ר"ן (מיוחס לו) שבת קטז

המוציא משאוי על ראשו בשבת פטור. פי' שאין דרך העולם אלא הדיוט שבהדיוטים ואין בני דעת מוציאין משאוי אלא על כתפן:

[ע"ב] בטלה דעתן אצל כל אדם. ודוקא הוצל דהיא עיר קטנה ואנשים בה מעט ואפי' במקומם בטלה דעתם אבל אם היא עיר גדולה לא בטלה דעתם במקומם כדאמרי' בקידושין האומר הרי את חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה:

תברא מי ששנה זו לא שנה זו פי' ותרי תנאי נינהו ות"ק פטר בתרווייהו ותנא בתרא מחייב בתרווייהו והא דתנא לי' הכי ולא תנא ברישא פטורא אפי' בלאחריו ובא לו לפניו ובסיפא חיובא אפילו בלפניו ובא לו לאחריו כי היכי דלא ליתחזי דסתרן אהדדי לפום פשטא:

ולאחריו ובא לו לאחריו תנאי היא. כלומר אף ע"ג דמתני' שפיר מיתוקמא מ"מ לאו כולי עלמא מודו בה אי אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שהוא חייב פי' ואע"פ שהיא שמירה פחותה הכי נמי בפונדתו ופי' למטה אע"ג דהויא שמירה פחותה, ואי אתה מודה בלאחר ידו וברגלו שהוא פטור משום דהויא לי' הוצאה כלאחר יד הכי נמי באפונדתו ופי' למטה:

לאו מכלל דפטרי רבנן. פי' ומהם לא מצאו תשובה לדבריו קא דייק דמאחר דלא מצאו חילוק לדבריהם ולא הודו לדבריו ולומר חייב הוא כדקאמרת ש"מ דפטרי בלאחריו ובא לו לאחריו ומשמע לי' לישנא דאי אתם מודים כמאן דאמר מאחר שאי אתם מודים בזו גם כן בבירור אי אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שיהא חייב ולפום הא דקס"ד הני האי לישנא דאי אתם מודים מן הלשונות שבתלמוד שהם בשני מקומות בענין א' ופירושו מתחלף ולבסוף לא קיימא וכן מפרשי' נמי לר' יהודה:

ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין. פי' ואתא ר' יהודה לאשמועי' דאפי' בדברי מלכות שצריכין שמירה מעולה יתחייב בכגון זה לפי שעל מנת כן נתכוין מתחלה:

[דף צ"ג ע"א] בעיגול של דבילה והוציאוהו לרשות הרבים בקורה והוציאוה לרשות הרבים.. ר' יהודה אומר אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוה שנים חייבים, כך היא הגירסא ולא גרסי' בהא מתני' ר' מאיר כלל דהא כולה מתניתא דלא כר' מאיר דהא פסק ותני ברישא בהדיא בזה יכול וזה יכול דפטורין ואלו לר' מאיר חייבין נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא. פירוש וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד. פי' דהכי משמע דוקא כשעשה מעצמו נקרא חוטא הא אם הורו לו ב"ד פטור כנ"ל:

דסבר ר' שמעון דבכל חדא וחדא דרשי' תחטא:

ה"ג רש"י ז"ל ור' שמעון לטעמי' דאמר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. פי' והילכך תלתא מיעוטי מיתרי לענין שבת כדפרישי' ואין גירסא זו נכונה. ור"ח ז"ל גריס ור' שמעון יחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צריך קרא ופי' דפשיטא מלתא דפטור דאנוס הוא דמאי הוה לי' למיעבד. ותו מדחייב רחמנא פר העלם דבר של צבור בצבור מכלל דביחיד פטור והכי שמעי' לי' לר' שמעון בהדיא דפטר במס' הוריות וביבמות פרק האשה רבה, והא דאמרי' לר' יהודה חד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד אע"ג דאמרי' התם בהוריות דלר' יהודה נפקא לן דתלתא קהלי דכתיבי איכא למימר דאי מינה לא אימעיט אלא מפר דמייתו צבור אבל מכשבה או שעירה לא אימעוט אבל מהאי אימעוט לגמרי:

שאני הכא דעקרה לי' לגמרי. פי' דמסייע מיקרי כשהוא מסייע בו שאינו מניחו אלא שהוא טפל והשאר עיקר אבל כאן אינו כן שהרי הבהמה כשהיא מהלכת עוקרת הרגל לגמרי ונשענת על השלשה ורביעי זה אפי' מסייע אינו כלל וכן ראוי לדון בכל אחד ואחד, ואקשי' וכיון דזמנין עקרה וכו', כלומר אמאי נדון על כל אחד ואחד לקולא אדרבה נדון על כולן שהן טמאין לחומרא דכיון דזימנין עקרה האי ואפי' מסייע לא הוי ונשענת על השלשה לגמרי ראוי שיהו כולן טמאין דנדון כן בכל אחד ואחד דאף על פי שאין קביעותו על שלשה מיוחדין כיון שפעמים נשען על אלו ופעמים על אלו דין הוא שיהו כולן טמאין אע"פ שאין השענות שלו מיוחדת מידי דהוה אזב המתהפך דתלי' נמי לחומרא שהרי זב המתהפך בחמשה ספסלים או בחמש פונדאות לאורכן טמאין ואף על פי שפעמים מתהפך על זו ופעמים על זו ואין קביעותו באחד מהן כיון שהן ראויות לכך טמאות לפי שעל כל אחת נשען ואע"פ שאין קביעותו באחד מהן. והכא נמי גבי בהמה אע"פ שאין קביעותו מיוחד כיון שעל כל אחד ואחד נשען הזב דין הוא ליטמונינהו לכולהו ולחומרא. וי"מ דמישן ספק מתהפך קא מוכח וה"ק והא הכא דישן באחת מהן וספק מתהפך על האחרים או לא ואפי' הכי אמרי' מספק לחומרא שנתהפך על האחרים ולא אמרי' דנשען דרך קביעות על האחת ולא על האחרים משום דסופו להתהפך כ"ש בהא דבהמה דנשען על שלשה אלא שאינו דרך קביעות דדין הוא דאזלי' לחומרא כיון דמדין עקירה קא אתית בה וכן נראה שפי' רש"י ז"ל:

אלא לאו משום דאמרי' מסייע אין בו ממש. והשתא אתי שפיק לטהורינהו משום דלא דמי לזב המתהפך דזב המתהפך אצשר לו לשהות באחת מהן מה שאין כן בבהמה דאע"ג דעקרה לי לא סגי דלא מנחא לי' וכדין דסופו לנוח חשיב כמאן דמונח