ר"ן (מיוחס לו) שבת קב

פירשו בירושלמי דמיירו בצפוי ואפודא דמיחברו בגופה של עבודת כוכבים דהוו ממש כגופה:

גמ' תנן התם מי שהי' ביתו סמוך לעבודת כוכבים וכו'.. והא דקא מייתי' האי מתני' הכא לומר דמתני' דהכא לאו כולי עלמא מודו בה דעבודת כוכבים כנדה דהא איכא רבנן דפליגי עלי' דר' עקיבא דאמרי כשרץ:

כונס לתוך שלו. והתם במס' עבודת כוכבים אמרינן דעביד לה בכי האי גונא דלא מתהניא עבודת כוכבים מינה כגון דעביד באותן ד' אמות בית הכסא או מידי אחרינא:

[ע"ב] נדון מחצה על מחצה כתב הרא"ה ז"ל הנכון בזה לומר שאין חלוקה זו כשאר כותל דשותפין דעלמא שיש זכות לשניהם בכל האבנים אפי' באותן של צד חבירו אבל כאן אינו כן אלא מה שלצד עבודת כוכבים שלה ומה שלצד שלו שלו וטעמא משום דתרווייהו ניחא להו בהא של עבודת כוכבים שפיים שלה נעבד ועובדים לכל אבן ואבן שבצד שלה וישראל ג"כ ניחא לי' במה שבצד שלו שיהא שלו וכיון שכן אפי' השתחוו למה שבצד שלו אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומה של עבודת כוכבים אסור ומה שלצד שלו מותר והוא שמכיר אבניו ועציו ע"כ,, דאם אינו מכיר אסור משום דעבודת כוכבים אסורה בהנאה מדאורייתא ובמילי דאורייתא לית ברירה:

. באבן מוסמה. פרש"י ז"ל כגון אבן שהיא שומה ביתדות וכלים תחתי' ואינה נוגעת בהם ובא הזב וישב עלי' הכלים טמאין ואף על פי שאין הזב ולא האבן שהוא יושב עלי' נוגעין בהן מדכתיב וכל הנוגע בכל אשר יהי' תחתיו יטמא דמשמע דכל מה שתחתיו טמא ואף מה שאינו נוגע בו. והקשו עליו בתוספות אם חדושא של אבן מוסמא מפני שאינה נוגעת בכלים אפי' כל דבר שהוא תלוי נמי אף על פי שהוא ראוי לקבל טומאה הוי חדוש שמביא טומאה למה שאינו נוגע בו ואינו נשא ועוד דהא קרא דכל אשר יהי' תחתיו אוקימנא לעליונו של זב כגון אם יהי' כלי או כסות על ראשו. והכי דרשי' לי' התם בנדה פרק בנות כותיים וכל אשר יהי' על ראשו ותחתיו הזב יטמא והילכך לעליונו נדרש ולא למשכבו כמו שפי' רש"י ז"ל. ועוד דהא כלים שנישא עליהם הזב אינן טמאין כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למושב ולמשכב האדם. ובספרי דרשי' לה לאבן מוסמא מוהיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא. ופי' הם ז"ל שאבן מוסמא היא אבן גדולה נתונה על גבי כרים וכסתות והן משכבות ומושבות ואינה תלוי' ע"ג יתדות אלא היא מונחת עליהן ובא הזב וישב עלי' טמאין מדרס והיינו חדושא של אבן מוסמא שהי' בדין שלא אהא טומאת משכב אלא במה שהוא שוכב בו או שישיבתו ניכרת כלומר שהוא מכביד עליהן כגון עשר מצעות זו ע"ג זו ולא כשאין ישיבתו ניכרת כגון אבן מוסמא שלא ניכרה ישיבתו שהרי אינו מכביד כלום שכבר היתה האבן כבדה כל כך שלא הוסיפה כלום בענין ישיבתו ומ"מ מודים הם לרש"י ז"ל שאם הזב יושב על אבן' מוסמא שמטמא משכבות ומושבות שתחתי' לפי שטומאת אבן מוסמא לטמאת משכב ומושב נתרבית דין זה ודאי אמת הוא, אבל קשה על זה אם זו בלבד אבן מוסמא הא דאמרי' במס' כלים אבות טומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת למעלה מהן נבלה למעלה מהן בועל נדה למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מוסמא והא היכי אתיא אם כשהמרכב למעלה על גבי האבן ומשכבות ומושבות תחתי' לומר שהם טמאים זו אי אפשר שאין משכב ומושב עושה משכב ומושב ועוד שהרי בועל נדה עושה כיוצא בו שאם יושב ע"ג אבן מוסמא מטמא משכבות ומושבות שתחתי',, והכי איתא בהדיא בתורת כהנים דבועל נדה הרי הוא כנדה כדכתיב ותהי נדתה עליו. ואם כן מאי רבותי' דמרכב דקתני למעלה מהן מרכב, ועוד דהא בשמעתין משמע דטומאת אבן מוסמא הוא ענין דומה למשא דאמרי' כי פליגי באבן מוסמא כלומר ומשא דקתני במתני' ר' עקיבא היא אבן מוסמא והוא היסט כדמשמע לקמן. לפי' יש לפרש הא דמס' כלים כמו שפי' ר"ח ז"ל כאן שהאבן היא נתונה ע"ג משכב ומושב של זב הטמאין וטהור יושב על האבן טמא לפי שהוא נישא מחמת משכבו שהוא טמא והרי האדם טמא כאלו ישב ע"ג המשכב ממש או נישא מחמתו בלי הפסק והיינו ההיא דבמס' כלים שיש אבן מוסמא על המרכב והטהור עלי' והוא טמא וטומאה זו היא בכלל היסטו של זב שהוא טמא נושא את הטהור כדלקמן וכדתנן אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור יושב על גביו מטמא שנים ופוסל אחד כלומר עושה ראשון ושני בחולין ופוסל שלישי בתרומה והרי הטהור כאלו הוא הזב עצמו שהוא אב הטומאה ודוקא בעודנו ביחד עם הזב אבל פירש הזב או הטהור אינו מטמא אלא אחד ופוסל אחד, ואף כאן הטהור הוא נישא על הטמא שהוא המרכב וטמא מדין היסט וזה קשה דאמרי' דמצורע מטמא באבן מוסמא וההיא לא מדין היסט הוא שאין היסט אלא בזב שהיסטו לא מצינו לו חבר בכל התורה כולה ועוד דבכמה דוכתין בתלמודא נתרבית. אבן מוסמא מדין משא כדין היסט, ע"כ נראה שיש ארבעה עניינים באבן מוסמא, הראשון שיש בכלל אבן מוסמא כשהזב יושב על האבן ומשכבות ומושבות תחתי' והוא מטמא אות' כשהוא ראוי למשכב, והוא כפי' התוספות ודין זה מדין משכב ומושב היא שכן