ר"ן ראש השנה ד

ארבעה ראשי שנים הם בכל דוכתא דנחית למנינא קתני הם כי הכא. והיינו דבפ' בתרא דשבועות קתני ארבעה שומרין הן. ובפרק אין מעמידין קתני שלשה יינות הן. ובפ' כל הצלמים קתני ג' אבנים הן וקתני נמי שלש אשרות הן. ובראש ב"ק דקתני ארבע אבות נזיקין ולא קתני הן היינו טעמא משום דאמאי דלבתריה קאי כלו' ארבעה אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה. והיינו דהתם בגמ' באבות דר' חייא ודר' הושיעא משום דאינהו נחתי למנינא קתני הן:

למלכים פירש"י ז"ל שרגילין היו למנות שטרותיהן לשנות המלך משנה שעמד בה כדאמרינן במסכתא גיטין משום שלום מלכות וקבעו חכמי' אחד בניסן להתחלת שנתן. ואיכא למידק דהא מתני' במלכי ישראל מוקמי' וכדאיתא בגמ' ובמלכי ישראל מאי שלום מלכות איכא לפיכך נ"ל שרגילין היו למנות למלכי ישראל מפני חשיבותם וגדולתם ודאמרי' התם בפרק הזורק משום שלום מלכות הכי קאמרינן שמתוך שמלכי האומות היו יודעין שרגילין היו ישראל למנות למלכיה' אי לא מנו נמי למלכותא דידהו מיקפד קפדי דסברי דמשום דלא חשיבא לן מלכותיהו לא מנינן להו:

גמ' למלכים למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות פירש"י ז"ל למאי הלכת' הוקבע יום למנין המלכי' ולמה לא יתחיל כל מלך ומלך מיום שעמד בו. ומשנינן לשטרו' שאם לא קבעו זמן ידוע אלא כל מלך ומלך לפי מה שעמד פעמים שאין להבחין אם השטר מוקדם או מאוחר כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו העדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או לאח מכן אבל ראינו שהלוהו בתמוז בשנה שלישית למלך. ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו או כסליו קודם לתמוז לפי שאם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ואם עמד בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו שקבעו ניסן ראש השנה נמצא תמוז קודם לכסליו וכשר כך פירש"י ז"ל. ולפי פי' זה על כרחין בדקים לן שלא היתה אלא מלוה אחת ביניהם עסקינן כגון שהמלוה והלוה מודים שלא הלוהו אלא פעם אחת דאי לא תימא הכי אפי' תימא דכסליו קודם לתמוז מאי הוי נימא הלואה אחרת היתה אלא ודאי כדאמרן ואיכא למידק דלפי פירש"י ז"ל משמ' דכל היכא דאיכא לספוקי בשטרא אי מוקדם הוא ופסול אי מאוחר הוא וכשר פסלי' ליה משום דמספקא לא טרפי לקוחות וזה הוא שכתב רש"י ז"ל שעכשיו שקבעוהו ניסן ראש השנה לעולם תמוז קודם לכסליו משמע דהא לאו הכי חיישינן דילמא כסליו קודם לתמוז ופסלי' ליה. וליתא דכל היכ' דאיכ' דשטר מאוחר הוא מכשרי' לי' ואפי' היכא דאיכא ריעותא. וראיה לדבר מדאמרינן בפ' אחד דיני ממונות שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים והלא עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדיו כשרי' חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו ובפרק גט פשוט נמי אמרינן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי כשר שאני אומר אחרוהו וכתבוהו אלמא כל היכא דאיכא למתלי במאוחר תלינן ביה ומכשרינן ליה. ובודאי דאי מהך קו' בלחוד כל היכא דמפכינן ליה לההוא גוונא שכתב רש"י ז"ל אתי שפיר כגון שכתוב בו בתמוז ואמרו העדי' שהלוהו בכסליו שהיינו מכשירין אותו מן הספק ועכשיו שקבעו חכמי' זמן בניסן נודע שהוא מוקד' ופסול אלא אי קשיא הא קשיא דהא בכי האי גוונא ליכא למפסל שטרא כלל משום דבפ"ק דב"מ אפליגו רב אסי ואביי בהא דתנן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין המלוה עמו דרב אסי מוקי לה דוקא בשטרי אקנייתא ובהנהו ליכא למיחש לשטר מוקדם דהא אפי' לא ילוה לעולם משעת קנין שעבד נפשיה ולא משכחת לה דאיכא למיחש לשטר מוקדם אלא בעדים שעשו שלא כדין שכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו בשטרי דלאו אקנייתא דבהנהו איכא למיחש לשטר מוקדם ולא משמע שעיקר תקנתן של חכמי' היתה מפני חשש עדים שיעשו שלא כהוגן. ועוד שאפילו תדחוק ותאמר כן תינח לרב אסי אבל לאביי דאמ' התם דכלהו שטרי נמי כותבין ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו משום דסבירי ליה דעדיו בחתומיו זכין לו ומשעת כתיב'