ר"ן ראש השנה ח

מכיון ששמעו שנתן רשות לבנות חשבו שיהא כשר ומנו לו מניסן כמלכי ישראל והיינו מנינא דבשביעי בעשרים ואחד לחדש וכשחזרו וראו שלא נתן להם רשות לבנות אלא נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת חשבוהו שהחמיץ ומנו לו מתשרי:

צדקות פרשו בתוספות דהא דאמרי' הכא דצדקה לא עבר עליה בבל תאחר עד שיעברו עליו שלשה רגלים הני מילי בדליכא עניים הכא דלא מחייב לאהדורי בתרייהו ולא עבר עד ג' רגלים הא קיימי הכא עניים עובר עלה לאלתר והיינו דרבא דאמר לקמן וצדק' מחייב עלה לאלתר דהא קיימי עניים. והרשב"א ז"ל הקשה דא"כ כי קאמר רחמנא דלא עבר בקרבנות עד שיעברו עליו ג' רגלים היינו משום דלא קיימי מקדש וכהנים קמיה ואם איתא הנודר בירושלם דקיימי גביה מקדש וכהנים יעבור לאלתר כי היכי דעבר בצדקה. ועוד דאי משום טרחא יהב ליה רחמנ' זמנא מאי טעמא דר' שמעון דבעי כסדרן הא איכא רוחא בשלא כסדרן ומאי טעמא עבר חד בשלשה ואידך לא עבר אלא עד חמשה אלא ודאי גזרת הכתוב היא בלאו דלא תאחר וכיון שכן מה לי קרבנות מה לי צדקה. ועוד דאם אית' דצדק' לאלתר קא עבר עליה בבל תאחר קרא דצדקה בדליכא עניים מיירי וכיון שכן לא הוה ליה לרבא למימר סתמא וצדקה מחייב עליה דהא קיימי עניים אלא הכי הוי ליה למימר וצדקה אי קיימי עניים מחייב עלה לאלתר. ועוד דאקשי עלי' דרבא פשיטא ומאי פשיטותא אדרבה צריכה רבה דמסתמ' כיון שלא חייבה תורה אלא בג' רגלי' כסדרן אי לאו רבא הוי אמינא דגזרת הכתוב היא ואפי' היכא דקיימי עניים. לפיכך פי' הרשב"א ז"ל דלעולם ג' לבל תאחר גזרת הכתוב היא ואפילו היכי דקיימי עניים אינו עובר עד ג' רגלים ודרבא לחייבו בעשה דמוצ' שפתיך וכדדרשינן מוצא שפתיך זו מצות עשה. וא"ת והא אמרי' עלה דרבא מהו דתימא כיון דבענינא דקרבנות כתיבי עד דעבר עלה שלשה רגלים כקרבנות לא מחייב דאלמא רבא דאמר מחייב בבל תאחר קאמר דאי לחיובי' בעשה קאמר הו"ל למימר עד דעבר עליה רגל אחד דהא בקרבנו' כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה וכדאמרי' לקמן י"ל דכיון דהתם לאו דוכתא הוא למידק בקרבנות אי בשלשה רגלים לבל תאחר או ברגל אחד לעשה נקט פשיטותא דמילתא ולאו דוקא. וכן כתב הר"ר ישעיה מטרני ז"ל ונ"ל דלאו בחיוב לאו קאמר רבא אלא בחיוב עשה דלא תאחר בג' רגלים הוי אפי' לצדקה דמשו' עניים לא מצינן למעקר קרא אבל עשה דקרא דלא מפרש אימת מצינן למימר דקאי בעשה, אלו דברי הראשונים ז"ל:

ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה משום דקשיא לי אכל חד טובא שלפי שיטת התוספות ז"ל קשיין הני פרכי דכתיבנ' לעיל. ולפי שיטת הרב ר' ישעי' ז"ל לא הו"ל למימר עד דעברי עלי' ג' רגלים ומה דאמר' דלאו דוקא לא דייק לי כלל. ולפיכך אני אומר דמידי דתלי במקדש דחייבי הקדשות וקרבנות תלי גבי רגלים ומידי דלא תלי במקדש כצדקה לא תלי ברגלים כלל וליכא פלוגתא בין קיימי עניים ללא קיימי ובין היכא דקאי גבי מקדש וכהנים להיכא דלא קאי שהתורה לא נתנה דברים לשעורין. וברייתא הכי קתני דחייבי הדמין וכו' וצדקות וכו' וכל אותן השנויין בברייתא כיון שעברו עליהן ג' רגלים עובר בבל תאחר ותרתי קמ"ל חדא דבכל הני קאי עלייהו בבל תאחר וכדמפקי' לקמן בסמוך מדרש' דאכולהו אזהר רחמנא ואשמועינן תו דליכא חד מנייהו שלא יעבור עליו בבל תאחר כיון שעברו עליהן ג' רגלים אבל איפכא לא קאמר לומר שלא יעבור על שום אחד מהן בבל תאחר עד ג' רגלים. ומיהו ודאי אפשר למטעי בהכי ולפיכך בא רבא ופירש דצדק מחייב עליה לאלתר לומר דמאי דתני צדקה בהדי הנך היינו לומר דבצדקה נמי קאי בבל תאחר ומשום דרוביהו דמתנו בברייתא תלו במקדש ובעי' לבל תאחר דידהו ג' רגלים קאמר בכלהו כיון שעברו ג' רגלים דבצדקה נמי קושטא דמלתא היא דכיון שעברו ג' רגלים עובר עליה בבל תאחר אבל אין הכי נמי דלאלתר מחייב ועבר עלה דהא קיימי עניים ולא תליא במקדש כלל. וסעד יש לי בסברא זו מדברי הר"מ במז"ל שכתב (בפ"ח) מהלכות מתנות עניים האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסל' הזו צדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר חייב בבל תאחר לשלמו שהרי יש בידו ליתן מיד והעניים מצוין הם אם אין שם עניים מפריש ומניח עד שיבואו עניים ע"כ ובהכי אתיין כולהו שמעתתא שפיר דמידי דלא תלי במקד' לא תלי ברגלים כלל ומידי דתלי במקדש תלי ברגלים. וכי תימא אכתי אמאי איכא לר' שמעון בין כסדרן לשלא כסדרן. איכא למימר דגזרת הכתוב היא. ועוד דאפשר