ר"ן (מיוחס לו) שבת יב

תשמיש ולשמור מה שבתוכן עשאן אינו בדין שנאמר רואין הכפוף כאלו הוא זקוף:

גומא מאי פי' גומא עמוקה תשעה ובדרך מדרון אדם יורד לתוכה ומשאוי על כתפיו והוא מניחו על קרקע רשות הרבים עד שינוח מיגיעתו ואח"כ מפילו על כתפיו בלא טורח ויוצא באותו דרך שנכנס בו, כן פי' רבינו יהונתן ז"ל. ולפי זה דוקא שהיא עמוקה תשעה דומיא דעמוד הא אינה עמוקה תשעה שהוא טורח להפילו על כתיפו לא, ורש"י ז"ל לא פי' כן, אבל מתוך לשונו ז"ל נראה לי דדוקא נקט תשעה אפי' לגומא. וי"מ דגומא לא דמיא לעמוד לגמרי דאלו עמוד כל שהוא בציר מתשעה לא הוי כר"ה מטעמא דלא משתמשי בה רבים אבל גומא כ"ש שאם אינה עמוקה תשעה דיש לה דין דרשות הרבים משום דניחא תשמישתיה:

תשמיש ע"י הדחק כגון בגומא שיורד שם בטורח ועולה בטורח לא שמי' תשמיש:

פחות מכאן. כלומר שהיא גבוהה עשרה אבל אינה רחבה ארבעה מותר לטלטל משם לרשות הרבים משום דחשיבא רשות הרבים א"נ ה"פ פחות מכאן שאינה גבוהה עשרה אבל היא רחבה ארבעה מטלטלין בה. וא"ת הא כרמלית היא פירש הרא"ה ז"ל דליכא למיסר משום כרמלית דכלי לא בטיל למהוי כרמלית דטעמא דכרמלית משום דלא דרסי' לי' רבים וכלי כיון דלא קבוע ועשוי לינטל משם לא הוי כרמלית עכ"ל. ורש"י ז"ל פי' כדומה לזה:

ופריק לא ארישא. פי' אגבוהה עשרה ורחבה ארבעה דהוי אותה גומא רשות היחיד אבל פחות מיכן הוי כרמלית ולא דמיא לקופה. ובהאי פירושא אתיא שפיר לישנא דוכן בגומא דקאי נמי אסיפא ולומר דוכן בגומא כל היכא שהיא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הויא רשות היחיד ולא אסיפא דאלו סיפא אית לה לקופה דין דרשות הרבים ואלו גומא פחות מיכן הויא כרמלית דאי האי וכן דוקא ארישא איכא לאקשויי דהא פשיטא דהשתא בקופה דלא קביעא גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הויא רה"י. גומא דקביעא לכ"ש וא"כ מאי וכן אלא כדפרישית דכל חידושי' דוכן משום סיפא נקטי' [ע"ב] ולמעלה דדלאי ואותבי' פי' וכגון שהניח עירובו בחור שיש בבור ויש מן החור עד קרקעיתו של בור יותר מעשרה והיינו דדלי אותבי' שהגביהו מעשרה מקרקעית הבור:

ולמטה דתתאי ואותבי'. כלומר שאין מן החור ששם העירוב עד קרקעית הבור עשרה והיינו דתתאי אותבי' שהשפילו והניחו למטה מעשרה תחתונים א"כ מה לי למטה מה לי למעלה כיון שיש בעומק הבור עשרה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר אלא לאו בבור דלית בי' עשרה פי' ולמעלה מעשרה דקתני ה"ק למעלה שזהו שהבור אינו עמוק עשרה וכי מנח לי' בתוך עשרה עירובו עירוב דאית לי' דין דרשות הרבים אבל למטה מעשרה שהבור עמוק יותר מעשרה שהוא מונח למטה מעשרה אין עירובו עירוב ולמטה לאו דוקא דה"ה עשרה מצומצמים אלא איידי דנקט למעלה מעשרה נקט למטה מעשרה, כנ"ל לפרש הך סוגיא:

הוא ועירובו בכרמלית. פי' ובכי האי גונא איכא למימר דתשמיש ע"י הדחק שמי' תשמיש:

ולאו דחויי קא מדחי לך. פי' במאי דמתריצנא לעיל דתשמיש ע"י הדחק לא שמי' תשמיש היכא שהוא עומד בר"ה אלא הכי הוא קושטא דמלתא דתנן אם וכו' וכמה היא רקק מים פחות מעשרה טפחים. י"מ דדוקא כשאינה רחבה ארבעה דאם איתא אפי' לא גבוהה עשרה הויא כרמלית כדאמר רבא גבי גומא. ולא נהירא לי דאדרבה ברחבה ארבעה היא דמינה דייקי' דתשמיש ע"י הדחק לא שמי' תשמיש כגומא דאיירי בה רבא ולא דמי לגומא דשאני גומא דתשמישתה ע"י הדחק ולית לה דין דרשות הרבים אבל רקק דעביד איניש לדרוס שם לקרורי נפשיה כדאיתא בסמוך אפילו רחבה ארבעה אית לה דין דרשות הרבים כעמוד תשעה כנכתב לעיל. מיהו בפרק, הזורק אוקמה אביי אפי' ברחב ארבע אמות, ורב אשי אוקמה אפי' בשאין רחב ארבעה טפחים, ואפ"ה לא דמי לגומא כדפרישית התם בס"ד:

אלא הילוך הילוך תרי זימני למה לי פ' ליתני אם הי' רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו וכו' ורקק מים שבר"ה הזורק לתוכו חייב, אלא הילוכא יתירא אתא לאשמועינן ולמידק דהילוך ע"י הדחק שמי' הילוך וכו' דאי לא לאשמועינן תשמיש וכ"ש הילוך:

אעפ"י שהעבירו דרך עליו. פי' למעלה מעשרה שאין אויר רשות הרבים עולה למעלה מעשרה והוא מקום פטור כי הכא ואעפ"כ חייב וא"ת ודלמי' ליה מדתניא לעיל במוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב. תירץ הרא"ה ז"ל דאיצטריכא היא דדילמא היא גרעה משום דליכא העברה ארבע אמות בחיוב, ולא דמיא לההיא דמ"מ מוציא הוא מרשות היחיד לרשות הרבים ולדידי אינה קושיא דדלמא איכא לדחויי דהא מני בן עזאי היא דקא פטר אבל במאי דפריק התם לא נח הכא נח פריק אפי' למאן דמחייב דרך סטיו דהתם ליכא אלא הוצאה גרידא ולא נח במקום פטור אבל הכא גבי ההיא דאחרי' איכא הנחה במקו' פטו' ועקירה ממקו' פטור [דף ט ע"א] אחרים אומרי' אסקופה משמשת שתי רשויות וכו'. בשמועה זו נתחבטו המפרשים ז"ל. והנכון דהכא באסקופת מבוי ושהכשירו בלחי