ר"ן ראש השנה מג

בהן לא הלכך אם רצו נשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא הרשות בידן אלו דברי ר"ת ז"ל. ומביאין עוד ראיה לדבריו מההיא דאמרי' בפרק בתרא דעירובין דמיכל בת שאול היתה היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידם חכמים ואמרינן התם דמאן דאמר הכי ס"ל דנשי' סומכו' רשות משמע דלמאן דאמר נשים אין סומכות מיחו ואמאי מיחו בשלמא סמיכה משום דהו"ל משתמש בקדשי' אבל בהנחת תפילין מאי איסורא איכא אלא ודאי משום ברכה דלמאן דאמר סומכות רשות היו מברכות ולמאן. דאמר אין נשים סומכות רשות מיחו משום דהוי ברכה לבטלה הלכך לדידן דקיימ"ל סומכות רשות מברכות. וכי תימא א"כ היכי קאמר לא מיחו הודו הוה ליה למימ' כיון דלכתחילה רשאות לעשות כן וכדדייקינן כי האי גוונא בפרק מקום שנהגו גבי אנשי יריחו. לאו קושיא' היא דאין ה"נ דהודו אלא משום דלמאן דאמ' סומכו' נקט למאן דאמר סומכות לא מיחו. תדע לך דלא מיחו לאו דוקא דהא מעיקרא הוה ס"ד לאוקמה כמאן דאמר לולב ושבת זמן תפילין הלכך הוי לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות ולכך אוקמתא ודאי לא מיחו לאו דוקא דאדרבא חייבות הן לעשות כן הלכך כי מוקמינן לה נמי כמאן דאמר נשים סומכות רשות לא מיחו לאו דוקא:

ואין אלו ראיות דלעולם אין מברכות וכי תימא א"כ למאן דאמר אין סומכות למה מיחו. איכ' למימר משום דקיימ"ל תפילין צריכין גוף נקי והנשים אינן נקיו' דעת ולא נקיות גוף הלכך מיחו כי היכי דמחיין בסמיכ' משום משתמש בקדשים ומאן דאמר נשים סומכות רשות סבר דלא מיחו דס"ל דכל מצוה שבאנשים חובה בנשים רשות ומ"מ מפני שאינן נקיות לא הודו לגמרי והיינו לשנא דלא מיחו. והא דאמרינן נמי התם באשתו של יונה שהיתה עולה לרגל שלא מיחו בידה חכמים לישנא דלא מיחו דוקא הוא כלומר אבל לא הודו משום דאתי למטעי ולומר שהיא חייבת בעולת ראיה כיון שרואין שעול' לרגל ואתי לאתויי חולין לעזרה אבל לעולם אימא לך דאין מברכות. והא דסומא נמי לאו ראיה היא דאע"ג דסומא לר' יהודא פטור מן המצות הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן חיובי מיחייב הוי מצי רב יוסף לברוכי וראיה לדבר דמדרבנן מחייב מדתנן במגילה ר' יהודא אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע כלומר לפי שלא נהנה במאורות כדי שיברך עליהן טעמא דלא ראה הא ראה פורס ואם איתא דסומא לר' יהודא פטור אפילו מדרבנן ראה למה פורס הרי אינו מחוייב בדבר וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא' את הרבים ידי חובתן. וכי תימא כי פטר ר' יהודא סומא הני מילי סומא מעיקרו אבל פתח ונסתמא לא ומשו"ה ראה פורס ליתא דהא לפום טעמא דר' יהודא דמפורש בפר' החובל אפילו פתח ונסתמא פטור. ועוד דהא רב יוסף פותח וסתמה הוה כדאמרינן בהגדה דאיהו סמי נפשיה משום דלא מצי קאי דלא לאסתכולי בר מארבע אמות דליה ואפילו הכי פטר נפשיה בדר' יהודא אלמא לר' יהודא אפילו פיתח ונסתמא פטור דאי אמרת פטור ואפילו מדרבנן ראה למה פורס אלא ודאי אפילו לר' יהוד' מחייב מדרבנן ומשו"ה מוציא את אחרים ידי חובתן דכיון דברכות ק"ש מדרבנן נינהו אתי דרבנן ומפיק דרבנן ואע"ג דבירושלמי דמגלה משמע דכי קאמר ר' יהודה כי שלא ראה מאורות דמשמע הא אם ראה פורס ביושב בבית אפל היא ומשו"ה ראה פורס דגברא בר חיובא הוא ולפי זה אין להביא ראיה מהתם דסומא חייב במצות מדרבנן אינו נראה כן לפי שיטת הגמרא שלנו. דהא אמרינן עלה במגלה ורבנן הכא נמי אית ליה הנא' כדתני' א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה כאשר ימשש העור באפלה וכולו כדאיתא התם משמע שעל סומא נחלקו שליושב בבית אפל אינה ענין ושמעת מינה מדאמרי' דאם ראה פורס דמדרבנן מיחייב הלכך כיון דפריסת ק"ש דרבנן אתי דרבנן ומפיק בדרבנן. וא"ת ואפי' הכי היכי מפיק דהא אמרינן בפרק ערבי פסחים שאלתינהו לרבנן דבי רב ששת מאן אמר אגדתא בי רב ששת ואמרו לי רב יוסף כלומר שהיה עושה כל הסדר ומוציא את הרבים ידי חובתן בברכות ואוקימנא התם במצה דזמן הזה דרבנן כלומר דאי מדאורייתא לא מפיק דאפי' למאן דאמר דסומא חייב במצות גבי מצה מיעטיה קרא בהדי' כדאיתא התם ואקשינן והא כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תקון כלו' והיכי מפיק לאחריני אלמא כי היכי דבדאוריית' לא מפיק בדרבנן נמי לא מפיק וכיון שכן במידי דרבנן פורס. יש מי שתירץ דאין הכי נמי דאפילו במדי דרבנן כל היכא דאית ליה עיקר בדאוריית' לא מפיק והיינו ההיא דהתם אבל במידי דלי"ל עיק' בדאוריית' כגון פורס על שמ' כיון דסומא נמי מחייב במדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן