ר"ן ראש השנה ט

שקבעה תורה רגל אחד ידוע דהיינו חג הסוכות שכל העוברין בבל תאחר לא יהיו עוברין אלא בו כדי שבאותו רגל יפשפשו הכל בנדריהם ונדבותיהם כנ"ל:

וכתבו בתוספות שנשאל ר"ת ז"ל על הצדקות שאנו רגילין לידור בבית הכנסת או בביתו אם עבר מיד כי קיימי עניים. והשיב שכיון שאנו נודרין לדעתינו ואלו היינו משלימין אותה לגזבר היה הנודר נפטר בכך ומה יש לו עוד לעשות והגזבר אם ממתין עד שיבואו עניים הגונים או מחלקה מעט מעט אינו עובר גם אנו מטעם זה אין לחוש אם הנודר משהא אותה בידו מפני שאנו נודרין לדעת שיהא הנודר עצמו כגזבר לחלקה כפי ראות עיניו. ונראה שסובר ר"ת ז"ל דכי קאמר רבא צדקה מחייב עליה לאלתר הכי קאמר דמחייב לתת לב לאלתר לחלקה כפי העניים למראית עיניו ואם גמר בדעתו לקפץ ידו מלתתה עכשיו מיד עובר בבל תאחר:

ע"ב לקט שכחה ופאה. הקשו בתוספות היכי שייך בהו בל תאחר תעזוב אותם אמר רחמנ' וליתו עניים ולשקלו לנפשייהו. י"ל משכחת לה כגון שעבר ולקטה דאפילו לאביי דאמר בפ"ק דתמורה דכל מאי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עבד מהני בהא מודה משום דכתיב ביה תעזוב יתירה כדאית' התם וכדתני' התם לא הפריש פאה מן הקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי. והקשו עוד אכתי היכי דמי אי דאיכא עניים בההיא שעתא לאלתר קא עבר בבל תאחר כדאמרינן לקמן בצדקה ואי דליכא עניים מצי זכי לנפשי' כדאמרי' בפ' הזרוע לוי זרע בכישור לא הוה עניים למשקל לקט אתא לקמי' דרב ששת אמר ליה לעני ולגר תעזוב אותם אותם אמר רחמנ' לעורבים ולעטלפים והתם משמע שהיא שלו. והם נדחקו בתירוץ קושיא זו. ולדידי לא קשיא מידי שכבר פירשתי למעלה דמידי דלא תלי במקדש לא תלי ברגלי' ורבא דקא' וצדקה מחייב עלי' לאלתר הוא הדין ללקט שכחה ופאה אלא משום דבל תאחר דלקט שכחה ופאה לא משכחת להו אלא בשעבר ולקטם דתעזוב אמר רחמנא נקט רבא בצדקה ולא נקט בלקט שכחה ופאה דבאיסור' לא קמיירי הלכך משכחת לה בדאיכא עניים ואין ה"נ דלאלתר קא עבר עליה בבל תאחר:

ומעשרות פי' אחד מעשר ראשון וא' מעשר שני ואחד מעשר עני. וא"ת והיכי קתני בהו דכיון שעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר שהרי קבעה תורה להן זמן ביעור כדכתיב מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. י"ל דאין הכי נמי דמקמי הכי עבר בבל תאחר אלא דכי מטו ג' שנים קאי בעשה יתירא אי נמי דבל תאחר איתיה היכא דאפרשינהו ולא יהבינהו אבל היכא דלא אפרשינהו לא קאי בבל תאחר דהא לקמן מצרכינן תרי קראי חד לאמ' ולא אפרשיה וחד לאפרשיה ולא אקרביה ומעשר דלית לן אלא חד קרא לית לן ביה בל תאחר אלא היכ' דאפרשיה ולא יהביה ולהכי אתא קרא דמקץ ג' שנים לחיוביה לאפרושינהו וקשי' לי דהא לקמן כי עבדינן צריכותא בין אמר ולא אפרשיה לאפרשיה ולא אקרביה משמע דלית אכרעות' בהי מנייהו מחייב טפי וכיון שכן במעשר דלית לן אלא חד קרא אית לן לחיובי בתרוויהו לאו דבל תאחר או לית לן לחיובי בחד מנייהו ואי לא מחייבינן בחד מנייהו קרא דבל תאחר במעשר למה לי. וכי תימא קרא דמקץ ג' שנים גלי לן דקרא דבל תאחר למעשר קאי היכא דאפרשי' ולא יהביה ג"כ היכי מספקא לן לקמן ואמרינן דאיכא למימר דטפי שייך בל תאחר היכא דאמר ולא אפרשיה מהיכא דאפרשיה ולא אקרביה נפשוט ממעשר דטפי שייך באפרשיה ולא אקרביה. וניחא לי דכי מספקא לן לקמן הכי הני מילי בקרבנות שהן לגבוה ושייך למימר בהו דכיון דאפרשינהו בי גזא דרחמנא איתנהו אבל מעשרות הניתנין להדיוט כי אפרשינהו אכתי בי גזא דידי' נינהו הלכך פשיטא לן דחד לאו דבל תאחר דכתיב בהו מתוקם בדאפרשינהו ולא יהבינהו ועשה דמקץ ג' שנים היכא דלא אפרשינהו:

ור' מאיר ור' אליעזר בן יעקב האי בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי דרוש ביה. וא"ת אמאי לא אבעיא לן נמי לר' אליעזר בר שמעון בחג המצות ובחג השבועות מאי דרשי ביה וכי תימא איידי דבעי למכתב חג הסוכות כתבינהו נמי לחג המצות ולחג השבועות אי הכי כי תרצי' לר' מאיר ור' אליעזר בן יעקב דחג המצות וחג השבועות מצטרכי להקישא דתשלומין מאי מקשי' תו למאי הלכת' כתביה רחמנ' לחג הסוכות לימ' ליה אגב גררא דחג המצות וחג השבועות דטפי איכא למימר דמיגרר חד לגבי תרי לדידהו ממאי דניחא לן לר' אלעזר בר' שמעון דמגררי תרי לגבי חד דהא לא פרכינן לדידיה מידי. וי"ל דאין