ר"ן (מיוחס לו) שבת קח

מחלקין מ"מ בעי' קצת הפרש ביניהו ואם איכא טובא לא הוה הפרש ביניהו, אלא שקשה לי קצת דהוה לי' למימר וממלא קרנותי' ועיגולי' ועוד קשיא אם איתא דהאי ועוגל בה חמשה חמשה עיגולין קאמר א"כ לימא הכין בהדיא, ורבי' תם ז"ל מפרש לה בפנים אחרים כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

רב אשי. אמר אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען שתי. פי' אתא רב אשי למימר דלפעמים שרי למזרע בין הבינים כגון שאם היו העגולין זרועין שתי זורע של בין הבינים ערב ובהכי סגי להיכירא כיון דמה שבתוכו עיגול:

איתביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותה כטבלא מרובעת פי' דבהכי חשיב לזרוע ה' מינין חלוקין בהרחקת ג' טפחים הא ל"ה לא חשיב כלל וחשיב עירבוב ואפ"ה דוקא כשרואין אותה כטבלא מרובעת דהשתא הוא דחשיבא ושרי הא ל"ה אסורה אלמא ערוגה עגולה לא חשיבא לן. וי"מ דמקשי לרב אשי וה"ה לר' יוחנן דחשיבא לי' ערוגה עגולה והכא בבריית' לא חשיבא לי' וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, וי"מ דלרב אשי דוקא קא פריך דאיהו שרי בהיכירא דשתי וערב דבהכי סגי והכא בעי' ג' טפחים אבל לר' יוחנן לא קשיא מידי דאע"ג דאין בין עיגול לעיגול ג' טפחים חשיב לן היכירא כיון דאיכא בין הבינים חריב, ופריק התם דבעי' מרובעת בששה טפחים לאקולי בה קולא אחרינא הוא להיות חשובה כשדה בפני עצמה להתיר ראש תור ירק הנכנס לה משדה אחרת או היוצא ממנה לתוך שדה אחרת כיון דאיכא בה הרחקה כל כך. ופירש"י ז"ל דר' יוחנן דפריך הכין לית לי' הא דאמרן לעיל אין ראש תור בערוגה, אי נמי אית לי' והיינו מערוגה לערוגה אבל מערוגה לשדה לא, כך נראה לי שיטתו של רש"י ז"ל בשמועה זו. ויש מקשים לפי' רש"י ז"ל דהאיך אפשר ששיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה והא תנן פרק לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל ג' טפחים אלמא יניקת שלשה לכל א' בעינן על כן פי' בתוספות שמועה זו בפנים אחרים בשם ר"ת ז"ל דחמשה זרעונים דקתני היינו חמשה גרעינין וכל אחד לבדו באמצע הרוח ולא בקרנות והכי מוכח לישנא דקתני על ארבע רוחות ולא קתני על ארבע קרנות ונמצא שיש בין כל גרעין וגרעין עד לקרן ג' טפחים וגופייהו דגרעינין לא קא חשיב איידי דזוטר כזה ואיכא לאקשויי והא איכא שני גרעינין בתוך ג' טפחים והיינו גרעין שבאמצע לגרעין שבכל רוחות הערוגה וא"כ על כרחנו יש לפרש כרש"י ז"ל דאין יניקת זרע אלא טפח ומחצה,, וי"ל דכל היכא דאין בין זה לזה אלא שלשה מחד דוכתא קא ינקי דיניקתו של זו מתפשטת עד ג' טפחים ושל זו נמי נמשכת יניקתו כל ג' טפחים והיינו ההיא דפרק לא יחפור אבל מ"מ הכא שרי דהכי קים לן דמכיון שיש ביניהם ג' טפחים אין יונק זה מגופו של זה והכא דייק לישנא דגמ' דקאמר וקים להו לרבנן דחמשה בשתא לא ינקי מהדדי, ומדאמר מהדדי ולא אמר בהדדי ש"מ דאע"ג דינקי מחד דוכתא כיון דאין זה יונק מגופו של זה ליכא למיחש דלישנא דמהדדי משמע זה מגופו של זה והילכך אע"פ שהיניקות מתערבות שרי דלעולם אין כלאים אסורין דאורייתא אלא היכא דאיכא תרתי ערבוביא ויניקה כלומר עירבוב היניקות ושיונקין אלו מגופן של אלו אבל יניקה גרידא בלא עירבוב או עירבוב בלא יניקה כי האי שרי, וא"ת א"כ ליתני תשעה ארבעה בארבע קרנות וכמו שקשה לרש"י ז"ל, וי"ל דהכי קים להו דחמשה בשיתא דוקא ולא תשעה, א"נ בגמ' מפרש טעמא אמאי לא, אבל מ"מ הרמב"ם ז"ל סובר שאין יניקת ירק בערוגה אלא טפח ומחצה כלומר שאין יניקתו נמשכת אלא עד טפח ומחצה כמו שפירש"י ז"ל, וההיא דפרק לא יחפור לאו משום יניקה נגעו בה אלא מפני שהזרעים מחלידין את הקרקע עד ג' טפחים אע"פ שאין יניקתן נמשכת אלא עד טפח ומחצה תדע דהא התם תנן מרחיקין את האילן כ"ה אמות ואלו בענין יניקה לאו בהכין שיעורא דהא בי"ו אמות סגי ואע"ג דאיכא שרשים דנמשכין טפי משיעור' אלו לא מפני שצריכין לקרקע דהא אם בא לקוצצן עד שיעורן אין האילנות מתים ולא הזרעים, אי נמי יש לחלק בין זרעים לירקות וכדתנן התם כל מיני זרעים אין זורעין בערוגה וכל מיני ירקות זורעין בערוגה ודוקא בשיעורא דטפח ומחצה ועם זה עמדו דברי רש"י ז"ל. גמ' והא איכא מקום קרנות. פי' למה לך לדחוקה לאוקמה בערוגה בחורבה דהא ודאי מכיון דאיכא מקום קרנות שיכול לזרוע בהן בארבעה גרעינים ועדיין יהא בין זה לזה ג' טפחים והוא מחריבן ודאי מיירי בערוגה בין הערוגות והוא יניח אותן כדי שיוכל לזרוע בקרנות הערוגות החיצוניות ויכול להקיף אותן שמונה ערוגות ובאותן ד' ערוגות שכנגד האמצעית יזרע בקרנות ואכתי איכא טפי משלשה בין גרעין לגרעין ובאותן ד' שבאלכסון האמצעית יזרעם באמצעית כל גרעין באמצע הרוח ולא בקרנות כנ"ל לפרש לפי שיטה זו:

בממלא את הקרנות שממלא שני הרוחות לגמרי וכמו שפירשנו למעלה דהשתא ליכא לאוקומה בערוגה בין הערוגות ואפי' שתים בשתי רוחותי' שאינן מלאות לא משום דכיון דממלא את הקרנות כי מעיינת בה שפיר אי אפשר בלא עירבוב:

וליזרע מאבראי ולא לימלי. כלומר יזרע האמצעית