ר"ן ראש השנה ו

שטר באדר לאחר שעמד זה אם רצה לכתוב בשטר בשנת פלו' למלך פלו' שמת כותב ואם רצה כותב בשנה ראשונה לפלוני. ובתוס' מוסיפין עוד שכשם שבכל השנה יכולין לכתוב למנין אותו מלך שמת ואפילו במה שנעשה אחר מותו כך יכולין לכתוב בכל השנה שנה ראשונה למלך פלוני אפי' במה שנעשה קודם שעמד אם יכתבו השטר עכשיו כגון בשטרי אקנייתא וכיוצא בהם ולישנא דמונין לזה ולזה ודאמרי' נמי מהו דתימא שתא לבתרי לא מנינן הכי משמע:

ומלך בן מלך הוא. פירש"י ז"ל דאי אמנו עליה מאדר בלחוד מרישא בלחוד שמעי' ליה. פי' לפירושו:

דאע"ג דתרי ברייתות נינהו כיון דגבי הדדי מתניין על כרחין בתרייתא אשמועינן מאי דלא שמעי מקמייתא:

מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. נ"ל דקושטא דמלתא וטעמא דמלתא ילפינן מהאי קרא דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים דכי היכי דביציאת מצרים מנינן מניסן הכי נמי למלכי ישראל מנינן מניסן. ומיהא נמי ילפי' טעמא דמלתא דמשום הכי מונין מלכי ישראל למלכותן מניסן כדי שיעשו זכר ליצ"מ שבאותו זמן שיצאו מעבדות לחירות התחילה ממשלתן. והיינו טעמא דבמסקנא דסוגיין אע"ג דאיגלי מילתא דקראי דר' יוחנן לא מוכחי דלימני מניסן כדמקשי' ואימ' תמוז ואימא אב ואימא אדר ואמרי' אלא א"ר אלעזר מהכא ויחל לבנותו וכו' אפי"ה מסקי' ואמרי' תניא כותי' דר' יוחנן והיינו לומר דנהי דקראי דר' יוחנן לא מוכחי דמניסן מנינן כיון דמקראי דר' אלעזר נפיק לן הרי אכתי נקטי' קראי דר' יוחנן למיקם אטעמא דמלת' דמשום הכי מנינן להו מניסן כדי להזכיר יצ"מ כנ"ל:

דף ג' ע"ב ואם איתא בחדש השלישי בשנ' השני' מבעי ליה. וא"ת אכתי דלמא ראש השנה באמצע סיון והאי קרא בראש החדש קאי כדאיתא בפ' כל כתבי ואכתי אימא דראש השנה סיון י"ל דפשיטא לן בכולה שמעתין שאין חדש א' נחלק לשתי שנים ואעפ"י שעשו אמצע ניסן ר"ה לרגלים היינו משום דעל כרחין בל תאחר ברגלים תליה רחמנא וט"ו בשבט נמי שעשוה ראש השנה לאילן היינו נמי משום דעל כרחין באילן בתר חנטה אזלינן וחנטה תליה ברוב גשמי שנה אבל לשנים פשיטא לן שאין אמצע חדש נקבע ראש השנה ואפילו ניסן וסיון ותשרי שיש רגלי' באמצעם:

ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר. לא קאימנא שפיר אטעמייהו דהכי פרכי דבשלמ' פרכא קמיית' דפרכי' ממאי דמניסן מנינן דלמא מתשרי מנינן תליא בטעמא דדילמא אע"ג דבניסן נגאלו קבעו ראש השנה שלהם תשרי לפי שהוא ראש השנה לשנים אבל היאך יקבעו ראש השנה אחד מחדשים הללו שאינו ראשון ליציאתן ולא למנין שני העולם אלא ודאי הני פרכי קלישי נינהו אלא משום דאשכחן קרא דמייתי ר' אלעזר דאפילו הני פרכי ליכא למפרך ביה פרכי' להו לקראי דר' יוחנן אע"ג דלאו פרכי אלימי נינהו. והיינו נמי דאע"ג דמשמ' דשבקינן ממריה דר' ואמרינן אלא א"ר אלעזר אפי' הכי אמרינן תניא כוותיה דר' יוחנן משום דאכתי סמכי' אקרא דידי' ומן הטעם האחר שפרשתי למעלה:

מאי שני לירח שמונין בו למלכותו. וא"ת דילמא היינו משום דדלמא דשלמה עמד בניסן אבל מלכים שלא עמדו בה מנלן דמניסן מנינן להו י"ל אם כן האי בשני מאי אתא לאשמועינן אי לאשמועינן באי זה חדש היה לכתו' בחדש השני בשנת הארבע למלכותו וסגי בהכי בשני למה לי אלא ודאי לאשמועינן דלכולהו מלכי ישראל מניסן מנינן להו:

שני בשבת לא אשכחן. בירושלמי פריך מויהי ערב ויהי בקר יום שני. ופריק דאין למדין מברייתו של עולם כלומר דשני לבריאת עולם קאמר:

מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא. פי' ומדאפיק תנא מניסן שהוא ראש השנה למלכי ישראל אוקמיה אתשרי שהוא ראש השנה לשמיטין וליובלות ולמילי טובא והיינו דלא פרכי' הכא ואימא תמוז ואימא אב כדלעיל משום דלעיל דעקרינן ראש השנה מתשרי שהוא ראש השנה לשנים ובעי' לאוקמיה אניסן פרכי' אימא תמוז לפי שאין ניסן ראש השנה לשום דבר שאף לרגלים אין ראש אלא ט"ו שבו אבל הכא נקטי' בפשיטות' דכיון דעקרינן ליה מניסן מוקמינן ליה אתשרי:

ע"כ חדא דאם כן קשו קראי אהדדי דכתיב ושיצי ביתא דנא. כך נראה שגורס רש"י ז"ל וכן בתוספות ואינם גורסים ועוד דאע"ג דהוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא ליכא למפרך מקרא דלעיל דכתיב ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחששתא המלך יין לפניו משום דהאי ארתחששתא ליכא לפרושי דהיינו דריוש בן אסתר שהרי בשנת שש שלו