ר"ן ראש השנה מב

המוספין של ר"ה אבל לא בשאר תפלות של יום. וכי תימא אם כן מאי שיילינן הכא מאי שנא דהשני מתקיע איכא למימר דהכי קא אמרינן אמאי לא תיקון רבנן תשעה בשחרית כי היכי דנתקע בשחרית משום זריזין מקדימין למצות:

ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא משמע דלא פליג ר' יוסי אלא בהשלמה אבל בהתחלה מודה הוא דמתחיל בתורה והכי נמי תני' בתוספתא בדברי ר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיי' כשל תורה וקיימ"ל כר' יוסי מדאמר ר' אלעזר בריה ותיקין היו משלימין בתורה ואע"ג דסתם מתני' פליג עליה אפ"ה מעשה רב. ומשמע נמי לכאורה דלת"ק כתובים באמצע מדקאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ולר' יוסי נמי משמע הכי דבהא לא פליג וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל שכך הוא מסורת בידם. והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לדבר מדתניא במסכת סופרים בפי"ח גבי תשעה באב אומר ארבעה פסוקים משל ירמיה וכו' עד כי אתה עשית את כל אלה ושני מזמורים הללו אלקים באו גוים בנחלתיך ועד על נהרות בבל ואעפ"י שבכל מקום דברי קדושה נקדמין לדברי קבלה בזה מקדימין דברי קבלה לדברי קדושה ש"מ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל. ומאי דאמרי' הכא תור' נביאים וכתובים סדר כתיבה נקיט ואזיל:

אמ"ר יוחנן בשעת השמד שאני. מפורש בירושלמי ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאין סבורין שמא עליהן הן הולכין עמדו עליהן והרגום מן גו דאינון חמיין לון קרו את שמע ומצלו וקרו באורייתא ומצלו ותוקעין אינון אמרין בנימוסיהון אינון עסקין:

מאי טעמא שופר עשה הוא והו"ל י"ט עשה ולא תעשה קושטא דמלתא קאמר ומיהו לא צריכין להכי דאפי' הוי י"ט ל"ת גרידא לא אתו מכשירי שופר ודחו דהא בעידנא דקא עקר לאו לא קא מקיים עשה:

דף ל"ג ע"א משום שבות סכינא. פי' לפי שכל מלאכה שהיא נעשי' בכלי שאין דרכן לעשות בו אותה מלאכה לא הוי מלאכה דאורייתא וכדאמרינן בסוף כירה גבי גרירת כסא וספסל כל היכי דכי קא מכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מכוין שרי לכתחילה. כלומר וגרירת כסא וספסל אפי' במתכוין לעשות חריץ ליכא איסורא דאורייתא דכי אמרינן בפר' כלל גדול דחופר תולדה דחורש וחייב הני מילי במר וכיוצא בו אבל במטה כסא וספסל לא:

ר' יוסי ור' שמעון אומר נשים סומכות רשות לענין הלכה נקיטי' כר' יוסי ור' שמעון דר' יוסי נמקו עמו. ואע"ג דסתם מתני' מוכח דאין בנות ישראל סומכות מדקתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. ומשמע דהא נשים מעכבינן אפילו הכי כיון דאמר ר' בפרק בתרא דעירובין דמיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ולא מיחו בידה חכמים ואשתו של יונה הית' עולה לרגל ולא מיחו בידה חכמים והיינו כמאן דאמר נשים סומכות רשות נקיטי' הכי דמעשה רב הלכך אם רצו נשים לעשות כל מצות עשה שהזמן גרמא הרשות בידן:

ולענין ברכה כלו' אם מברכות על מצות הללו אם לאו כתב ר"ת ז"ל דאם רצו מברכות וליכא משום ברכה לבטלה. והביא ראיה מדאמרינן בפ'החובל ובפ"ק דקדושין אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דא' לי הלכה כר' יהודא דאמר סומא פטור מן המצות עבידנ' יומא טבא לרבנן דאנא לא מפקידנא ועבידנא אלמ' סומא לר' יהודא אע"ג דפטור אם רצה עושה ומברך דאי לא הכי אמאי ליעבד רב יוסף יומא טבא שהרי היה מפסיד שכר הברכות ואמרי' האי מאן דבעי למיהוי חסיד' לקיים מילי דברכות אלא ודאי מי שהוא פטור מן המצות אם רצה לעשותן ולברך עליהן הרשות בידו וא"ת וכיון שהוא פטור היכי מברך דהא ברכה שאינה צריכ' הוא ואמרינן בפרק אין עומדין כל המברך ברכה שאינ' צריכה עובר משום לא תשא. י"ל דברכה שאינה צריכ' מדרבנן היא ובכי הא לא אמור. וראיה לדבר מדאמרי' בפרק מי שמתו ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומ' משום דסבירא לן התם דאמת ויציב דאורייתא ואם איתא דברכה שאינה צריכה עובר עליה מה"ת נהי דאמת ויציב דאורייתא היאך חוזר ואומרו מספק והרי אם אמרו קא עביד איסורא בידים ומוטב שלא לאמרו שאפי' לא אמרו ממילא הוא דקא עבר אדאורייתא ושב ולא תעשה שאני אלא ש"מ דברכה שאינה צריכה מדרבנן בעלמא היא. ומוציא שם שמים לבטל הדנפקא לן בפ"ק דתמורה מדכתיב את ה' אלקיך תירא הני מילי בלא ברכה אבל בברכה לא מתסר אלא מדרבנן ודוק' בברכה שאינה צריכה כלל אבל בברכת המצות למי שהוא פטור