ר"ן (מיוחס לו) שבת קג

מצינו שנתרבית אבן מוסמא לטומאת משכב ומושב דאמרי' בת"כ מניין לעשרה מרכבות זו על זו ואפילו באבן מוסמא ת"ל כל המרכב וכן במס' זבים אמרי' כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם והיינו נישא עליו ואפי' באבן מוסמא. והשני כשהטהור יושב על האבן ותחתי' משכב ומושב של זב שהוא טמא כפי' ר"ח ז"ל שכן מצינו שנתרבית אבן מוסמא לטמא הטהור היושב עלי' דאמרינן התם בספרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מנין לעשרה מושבות זו על זו ואפי' ע"ג אבן מוסמא ת"ל והיושב מקום שהזב יושב ומטמא הטהור יושב ומיטמא הרי שיש בענין משכב ומושב שני דינין בענין אבן מוסמא, ועוד שני ענינים אחרים בדין אבן מוסמא בענין משא, הראשון שהטהור נושא אבן גדולה ועלי' טומאה בכדי שאינה מכבדת על האבן, והשני שהטמא או הטומאה נושאין את האבן והטהור עלי' בכדי שאינו מכביד, והילכך בכל מקום שהוזכרה אבן מוסמא בלשון סתם הוא באחד משני ענינים אלו, אבל כשהוזכרה בענין משכבות הוא באחד משני ענינים הראשונים, ומעתה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי זב בענין משכבות ומושבות הוא בין לטמא הזב מה שתחתי' והיא בין לטמא הטהור היושב עלי', ודין טהור נושא אבן גדולה ועלי' טומאה משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי מצורע בלשון משא הוא לטמא מה שתחתי' כגון שהטהור נושא בשר מצורע ע"ג אבן גדולה וכן דם הנדה והוא כעין משא שהטהור נושא את הטמא, ודין טמא נושא את האבן והטהור עלי' משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא בהיסט הזב בדין כלי חרס הוא שהזב נוטל אבן גדולה ועלי' כלי חרס בכדי שאינו מכביד וזה נקרא היסטו של זב שהטמא נושא את הטהור, ודין טומאה נושאת את האבן והטהור עלי' משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי עבודת כוכבים דודאי בעבודת כוכבים אבן מוסמא במשכב ומושב לא משכחת לה שאין עושה משכב ומושב אלא אדם ולא עבודת כוכבים אלא משכחת לה כעין היסטו וכגון שהיתה אבן גדולה בכף מאזנים והאדם עלי' בכדי שאינו מכביד ועבוד' כוכבי' בכף שניי' והכריעה היא שהאדם טמא מדין היסטו של עבודת כוכבים, או משכחת לה משום משא בלחוד כגון שעבודת כוכבים על האבן בכף מאזנים והאדם בכף שניי' והכריע האדם שהוא טמא מדין נושא עבודת כוכבים, א"נ כפשטה וכגון שהאדם נושא אבן כבדה ועבודת כוכבים עלי' בכדי שאינה מכבדת שהוא טמא מדין משא ונמצא דאבן מוסמא דעבודת כוכבים אינה תלוי' כלל בטומאת משכב ומושב כללו של דבר טהור נושא את הטמא היינו משא, טמא נושא את הטהור היינו היסט:

ולר' עקיבא למאי הילכתא איתקש לשרץ למשמשי' והא דלא אמר לי' לטמא בכעדשה משום דלאו קושטא היא דלא מיטמאה אלא בכזית כדלקמן, אבל לרבנן משמשי' לא צריך קרא דלא עדיפא מעבודת כוכבים עצמה דאינה מטמאה אלא כשרץ ואפי טומאת עבודת כוכבים עצמה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא היא:

ולוקשה רחמנא לנבלה. וא"ת דילמא להכי הוקשה לנדה ללמד שעושה משכב ומושב כנדה מה שאין כן בנבלה דלא מטמא אלא אדם המסיט דהיינו הנושאה. וי"ל דאי משום הא לא איצטריך לאקושה לנדה דאף על גב דאיתא במשא כנדה ולר' עקיבא באבן מוסמא ליתא בטומאת משכב ומושב לפי שאין משכב ומושב אלא בבעלי חיים שראויין לעשות מדרס ואף על גב דהתם בנדה בעי' לרבויי דם הנדה שמטמא משכב ומושב שאני דם דאתי מחי והרי הוא כחי כדכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה:

ולר' עקיבא למאי הילכתא איתקש לשרץ למשמשי'. קשיא לי ולימא לי' לאפוקי דלא מטמאה באבן מוסמא. ולי נראה דאלו אמר הכין הוה אמינא דמשמשי' כמותה ומה היא מטמאה במשא אף משמשי' כן והשתא קא משמע לן דהוקשו לשרץ דלא מטמו במשא כנ"ל:

[דף פ"ג ע"א] בשלמא לר' אלעזר ניחא. פי' דהא ודאי מדקתני עבודת כוכבים כשרץ ומשמשי' כשרץ ש"מ דשוו אהדדי ודין עבודת כוכבים כמשמשי' ורבה סבר אם איתא דשוו אהדדי ליתני עבודת כוכבים ומשמשי' כשרץ אלא מדקתני הכין ש"מ דלא דמי שרץ דעבודת כוכבים לשרץ דמשמשי':

מגע כותי וכותית. מגע עבודת כוכבים ומשמשי' הן ולא היסטן וכו'. כך הגירסא ברוב הספרים ופי' הן דהיינו מגען והיסטן דהיינו משאן והאי דלא משמע לי' דמאי היסטן דקתני היסטן ממש משום הן דקתני דהיינו מגען והוי מיעוטא וכיון דתני מגען היסטן דתני ודאי משא דוקא קאמר. אי נמי דומיא דעבודת כוכבים דנקט דלא מטמא בהיסט, כך פי' המפרשים, ולא נהיר לי דהא עבודת כוכבים מטמאה בהיסט כדין נדה כדפרישי' לעיל משום דנדה וזב בחד קרא כתיבי דכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו וגו', והראשון נראה עיקר:

רבה מתרץ לטעמי' וכו'. עבודת כוכבים היא והיסטה אבל לא אבן מוסמא. פי' דבין רבה בין ר' אליעזר סבירא להו דהיסט דקתני הכא היינו משא והילכך הוסיף רבה בעבודת כוכבים אבל לא אבן מוסמא ולומר שאין כל היסט מטמא בעבודת כוכבים