ר"ן (מיוחס לו) שבת קט

כל גרעין לבדו באמצע רוחותי' כדי שיקיף לה שמונה ערוגות דהשתא נוח לו לזרוע ערוגות אחרות חוצה לה בהיקפה ולא ימלא את הקרנות משימלא את הקרנות ויחריב בהיקפהף אין ראש תור ירק לערוגה. פי' אין דין ראש תור ירק בערוגה משום דמילתא זוטרתי היא ואין דין ראש תור ירק מערוגה לערוגה אלא הכל נראה ערבוב:

ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו, ואפילו בממלא לגמרי שתי רוחות האמצעיות ואקשי' א"כ כי זרע בקרני החיצוניות מיערבן בהדי הדדי, ופריק בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ולומר שאינו זורע ממש בקרן אלא משוך לכאן מכלפי הקרן רחוק מן הקרן טפח, ואפי' ליכא גבול אלא טפח ביניהן כדעת מקצת המפרשים דקי"ל כרבנן דפליגי עלי' דר' יהודה אפ"ה הקרן שמפסיק בנתיים הוי היכר ולהאי פירושא נראה לי דדוקא בארבע ערוגות שכנגד האמצעית אבל באותן שעומדות באלכסון אי אפשר למזרע ואפשר דכי מעיינת בהו שפיר מצי למזרע, וי"מ דלדעת ר"ת ז"ל ערוגה בין הערוגות היינו ארבע הערוגות שעומדות באלכסון אבל ארבע האחרות לעולם חרבות, ולא ידעתי מי הזקיקם לפרש כן דהא שפיר איכא לפרושי כדפרישנא, ועוד היכי מקשה לא יהא אלא ראש תור ירק דהא ראש תור ירק גמור הוא והוי לי' למימר והא ראש תור ירק הוא, ועוד דאפי' בממלא את הקרנות יכול לזרוע בהן ולהרחיק ג' טפחים והיכי מקשה והא קא מתערבין אהדדי, ואפשר דכולן מודים בהני ארבע שעומדות באלכסון שיזרע אותן ופלוגתיהו באותן ארבע שכנגד האמצעית כנ"ל:

הפקיע תלם אחד על פני כולה. ואליבא דרב ושמואל נמי בעי הכי אם חפר בה באמצעית הערוגה חפירה אחת על פני כולה מהו לזרוע סמוך לתלם באותו שפת החפירה מכאן ומכאן שני מינין מי סגי בהפקעת תלם מי הוי היכירא אע"ג דאין בין זה לזה כדי יניקה או לא:

א"ר יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק עושה ערוגה ששה., פי' עושה עיגול של חמשה טפחים באמצעיתה ונמצא שישאר מצלע הריבוע עד העיגול חצי טפח מכאן ומכאן מלבד אלכסון קרנותי' שהוא יותר וזורע אותו אלכסון ובלבד שיזהר שירחיק הזרעים מן העיגול חצי טפח ובהכי סגי כיון שהעיגול דבר חדש ומסויים להיכירא בעלמא וכן יזרע כל העיגול ממין אחר. ואקשי' והיכי אמרי' הרוצה למלאות כל גנתו ירק שהרי אינו מתמלא כולו דהא איכא דביני ביני אותו חצי טפח סמוך לעיגול שאינו זורע ואמרי דבי ר' ינאי דאותו חצי טפח שהחריב בבין הבינים לא חשיב לי' כיון דזרועה כולה לבר מני' ושפיר קרי בי' למלאות כל גנתו כן פי' הרא"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל לשיטת ר"ת ז"ל, ולולי שהם אמרוה הייתי אומר שאין הלשון הולמו אלא הנכון לי לפרש דמעיקרא קס"ד שימלא כל הערוגה כולה ולא ישאיר דבר חרב בה, ואקשי' והא איכא דביני ביני ויש שם יניקה וערבוביא והעיגול לא הוי היכר דבשלמא במורשות מצי לזרוע ולהרחיק מן העיגול קצת כחצי טפח אלא מאי דביני ביני מאי איכא למימר, ופריק במחריב בין הבינים ולא יזרעם כלל:

ורואין אותה כטבלא מרובעת. י"מ דלאו דוקא ששה על ששה מרובעת דא"כ מאי רואין אותה כטבלא מרובעת אלא ערוגה רחבה טפח וארוכה שלשים ושלשה וקמ"ל דיכול לזרוע בו חמשה גרעינין הואיל ויש בה אם אתה מרבעה ערוגה ששה על ששה היינו רואין אותה כטבלא מרובעת:

ולענין פסק הלכה יש מי שפסק הלכה כר' יהודה בגבולין כיון דפרישנא טעמי' וסמכי' ליה אקרא וקיימ' לן נמי כשמואל דהא ר' יוחנן ורב אשי קיימי כותי' דהיכא דאיכא היכירא אע"ג דאיכא עירבוביא שרי, ובהפקיע תלם על פני כולה קי"ל נמי כרב אשי דאמר אין עירבוב מבטל את השורה דהא דאקשי' עלי' מהא דהנוטע שתי שורות הא פריק לה בשדכא:

[דף פו ע"א] מתני' מנין לפולטת שכבת זרע וכו'. מנין שמרחיצין את המילה, שמחממין לו חמין בשבת אפי' ביום שלישי שלה לפי שעדיין מסוכן הוא וכ"ש ביום ראשון ויום שני אבל קודם המילה לא, ואין מלין אותו עד אחר השבת משום דלא חזי למילה עד שיהא לו חמין לפי שמברין גוף התינוק ומחזיקין אותו ובלא חמין איקרי חולה ואין מלין אותו בשבת. ומתני' כר' אלעזר בן עזרי' אתיא דקי"ל כותי' אבל לרבנן אפי' לאחר המילה ביום השלישי אסור לחלל עליו את השבת:

גמ' מאן דלא מוקי כתנאי וכו'. ופלוגת' היא התם בבבא מציעא פרק המפקיד דאיכא מאן דאמר דטפי חזי הא מהא ואיכא מאן דאמר דלא:

ת"ר פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה. כגון ששמשה בחמישי ופלטה בשבת ולא שנא שמשה תחלת ליל חמישי ופלטה בשבת דאשתהי בה ד' עונות שלימות והעונה יום או לילה ולא שנא שמשה עם חשיכה בליל חמישי ופלטה בשבת דליכא אלא שלש עונות שלימות דלא הקפידה תורה בעונות אלא בימים והרי כאן ג' ימים אע"ג דשמשה משחשיכה דאמרי' מקצת