ר"ן (מיוחס לו) שבת קי

היום ככולו. ור' ישמעאל בא לחלוק ולומר דביום השלישי טמאה ולפעמים שלא ישתהא בגוף האשה אלא ד' עונות והיא טהורה משום דמודה הוא דאמרי' מקצת היום ככולו והילכך איכא בד' עונות שם ד' ימים וכגון ששמשה יום רביעי עם חשיכה ופלטה תחלת ליל שבת דאין כאן אלא ד' עונות שלימות ליל חמישי וחמישי וליל ששי וששי ויש כאן שם ד' ימים יום רביעי אע"פ ששמשה בסוף היום אמרינן מקצת היום ככולו ויום חמישי וששי ויום שבת אע"פ שהיה תחלת ליל שבת דאמרינן מקצת היום ככולו והילכך טהורה דשם ד' ימים יש כאן אבל תוך זמן זה טמאה כנ"ל מתוך דברי רש"י ז"ל:

פעמים שהן חמש פירש"י ז"ל כגון ששמשה תחלת היום ע"כ. כלומר תחלת יום רביעי ואשתהי עד תחלת ליל שבת דאיכא ה' עונות ושם ד' ימים, והא דלא אוקמה בששמשה בסוף יום רביעי כדאמרי' מעיקר' ואישתהי עד יום שבת דאיכא ליל חמישי וחמישי וליל ששי וששי וליל שבת משום דלכולי עלמא בשבת ניתנו עשרת הדברות וכיון דבשבת ניתנו על כרחך בלילי שבת טבלו ולא שחרית כדמתרץ לקמן שלא יהו הללו הולכים לקבל והללו הולכים לטבול והילכך אוקמה בששמשה ליל רביעי משחשיכה ולא אוקמה בששמשה בסוף יום רביעי עם חשיכה, והא דנקט תחלת היום לאו דוקא אלא לאשמועי' דלא מיירי בתחלת ליל רביעי כנ"ל, ור' עקיבא סבר דלאו אימים הקפידה תורה אלא אעונות שלימות שאם חסרה מזו ישלים מזו:

[ע"ב] והא טבולי יום נינהו. פי' לכולי עלמא אם פלטה ביום ששי טמאה ונמצא שפעמי' תפלוט בסוף יום ששי אחר הערב שמש שאין שהות ביום לטבול והיא צריכה לטבול בלילי שבת וא"כ למחר היאך קבלו התורה דהא אין כאן הערב השמש ועדיין קיימי בטומאתן:

ראוי' קאמינא. כלומר ראוי' לינתן לטבולי יום אבל לא אירע להם הא אם אירע להם הכי נמי דשרי דהא טבול יום אין טומאתן טומאה אלא לאכילת קדשים דבדידהו כתי' הערב שמש:

וליטבלו בי שמשי וליקבלו תורה בי שמשי. פי' לר' עקיבא פריך דאמר דוקא חמש עונות דהא תחלת ליל שבת קיימי חמש עונות ואמאי לא קבלוה באותה שעה אלא ש"מ דהקפידה תורה על פליטת כל הלילה ואיכא שש עונות, ופריק אין הכי נמי דמצו לקבלה בליל שבת ולא דהקפידה תורה אפליטת לילה אלא משום לא מראש בסתר דברתי וגו', ואכתי פריך לר' עקיבא דלמה הוצרך לירד בהשכמה אי משום דהקפיד אחמש עונות די להם לפרוש תחלת ליל חמישי וישתהו עד יום שבת דאיכ' נמי ה' עונות ואם פלטו ליל שבת יטבלו ביום שבת דהא ניתנה תורה לטבולי יום. וכן פי' הרא"ה ז"ל דקושיין לר' עקיבא אמאי אסרינהו יום רביעי דהא איכ' בר מיני' ה' עונות אבל לר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל לאו קושיא דלא מהני בהכי מידי דהא אינהו ימים בעו ובתר ימים אזלי' דר' אלעזר בן עזריה בעי יום אחד שלם עם לילו קודם לו ור' ישמעאל בעי שני ימים שלימים, ע"כ:

אבל חכמים אומרים שלש עונות שלימות בעי' פי' וכל עונה יום ולילה ולא דבעי' לילו עמו אלא ג' ימים מעת לעת וסברי חכמים דבארבעה עביד פרישה ומשה בהשכמה ירד יום רביעי והוה נמי בי שמשי לתשלום עונה ששית ואם פלטו ליל שבת יטבלו ביום ולית להו הא דר' יצחק דלא מראש בסתר דברתי דאדרבה הקפידה תורה להמתין עד היום משום פליטת זרע ולא חיישי' להא דר' יצחק לשמא יאמרו הללו הולכין לקבל תורה וכו'. ורש"י ז"ל גריס אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות בעי' כלומר עונה שלימה יום או לילה והכל עולה לענין אחד:

אבל פירשה מן האיש. כלומר והיא נתונה במקום שאינה נפסדת כגון שהיא על הכלי או על הבגד אפי' לאחר ג' ימים והיא לחה טמאה דאכתי ראוי' היא להזריע וא"ת מאי קמ"ל רב חסדא מתני' היא התם בנדה דתנן דם הנדה ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין. וי"ל דאי מהתם הוה אמינא לחין נמי כי מיטמו דוקא העונות האמורות באשה אבל אחר מיכן לא קמ"ל רב חסדא כל זמן שהיא לחה ואפי' אחר זמנה אבל יבשין לכולי עלמא לא ואפי' יבשו לאלתר:

מה להלן בעיצומו של יום וכו'. פי' דאע"ג דילפינן ג"ש מזכור זכור מ"מ איכא למימר דכשאמר להם זכור את יום השבת דהיינו בסיני דלאו בשבת אמר להם קמ"ל דמה להלן כשאמר זכור את היום הזה דבאותו יום של זכירה אמר להם מהכתוב הזה אף כאן נמי כשאמר זכור את יום השבת דבאותו יום שנצטוו לזכור דהיינו השבת אמר להם ונמצא דבשבת הי' כשאמר להם זכור את יום השבת:

[דף פ"ז ע"א] ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. והילכך וקדשתם היום ומחר לאו איום פרישה קאמר אלא קודם אותו יום קאמר וקדשתם יום שלם ומחרתו:

ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא פעם א' וקבע להם זמן אמר להם והיו נכונים וגו' אני שכל פעם ופעם וכו'. קשי' לי ומאי ק"ו שהרי לא הזהיר האנשים אלא מפני הנשים שלא יהו