ר"ן ראש השנה לה

סופה וסופה אית לה רישא:

ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבוב קלא פי' דקים להו דאיכא שיעור תקיעה מקמי דלעירבב קלא:

מקום שיש חצוצרות אין שופר. פירש"י ז"ל כגון תעניות. והקשה הראב"ד ז"ל מדאמרי' בפ"ק דתענית במה מתריעין בשופרות. ותירץ דהכא בתקיעו' שבסוף כל ברכה וברכה מאותן שש ברכות שמוסיפין ומאי דאמרי' בפ"ק דתענית שמריעין בשופר היינו בשע' שמרבין בתפלה ובתחנונים והיינו דאיכא מאן דאמ' התם דאין מתריעין אלא בפה והכא תנן בהדיא בשל זכרים כפופים אבל הר"א הלוי ז"ל כתב שראה בתשוב' הגאונים שנהגו לתקוע בתענית בשופר. וה"נ מוכח בירושלמי דגרסי' התם בשמעתין דהכא קומי ר' יהושע תקעון בתעניתא כלו' בשופרא ר' יוסי בעא ויתקעון קומי בחצוצרתא כלו' אף בחצוצרתא ולא שמיע דתני חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין ולפי זה הא דתניא מקום שיש חצוצרות אין שופר היינו בשעת מלחמה שתוקעין בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות אבל בתעניות בגבולין בשופרות מתריעין ולא בחצוצרות והיינו טעמא משום דכיון דאמר רחמנא דבשעת מלחמה מתריעין ילפי' מינה נמי לכל צרה וצרה שלא תבא על הציבור דמתריעין ומיהו כיון דחצוצרות בכנופיא דכלהו ישראל הו' דאשכחן להו כדכתיב והיו לך למקרא העדה ותענית דגבולין לאו כנופיא דכלהו ישראל נינהו מתריעין בשופר בר"ה ולא בחצוצרות וכך נהגו בכ"מ בתעניות בשופר:

כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך. כמאן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. וא"ת והיכי מצלינן לה והא קיימ"ל כר' יהושע דאמר בניסן נברא כדאמרינן בפרק קמא ולתקופה כר' יהושע. תירץ ר"ת ז"ל דסמכינן אדרב עינא דפריך משוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות והכי קאמר והא איכא זה היום תחלת מעשיך דלדבריך איתא בר"ה וליתא ביובל אלא ודאי לאו משום דזה היום תחילת מעשה בראשית קאמרינן אלא תחילת דין קאמר שהיום הוא תחילת דין על כל המעשי' הוא מילתא ביובל נמי איתא שהרי הוקש לר"ה. ולישנא בתרא נמי מוכח דלר' יהושע נמי מצלינן ליה מדאמרינן כמאן דלא כר' אליעזר דאי כר' אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך וכו' כלו' דבשלמא לר' יהושע משום דין אמרי' ליה אבל לר' אליעזר כיון דס"ל בתשרי נברא העולם משמעותיה דהאי לישנא נמי לבריאת עולם משמע וביובל ליתא וכתבו בתוספות דר"א הקליר יסד בטל של פסח כר' יהושע ובגשם של סוכות כר"א ואומר ר"ת ז"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים דאיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן דדכותיה אמרי' בפ' עושין פסין גבי בריאת אדם וחוה:

שופר שנסדק ודבקו פסול. פירש"י דהו"ל כשני שופרות. ונראה מדבריו שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לשתי חתיכות. ולא נהיר דאי הכי היינו דבק שברי שופרות אלא נסדק היינו שהוא נסדק מצד אחד על פני כולו לארכה והיינו טעמ' משום דכיון שנסדק כולו אין שם שופר עליו אלא כחתיכ' שופר שתקנה ועשאה כעין שופר דמי. ומיהו לא מיפסל אלא בנסדק כלו אבל נסדק מקצתו ועדיין מקצתו קיים כשר והא דתניא בברייתא בגמ' נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול לאו למימר' דמדמפליג בלרחבה ולא מפליג בלארכה דלארכה לעולם פסול בין נשתייר בין לא נשתייר דאדרבא דוק מינה לאידך גיסא דלרחבה הוא דכי לא נשתייר פסול אבל לארכה אפילו לא נשתייר כשר והיינו דתנן נסדק סתמא דלגמרי משמע. זו היא שיטת הרשב"א ז"ל. אבל הרב ר' יהונתן ז"ל כתב דנסדק לארכה אפילו בכל שהו פסול לפי שכשהוא תקע בו מתבקע אעפ"י שדבקו. ולפי שיטה זו אם הדקו הרבה בחוט או במשיחה כשר שהרי החוט מעמידו שלא יתבקע וכן דעת הראב"ד ז"ל בדרש' שלו. ולכלהו פירושו כי תנן ודבקו פסול כל שכן לא דבקו ודבקו לרבות' נקטיה לומר שעפ"י שדבקו בעצמו אפי"ה פסול דאין שם שופר עליו אלא כמו שחיבר חתיכה שופר ועשאה שופר דמי:

ע"ב נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול. ירושלמי ניקב וסתמו ר' בא בר זעירא בשם ר' זעירא והוא שסתמו הא לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין בשופר:

ואם לאו כשר. פי' ואם לאו שאינו מעכב עכשיו את התקיעה אעפ"י שהיה הנקב מעכב מתחילתו כשר לפי שמה שסתמו בה בטל לגבי השופר אבל אם מעכב את התקיעה עכשיו אפילו סתמו במינו פסול דכיון