ר"ן (מיוחס לו) שבת קז

ומערבי אין בכל רוח אלא גרעין אחד כזה.*) ועכשיו אין אתה יכול לזרוע עוד בערוגה שאצלה בצפון ושאצלה בדרום:

וליזרע מאבראי ולא לימלי כלומר למה לך לדחוק' ולאוקמה למתני' בערוגה בחורבה ובממלא את הקרנות נימא שלא ימלא את הקרנות ויקוף לה שמונה ערוגות ויזרע החיצונות כדאמרינן מעיקרא והא איכא מקום קרנות ולעולם בערוגה בין הערוגות. ופריק גזרה שמא ימלא את הקרנות כלומר לעולם בערוגה בחורבה ואפי' אינו ממלא שתי הרוחות ואפ"ה אסור לזרוע בערוגות הסמוכות לה דאיכא למיחש שאם אתה מתירו בשאינו ממלא גזרה שמא יבא להתיר בממלא, ונראה לי דרב אסי דמוקי לה למתני' בערוגה בין הערוגות כדאמרי' לעיל לא גזר שמא ימלא את הקרנות וכדמוקי לה שמואל בסמוך:

ע"ב ולא יהא אלא ראש תור. כלומר אפי' מוקמת למתני' בממלא את הקרנות איכא למימר דמיירי בערוגה בין הערוגות דמאי אמרת דאיכא ערבוב זרעים ויניקה דינקי מהדדי הא ודאי שרי דערבוב ויניקה לא מתסרו אלא משום דליכא היכירא הכא ודאי איכא היכירא טובא דזרעים אלו שהן מעורבבים שהיא של כל אחת ואחת, מי לא תנן אם הי' ראש תור ירק נכנס לראש תור ירק אחר וכו' כלומר אפי' יזרע בראש תור ירק ואין בין זריעת ראש תור ירק לזריעת שדה האחר כשיעור יניקה אפ"ה מותר מפני סוף שדהו ואיכא היכירא טובא, ופריק אין ראש תור ירק לערוגה דלא שייך ראש תור אלא משדה גדולה לערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות ליכא היכירא כלל אלא נראין כאלו הן אחת דלא חשיבא כל חדא באפי נפשה:

ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו. וקס"ד השתא בממלא את הקרנות והיינו דאקשי' והא קא מערבן אהדדי כיון שאין בין זו לזו אלא שני טפחים דגבולין נמצא דינקי עלים אהדדי, ופריק בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן כלומר שלא מילא לגמרי קרנות האמצעית אלא בנוטה זריעת החיצוניות כנגד קרני האמצעית ונמצא שיש ג' טפחים בין עלין לעלין ולא ינקי אלו מאלו ושמואל לא גזר שמא ימלא את הקרנות כרב:

הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו, מדברי רש"י ז"ל נראה דהוא מפרש לה בערוגה בחורבה וכשזרע באותה ערוגה חמשה גרעינין כדפרישית במתני' והוא עשה חריץ סמוך לרוח אחת שאין בין הזריעה לחריץ ג' טפחים והוא זרע באותו חריץ ממין שנראה, אחר מהו כיון דלית בי' שיעורא ינקי אהדדי או דילמא הא איכא היכירא, א"נ שעשה חריץ באמצע הערוגה על פני כולה ואין מן הזריעות שבכל רוח לחריץ כדי שיעור יניקה. וי"מ דמיירי בערוגה בין הערוגות ובממלא קרנות האמצעית שאינו יכול לנטות זרעי החיצוניות דהשתא ליכא בינייהו אלא שני טפחים דגבולין והוא עשה חריץ באותן גבולין המפסיקין ביניהם ולא זרע בחריץ אלא לעשות היכר בין הערוגות עשה החריץ:

אמר רב ששת בא ערבוב ובטל את השורה. פי' ואין חריץ (הוי) היכר ורב אשי אמר דחריץ הוי היכר:

הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין וכו'. פי' ואין בין שתי שורות של קישואין לשתי שורות של דלועין כדי יניקה וערבוביא ואפי' הכי אם עשה חריץ בין שתי שורות לשתי שורות הוי היכר ומותר וטעמא דמילתא משום דשתי שורות חשיבי למהוי שדה לנפשייהו ואיכא היכירא לכל מין ומין הא שורה א' של קישואין ושורה אחת של דלועין דשורה א' לא חשיבא לעצמה כלום אפי' עשה תלם א' ביניהם לא חשיב הפסק וערוגה כשורה א' של שדה דמיא:

שאני התם דאיכא שדכא. כלומר שאני קישואין ודלועין שזמורותיהם ארוכות והילכך לא חשיבא הפסקה דשורה אחת דאיכא למיחש לעירבוב לפי שהן מתפשטין ומשלחין יונקותיהם למרחוק אבל בשאר זרעים שאין זמורותיהם כל כך ארוכות מותר דאין ערבוב מבטל את השורה וכן פי' רש"י ז"ל:

א"ר יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק. כלומר מינים הרבה עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה פרש"י ז"ל עוגל בכל ערוגה וערוגה חמשה עיגולין וכל עיגול יכול למלאותו כולו סביב ממין אחד וכן השני ממין אחר וכן השלישי ואע"ג דאין בין זרע לזרע כדי יניקה שאני עיגול שהוא דבר מסוים ואיכא היכירא טובא וקס"ד השתא שזורע נמי ממין אחר צלע הריבוע והן הגבולין, ואקשי' והיכי מצי למזרע והא איכא דביני ביני שהרי הגבולין מחוברין עם היקף ריבוע הערוגות ונמצא דאיכא ערבוב וליכא היכירא כלל, דבשלמא בין עיגול לעיגול יש הפרש קצת בין זרע לזרע והעיגול שהוא דבר מסוים מחלקן אבל הכא כל הזריעות מעורבבין יחד:

אמרי דבי ר' ינאי במחריב בין הבינים. כלומר שאינו זורע כלל בצלע הריבוע המחובר עם ההיקף של עיגול אלא זורע בקרנות רחוק מעט מן העיגול כנ"ל שיטת רש"י ז"ל, ויש מקשין אם איתא דעגולין מחלקין בין מין למין מאי שנא חמשה עיגולין אפי' טובא נמי ולדידי לא קשיא לי דאע"ג דעיגולין