ר"ן (מיוחס לו) שבת קו

דלא חזי למדרס דטמא במת וטהור בזב לענין מדרס אבל לא לכל טומאותיו כיון שהוא כלי עץ:

מי לא עסקי' דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור. פי' ש"מ דאינו מיטמא מדרס דאלו כן האיך מציל מה שבתוכו דהא כל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה, וא"ת ואכתי איך יציל דהא טמא מדין היסט דכלי חרס כזה דאינו מחוסר אלא פתיחה בא לכלל מגע קרי' בי', וי"ל דמ"מ שפיר קא מציל כיון דאינו מיטמא מדרס דטומאת מדרס מגבו הוא והאי אינו מיטמא מגבו אבל טומאת היסט לאו טומאת אחוריים היא אלא טומאת תוך וכאלו נטמא מאוירו והילכך כי איכא לי' תוך מיטמא היסט אבל כאן אין כאן טומאת אחוריים כלל ומציל:

מתני' מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבעה על ארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע וכו', כך היא שיטתו] של רש"י ז"ל חמשה זרעונים דקתני חמשה מיני זרעים חלוקים קתני וכאלו קתני חמשה [מיני] גרעינין ברוח אחת מיני קשואין ובשנית אבטיחים ובשלישית בצלים וברביעית פול המצרי ואפי' הכי לא ינקי אהדדי דהא איכא בין זרע לזרע שלשה טפחים כגון שיטע באמצע כל רוח שני טפחים פחות חומש באורך מרוח הערוגה ממין זרע אחד ונמצא שישאר חרב מראש זריעה זו עד הקרן שני טפחים וחצי חומש וכן לכל רוח ורוח ונמצא שבין זרע רוח מזרחית לזרע רוח דרומית שלשה טפחים שכשתמדוד אלכסון של שני טפחים וחצי חומש על שני טפחים וחצי חומש תמצא שהם ג' טפחים כדקיימא לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ואלכסון שנים על שנים יתרבה באלכסון ארבעה חומשין וחצי חומש מזה שהי' לנו הרי ג' טפחים באלכסון בין זרע לזרע ובין קרן לקרן וקים להו לרבנן דבהאי שיעורא לא ינקי אהדדי לפי ששיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה אבל באמצע הערוגה לא יטע אלא גרעין אחד לבדו שאם יטע שנים או שלשה לא יהי' ג' טפחים בינם ובין זרע צפון ובין בינם לבין זרע דרום אבל בארבע הרוחות זורע לכל רוח שני טפחים פחות חומש אבל באמצ' גרעין אחד לבדו כזה [הציור הוא כמו שנדפ' בש"ס] וי"מ גרעין אחד לבדו לכל רוח ורוח והקשה רש"י ז"ל דא"כ אמאי קתני חמשה גרעינין דאפילו תשעה מצי למזרע ארבעה באמצע ארבע הרוחות וארבע בארבע הקרנות ואחד באמצע הערוגה ואיכא ג' טפחים בין זרע לזרע ולכל גרעין טפח ומחצה אלא ודאי הפי' הראשון עיקר:

גמ' מאי משמע. כלומר דחמשה זרעונים ותו לא, אמר רב יהודה וכו', ומנא לן דקים להו לרבנן, פי' דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי דאי מקרא לא ילפי' אלא חמשה גרעינין אבל לא משתמע מיני' אי בערוגה גדולה אי בקטנה, ומהדרי' מילתא היא כלומר מילתא היא למסמך עלה לפי שהם חקרו ודרשו מעובדי אדמה חמשה גרעינין בכמה לא ינקי מהדדי והם השיבום בששה על ששה והם עמדו על דבריהם דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן:

אמר רב אסי ערוגה ששה חוץ מגבולי' ומסתברא דרב אסי מוקי לה בערוגה בין הערוגות שלה דאי לא הא איכא טובא גבולין והילכך בעי' ששה חוץ מגבילין שהוא טפח לכל צד דאי גבולי' בכלל ששה נמצא שאין בערוגה הזרועה אלא ד' טפחים אלא ודאי ששה מלבד גבולי':

כדתנן ר' יהודה אומר רוחב כמלא רוחב פרסה. ומשום טעמי' דקרא מייתי' לה לר' יהודה ולאיתויי לדר' יהודה שיילי' גבולי' כמה ודכותה בתלמודא דהא איכא דפליג במתני' התם עלי' דר' יהודה:

אף גבול טפח. פי' כשיעור פרסת רגלו כדי להלך בו להשקותו ורב פליג עלי' ואמר דבערוגה בחורבה שנינו ולומר שאותן הערוגות הסמוכות לה שהן חרבות ואינן זרועות דאי בזרועות הא אין בין זריעה זו לזריעת חבירתה אלא שני טפחים דשני גבולין של שתיהן:

והא איכא מקום קרנות. פי' הא מצית לאוקומה בערוגה בין הערוגות ושיקיפו לה שמונה ערוגות שלש לכל רוח דליכא למיחש ליניקה דהא איכא מקום הקרנות בערוגה האמצעית שהן חרבות שיכול לזרוע בחיצוניות כנגד אותן קרנות ולא ינקי אהדדי דהא איכא תלתא שני טפחים דגבולין ועוד ירחיק טפח שלא יבא ראש זריעת האמצעית כנגד חבירתה והיינו נוטה שורה לכאן ושורה לכאן דאמר שמואל בסמוך וכיון דאיכא תלתא טפחים מצי למזרע חמשה גרעינין לכל ערוגה של זו לצפון ושל זו לדרום של זו למזרח ושל זו למערב ויזרע אותן הגרעינין כזה [הציור כמו שנדפס בש"ס] ועכשיו כשתעיין בצורה זו תמצא בכל ערוגה וערוגה זרועין חמשה מיני זרע ויש בין זרע לזרע שלשה טפחים, כנ"ל לצייר לפירוש רש"י ז"ל, וי"מ דבערוגה אמצעית אינה זרועה באמצע הרוחות אלא לצד הקרנות כאותן החיצוניות ואין צורך בזה ואדרבה אי מעיינת בה שפיר טפי ניחא בהכין ועוד דניחא לן לאוקמה כדקס"ד מעיקרא:

אמרי בי רב משמי' דרב בממלא את הקרנות. פי' רב דמוקי לה למתני' בערוגה בחורבה מיירי בערוגה שנתמלאת כולה זרעים משני צדדין כל רוח צפוני ודרומי מן המזרח למערב אבל רוח מזרחי