ר"ן ראש השנה ה

זכה ליכא למיחש לשום שטר שכתבו בו העדים אותו זמן שהיו עומדין בו שיהא מוקדם ולמה הוצרכו חכמי' לקבוע שנה למלכים לפי פירש"י ז"ל הא אין לך לומר אלא משום חשש שמא יאמרו העדים שבכסליו היו עומדים וכתבו זמנו בתמוז ואפילו תמצא לומר שיהיו נאמנין על כך כמו שנשא ונתן על זה בסמוך בס"ד או שתאמר שעדי' אחרי' הוא שאמרו כן מ"מ קשה הדבר לומר שמפני חשש עדים שיעשו שלא כהוגן תקנו חכמים ראש השנה למלכים וראיתי בפסקי הרב ר' ישעיה הזקן מטראני ז"ל שפי' דכי אמרי לשטרות הכי פירושא להבחין בין שטר מלוה לשטר מקח אי זה מהן קודם שאלו היו מונין למלך מיום שעמד בו פעמים שילוה בניסן של שנה שניה וימכור בתשרי של שנה שניה ואפשר שישכח באיזה חדש עמד המלך ומספקא לא טרפי' לקוחות אבל עכשיו שקבעו ראש השנה שלהם ניסן ליכא לספוקי דשטר מלוה קדום וטריף. ודמייתינן הכא הא דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין לאו דוקא מחמת פסול מוקדמין והכשר מאוחרין אלא מחמת דין מוקדמין ומאוחרין קאמרי' כלומר משום טרפת לקוחות מחמת שטר מוקדם להן או מאוחר מהן דבין מוקדמין ומאוחרין אינו אלא מחמת טרפת הלקוחו' וזה כענין מה שאמרו בירושלמי בין כמאן דאמר מניסן מנינן בין כמאן דאמר מתשרי מנינן מה נפיק מן ביניהון א"ר יונה שטרות יוצאות בינהון לוה בה מלוה באדר וכתב בה שניה למלכותו ומכר מכירה במרחשון וכתב בה שניה למלכות מאן דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה ומאן דאמר מתשרי מנינן מכירה קדמה. ואף הרשב"א ז"ל פי' כן. ועדיין אין כל זה נוח לי דאי הכי מאי שייכא דמוקדמין הכא. וענין הירוש' דרך אחרת היא ולא שייך בהדיה הא דשמעתין כלל. לפיכך נראין לי דברים כפשטן דהכא למאי הלכתא קאמרי ולא בעי' טעמא אלא כי היכי דאמרינן לקמן גבי ראש השנה לרגלים דנפקא מינה לנודר למיקם עלי' בבל תאחר דנפקות' הוא דאמרינן וטעמא לא שיילינן הכי נמי אמרי' הכא בהאי ראש השנה למלכים למאי הלכתא ולמאי נפקי לן מינה. ומהדרי דנפקא מינה לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין הלכך מלך שעמד באדר וכתב לו ספר בניסן שלאחר י"ג חדש ניסן של שנה שניה כיון דניסן ראש השנה למלכים הוי ליה הך שטר מוקדם ופסול משום דהוה ליה האי ניסן ניסן של שנה שלישית האי הוא דנפק' מינה בהאי ראש השנה למלכים ובהכי עסקינן השתא בגמרא. וכי תימא מפני מה קבעו להם ניסן ולא מנו מיום שעמד בה היינו מאי דאמר ר' יוחנן לקמן בסמוך מניין למלכי' שאין מונין להם אלא מניסן ומהדרינן דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים כלומר דכיון דיציאת מצרים היתה תחילת מלכותן של ישראל שאם לא כן משועבדין היינו בדין הוא שכל מלך ממלכי ישראל יעשה במלכותו זכר ליציאת מצרים. והיינו דהוה סבירא ליה לרב יוסף דבמלכי אומות העולם דליכא למימר הכי מיום שעמד בה מנינן וכמו שאכתוב עלה דההיא בס"ד ואלו היה טעמו של דבר כדי להבחין בין שטר מוקדם לשטר מאוחר כדברי הראשונים ז"ל כל כך היה ראוי לחוש במלכי אומות העולם כמלכי ישראל אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:

שטרי חוב המוקדמין. גרסי' בירושלמי מי מודיע ר' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הן הן עדיו והא אמר ריש לקיש עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן בשאמרו לא חתמנו ברם הכא יכלון למימר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכ' עליו הר"א הלוי ז"ל ומכאן אנו למדים שכל טעות שהעדי' מצויין לטעות בה נאמני' הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד וצריך בזה ב"ד גדול ולהחמיץ הדין ובגמרא דילן מצינו כיוצא בדבר זה בההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא וכו' כדאיתא בפ' גט פשוט ע"כ נר' מדבריו שהעדים נאמנים בכך אפי' בשכתב ידן יוצא ממקום אחר. אבל הר"ם במז"ל כ' בפ' איזהו נשך דהאי ירוש' בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר קאי ומשום הכי נאמנין ואין כאן מקום להאריך בזה אבל ודאי כל טעותא דעבידי עדים למטעי ביה לית ביה משום חוזר ומגיד דהכי מוכחא ההיא דבפ' גט פשוט:

פסולין. פירש"י ז"ל דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי גבי והכי נמי מוכח בפ' איזהו נשך וא"ת היכי גבי אפילו מבני חרי והרי העדים פסולין הם כיון שהקדימו הזמן. איכא למימר כגון דהוי שטר מוקד' במידי דעבידי אינשי למטעי ביה וכגון שכתבו שטר ללו' אעפ"י שאין מלוה עמו בשטרי דלאו אקנייתא שאעפ"י שאין כותבין אלא בשטרי אקנייתא וכדרב אסי כל מאן דלא גמר לה לדרב אסי לאו רשע הוא וכבר כתבתי זה בפ' איזהו נשך:

ע"ב מונין שנה לזה ולזה. פירש"י ז"ל הבא לכתוב