'. פי' ד' עגלות היו לבני מררי שהן נושאין קרשי המשכן והן הולכות שתים זו בצד זו ושתים אחרות זו אצל זו לפניהם באורך רשות הרבים ומ"ח קרשים היו וכל עגלה נושאת י"ב קרשים אורכן ברוחב העגלה שאורכה של עגלה חמש אמות ורחבה שתי אמות וחצי ואין העגלה מחזקת ג' קרשים ברחבן שאוכלות מאורך העגלה ד' אמות וחצי ונמצא שהיו בכל עגלה ועגלה ד' שורות של קרשים וכשפורקין את המשכן לטעון את העגלות היו בני מררי מעמידין אורכן ברוחב כל עגלה ועגלה ומושיטין מעגלות אלו לעגלות שלפניהם אבל מעגלה לעגלה שבצדה לא היו צריכין להושיט לפי ששתיהן סמוכות לפירקי המשכן, וזו היא ההושטה שהיתה במשכן אבל לא היו זורקין לפי שאינן ראוין ליזרק מפני כובדן שהרי עוביין אמה ואורכן עשר אמות ורחבן אמה וחצי זו היא שיטתו של רש"י ז"ל. ואין פירושו נכון בזה דאם כל עגלה נושאת י"ב קרשים בלא סיוע חבירתה למה להו דאזלן בהדי הדדי דילמא בזו אחר זו, והנכון שכ"ד קרשים הולכין בין שתי עגלות ראשן בעגלה זו וראשן בעגלה האחרת ונמצא ח' שורות של קרשים על שתים הראשונות וכן בשתי העגלות האחרות ואותן שלפניהם טוענין תחלה דמן הראשונות מושכין ומושיטין לעגלות האחרות לגמרי וזו היא הושטה שחייבין עלי' וכשהיו הקרשים על אותן עגלות אחרות מסדרין אותן עליהן לשאת אותן בין שתיהן ומושיטין אותן מזו לזו ראשן א' לכאן על זו וראשן א' לכאן על זו ואין זו הושטה להתחייב עלי' כיון שראשן א' נשאר בכאן ברשות זה שמושיטין אותן ממנו מה שאין כן כשמושכין ומושיטין מאותן שבצד המשכן לעגלות שלפניהם דלגמרי נשמטין מהן וזו היא הושטה. והיו עושין בענין זה לפי שלא הי' נוח להם לעשות בענין אחר שלא הי' נוח להם לשאת הקרשים ממקום שפורקין אותן עד העגלות האחרות כ"ש שלא הי' אפשר להן לזורקן ואח"כ טוענין מחצית הקרשים הנשארים באותן עגלות שהיו אצלן בשעה שפורקין את המשכן, ודיקא הדין פירושא ממתני' דקתני שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ואף על גב דשתים עגלות היו אצלן ושתים לפניהם ואלו במתני' נקט חדא חדא משום דהושטה הכי הואי מאחת מהעגלות שאצלן מושיטין הקרשים לאחת מן העגלות שלפניהן ואח"כ מסדרין אותן על שתיהן ונמצאת הושטה שהיתה במשכן היא לצורך רשות הרבים כן פי' הרא"ה ז"ל. והפי' הזה נכון וישר מסולק מכל קושיות ושלא כדברי הרשב"א ז"ל שפי' דהושטה האמורה כאן היא סידור הקרשים מזו לזו לרוחב ר"ה עד שהקשה הוא ז"ל דאם כן מושיט מזו לזו כשהן זו כנגד זו בר"ה ליחייב והוצרך לדחוק בזה ואין צורך דזו לא נקראת הושטה כמו שפירשנו:

גמ' אמר רב עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רשות הרבים. מה שפירש רש"י ז"ל בשמועה זו לא מיחוור וכמו שדחאו ר"ת ז"ל, והנכון מה שפירשו הגאונים ז"ל ועמהם הרז"ה ז"ל דתחתיהן היינו מה שתחת העגלות ממש וביניהן היינו מה שבין עגלה לעגלה מאופן עגלה זו לסוף אופן עגלה האחרת וצידיהן היינו האופנים והרי הוא כאלו אמר ובין כולן כלומר בין תחתיהן וביניהן וצידיהן י"ו אמה דמשם למדנו לרשות הרבים מן התורה כשיעור זה והשתא פריש לה ואזיל:

אמר אביי בין עגלה לעגלה וכו' וכמה אורך עגלה חמש אמות. פי' והי' נותן רחב ג' קרשים באורך העגלות דהיינו חמש אמות דאפותיין מנח להו כדאמרי' לעיל והיינו דאקשי' למה לי שיהא אורכה חמש דהא לשלשה קרשים בארבע ופלגא סגי, ודאי לא דק דהא רחב ג' קרשים דהם ארבע ופלגא לא עיילי ודאי בארבע ופלגא אלא א"כ מרווחות קצת ואפשר דהכא נמי בארבע ופלגא מרווחות קאמר. ופריק כי היכי דלא לידחקו קרשים כדי שיהו הקרשים עומדין בריוח נותן להם חצי אמה:

אמר רבא וצידי עגלה כמלא רוחב עגלה. כלומר כל צד וצד מן העגלה והם האופנים עם דופני העגלה ולומר דכל עובי האופן ודופני העגלה דהיינו חשוקיו וחשוריו הי' שתי אמות ומחצה כחלל העגלה עצמה ונמצא שיש מאופן זו לאופן שכנגדו ז' אמות וחצי וכן בעגלה אחרת הרי ט"ו אמות כיצד הרי שיש לכל צד דהיינו עובי האופן ב' אמות ומחצה וכן לצד השני הרי ה' אמות וחלל רוחב העגלה שתי אמות ומחצה הרי ז' אמות וחצי וכן לעגלה האחרת הרי ט"ו אמות והשתא דאתינן להכי על כרחין אית לן למימר שאופני עגלה זו היו סמוכין עם האופני העגלה האחרת והפרש מועט הי' ביניהם דאי לא הא אית בי' בר"ה טפי מט"ז אמות ולהאי פירושא נמצא שיש מראש חלל עגלה זו לסוף חלל העגלה האחרת עשר אמות וכשהקרשים שאורכן עשר אמות נתונים לאורכן מעגלה זו לעגלה שבצדה נמצא שהם מצומצמין שלא יצאו כלל ראשן מראש חלל עגלה זו וגם לסוף חלל העגלה האחרת ונמצא שהאופנים שהם צידי העגלות יוצאין חוץ לקרשים ב' אמות ומחצה מכאן ושתי אמות ומחצה מכאן כגון זו הצורה [עיין הציור בסוף הספר] ואקשי' למה לי שיהא חלל העגלה שתי אמות ומחצה