ר"ן (מיוחס לו) שבת יא

חוקקין להשלים ודוקא בחור שהיא למעלה מעשרה דהוי מקום פטור לשוייה מקום חשוב ולעשותו רשות היחיד ולחייב הזורק בחור אבל תוך עשרה דהוי רשות הרבים וכן פני הכותל לא אמרינן חוקקין להשלים לאפוקי מרשותי', הרא"ה ז"ל:

אלא לאו ש"מ בכותל דלית בה חור ש"מ. וקשה לי ולוקמה בכותל דאית בה חור וכגון שאין בעובי הכותל ארבעה דלא שייך בה חוקקין להשלים, וי"ל משום דרוב הכתלים עוביין ארבעה כנ"ל:

[דף ח' ע"א] אמר אביי זרק כוורת בר"ה פי' עגולה היא ואם זרק אותה כיון שהיא גבוה עשרה ורחבה ששה פטור משום דהוי רשות היחיד דלא חייבה תורה אלא בזורק כלי אבל לא בזורק רשות דלא חשיבא הנחה ברשות הרבים כי היכי דלא חשיבא בזורק למעלה מעשרה ברשות הרבים דהוא מקום פטור ולא שנא אם זרקה ארבע אמות בר"ה ול"ש אם זרקה מרשות היחיד לרשות הרבים:

ואני תמה על רבינו יהונתן ז"ל שכתב דדוקא שזרקה בקומתה שהיא נחשבת רשות אבל, אם זרקה שלא בקומתה אלא כמין ארובה מיחייב אע"ג דרחבה היא ששה וגבוהה עשרה דהא נחה כולה ברשות הרבים ע"כ, ולא הבנתי דמה לי ארובה מה לי בקומתה כיון דרשות היחיד היא והא לא חייבה תורה אלא כלים וכיוצא בהם. והא דבעי' שתהא רחבה ששה אע"ג דרשות היחיד סגי ברוחב ארבעה מ"מ בעינן ארבעה בריבוע, ואע"ג דלפום חושבנא דאמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונו ברוחב חמשה טפחים ושלשה חומשים סגי כזה כבר פירש"י ז"ל דלא דק ולחומרא לא דק. ומיהו בקרבן לא מיחייב בבציר מהא כיון דהיא רשות היחיד שלא להביא חולין לעזרה:

רבא אמר אפי' אינה רחבה ששה פטור. פי' דהויא כלי ולא רשות היחיד ובטילא לגבי רשות הרבים משום דאין כלים קונין רשות לעצמן בזמן שהם ברשות אחרת ואפ"ה פטור משום דאי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה וכיון דאי אפשר שלא יהו השתי גבוהין מחבריהן של ערב כדרך המנהג ועולין למעלה מעשרה שהוא מקום פטור פטור כיון דלא ניחא כולה ברשות הרבים לא הוי הנחה לאיחייב. כפאה על פי' שתחתית הכוורת למעלה ופי' למטה ואינה רחבה ששה אם היא גבוהה שבעה ומשהו חייב דאפי' כשתהי' סמוך לקרקע בפחות משלשה ונימא בה לבוד הוי בה עשרה אפ"ה חייב משום דכלי היא כיון שאינה רחבה ששה ובטילא לגבי רשות הרבים אבל אם היא גבוהה שבעה ומחצה פטור משום דכשתהי' סמוך לקרקע בפחות משלשה הרי הכלי עומד למעלה מעשרה ואגדו במקום פטור ולא בטיל לגבי רשות הרבים, והכא ליכא למימר טעמא דרבא בקרומיות של קנה דההוא טעמא ליכא למימר אלא כלפי פיה דהתם איתנייהו לקרומיות ואפשר דאפי' אביי דפליג ארבא בקרומיות מודה הוא בכפאה על פי' דקרומיות שאני משום דלא חשיבי אבל השולים שהם למעלה מעשרה וחשיבי מודה וכן פירש רבינו יהונתן ז"ל:

[ רב אשי אמר אפי' שבעה ומחצה נמי חייב. פי' ואפי' תשעה או עשרה פחות משהו נמי חייב משום דאנן בעינן שיהיו במחיצות עצמן עשרה ולא שיצטרפו המחיצות עם פחות משלשה לקרקע או עם משהו לקרקע שהרי מחיצות הכוורת לקבל הדבש הן עשויות ולפי' צריך עשרה לחלל קומתה לפי שאין אויר הקרקע המצטרף עם המחיצות ראוי לקבל דבש ואינו מסייע לחלל הכוורת ואינו דומה מחיצו' כלי למחיצו' של בית וכתלי':

ולהאי פירושא קשיא דאפי' כפאה על פיה בשבעה ומחצה אמאי פטור מדין לבוד דהא לא שייך דין לבוד אלא בדבר שאין סופו לנוח. וליכא למימר דמדין גוד אחית אתינן עלה דאין דין גוד אחית בדבר שסופו לנוח. וי"מ דלא אמרינן סופו לנוח אלא בגבוהה טפי משלשה או שלשה אבל תוך שלשה אמרי' גוד אחית, ולא נהירא דלא גרע ממעביר דרך סטיו דחייב אע"פ שהעבירו בפחות משלשה לסטיו כיון דסופו לנוח ברשות הרבים איכא עקירה והנחה באיסור, והנכון מה שפירש הראב"ד ז"ל דכפאה על פי' ארחבה ששה קאי וכגון שכפף פיה לתוכה שני טפחים ומחצה מכאן ושני טפחים ומחצה מכאן כדי לשמור מה שבתוכה והניח חלל טפח באמצע כדי להשתמש בתוכה והלכך אם אינה גבוהה אלא שבעה ומשהו חייב דאפי' אנו רואין הכיפוף כאלו הוא זקוף אכתי לית בה גובה עשרה דהא שבעה ומשהו דידה ושני טפחים ומחצה של הכיפוף אכתי לא הוי עשרה וכלי הוא. וא"ת מ"מ כיון דלית בה עשרה כיון שהיא רחבה כדי לרבע בה ארבעה הויא כרמלית וליפטר דהא רשותא היא. וי"ל דאין דין כרמלית בכלים ואין כלים חולקין רשות לעצמן בזמן שהם ברשות אחרת דבטלי' הן לגבי הרשות וכמו שפי' הרשב"א ז"ל גבי טרסקל, והכי מוכח לקמן ההיא דקופה. ועוד י"ל דאפי' אם תמצא לומר דליהוי כרמלית לא חשיב רשות לענין זריקה משום דלא הוי רשות דאורייתא כי פטרי' דוקא ברשות דאורייתא אבל כרמלית שהיא דרבנן לא:

שבעה ומחצה פטור. פי' משום דרואין את שני טפחים ומחצה הכפופים כזקופים והרי היא גבוהה עשרה ורחבה ששה והיא רשות היחיד. ורב אשי פליג וסבירא לי דכיון דמחיצות אלו הכפויות לצורך