ר"ן ראש השנה מא

בן נורי לכתחילה לא יפחות מעשרה דהא לא פליג אלא בדיעבד אבל בלכתחלה לא. ותנא דברייתא פליג בהני תרתי אפ"ה פשטינן מינה דשלש שלש דר' יוחנן בן נורי שלש מכולם קאמר משום דלית לן לשווי פלוגתא בין מתניתין וברייתא אלא במאי דחזינן בהדיא דפליגי:

אמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי. פי' כר' יוחנן בן נורי דמתני' דסבירא ליה דלכתחלה עשר בעי' ומיהו אם אמרן שלש יצא. וכן דעת הרב אלפסי ז"ל שלא הביא בריית' זו בהלכותיו וכן דעת הרמבמז"ל בפ"א מהלכות שופר וכן דעת הרמב"ן ז"ל ומדקתני במתני' ובברייתא אין פוחתין ולא קתני ולא מוסיפין כדקתני גבי הבדלות ש"מ דאין פוחתין מהם הא אלו בא להוסיף מוסיף כמו שירצה וכך אמרו הגאונים ז"ל. ואע"ג דלכאורה משמע דמצוה מן המובחר בעשרה כנגד עשרת הדברות או כנגד עשרה מאמרות דעשרה הוו ולא יותר אפילו הכי מצינו כיוצא בה שאמרו אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת ואמרי' כנגד מי כנגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות ואעפ"כ מוסיפין עליהן כמה שירצו:

ע"ב תרועה שאין עמה ולא כלום אומרה עם השופרות כדברי ר' יוסי. וקימ"ל הכי דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ותמהני על הרב אלפסי ז"ל והרמבמז"ל שלא כתבוה. ומיהו דוקא תרועה סתם הא תרועה שנזכר בה חצוצרות כגון ותקעת' בחצוצרות אינו אומרו כל עיקר דאין שופרות בענין וביובל דמיניה גמרינן שופר תרועה כתיב ואותן שנהגו לומר בסוף השופרות ותקעתם בחצוצרות טעות הוא דאע"ג דכל מקום דיש חצוצרות במקדש יש שופר אפי"ה אנן קרא דמזכיר בו שופר בעי' והא ליכא אלא אומר לא הביט און ביעקב וגו' ואע"פ שאמרו עם המלכיות וכדאמרי' מלכות שיש עמו תרועה אומרו עם המלכיות ואומרו עם השופרות ואי נמי יום תרועה יהיה לכם וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל הרא"ה ז"ל כתב דבקרא דותקעתם בחצוצרות סגי דאע"ג דכתיב בחצוצרות מ"מ הא איכא שם תקיעה דעולה משום שופרות ועדיף טפי האי קרא משום דבספרי דרשי' מיניה מלכיות זכרונות ושופרות שופרות מותקעתם זכרונות מדכתיב בסופיה דקרא והיו לכם לזכרון מלכיות מדכתיב אני ה' אלהיכם והלכך לדידן דקיימ"ל כר' יוחנן בן נורי דבשלש סגי ואנן אמרינן אפי' טובא ליכא למידק בהאי קרא דותקעתם כולי האי ואי משום דבעי' שיהא משלים בתורה שפיר מקרי משלים בתורה ההוא קרא דותקעתם בחצוצרו' בהדי ההיא דרשה דספרי דדריש מהאי קרא שופרות. השני מתקיע. מדקתני השני מתקיע ולא קתני תוקע דאיק מינה רבינו האי גאון ז"ל שאין שליח צבור תוקע אלא מצוה לאחר ותוקע שמא ישתבש בדעתו בשביל התקיעות ולא ידע לחזור לתפלתו דומיא דמאי דאמרינן בפ' אין עומדין העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והכא נמי דכותיה והא דקתני ובשע' ההלל הראשון מקרא את ההלל ולא קא תני קורא התם היינו טעמא לפי שהוא מקרא לצבור וכדאמרינן הו' אומר הללויה והם אומרים הללויה:

מאי שנא דהשני מתקיע. וא"ת מאי קא מיבעי לן דהא תקיעות על סדר ברכות נינהו ובתפלת המוספין הוא דאיכא תשע לפי שמזכרין בהן מלכיו' זכרונו' ושופרות אבל בשחרית ליכא אלא שבע ברכות ומשו"ה לא תקעינן בהו. ומכאן משמע שכל תפלות היום תשע וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל דמעיקר דינא אין בר"ה שבע ברכות אלא תשע הן לעולם בין בערבית בין בשחרי' בין במוסף בין במנחה וכדאמרינן בפ' תפלת השחר הני שמנה עשרה כנגד מי הני שבעה דשבתא כנגד מי הני תשע ברכות דר"ה כנגד מי ומיהו משמע דכשם שאין לחלוק בשמונה עשרה של חול ובשבע של שבת כך אין לחלוק בתשע ברכות של ר"ה ומנהגן של ישראל אינו כן שאין מתפללין תשע בר"ה אלא בתפילת המוספין. וכתב הרמב"ן ז"ל שכך הוא מפורש בירושלמי בפ"ק דשבועות דגרסינן התם ר' יעקב בשם ר' יסא העובר לפני התיבה בי"ט של ה בשחרית ב"ש אומרים שמנה וב"ה אומרי' שבע במוסף בש"א עשר ובה"א תשע. פי' בי"ט של ר"ה שחל להיות בשבת קאמר דס"ל לב"ש דשבת ויו"ט כל אחד קובע ברכה לעצמו ואינו כוללן לשניהם בברכה אחת וב"ה סברי שאינו מברך אלא ברכה אחת לשניהם ובכי האי גווני נמי מייתינן להא בריית' בעירובין בסוף פרק בכל מערבין ומשו"ה בשחרית בש"א שמונה ובה"א שבע ובמוסף בש"א עשר ובה"א תשע ומ"מ הרי אתה למד מכאן מפורש שאינו מתפלל תשע אלא בתפלת