ר"ן ראש השנה לב

פליגי בהך מתני' ת"ק ור' יהודא דת"ק ס"ל דשופר של ראש השנה דוקא פשוט אבל כפופין אפילו בדיעבד פסילי ור' יהודא ס"ל דכפופין דוקא אבל פשוטין אפי' דיעבד פסילי ולפי"ז כיון דאיפסקא הלכתא כר' יהודא נקיטי' דמצות ר"ה בכפופין אבל בפשוטין לא יצא:

וזהו דעת הר"מ במז"ל והוא מוסיף עוד לומר שלא כל הכפופים הוכשרו אלא של זכרים בלבד דהיינו אילים כפשטי' שכן כתב בפ"א מהלכות שופר ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרו' פסולין חוץ מקרן הכבש ע"כ. ודבריו תמוהין חדא דהא כתיבנא לעיל דלר' יהודא זכרים כפופים לאו דוק' דהוא הדין לשאר הכפופים. ועוד דבכפופין נמי משמע דלאו לעכב קאמר אלא למצוה דאי לעכב פליגי היכי מסתים ר' מתני' ותני של שופר של ר"ה של יעל פשוט דמשמע דר' יוסי ות"ק דידיה מודו הו"ל למתניה בלישנ' דפלוגת' ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט. ועוד דעכובא מנא לן הא בקרא לא כתיב ביה פשוט ולא כפוף אלא תעבירו שופר הוא דכתיב וכלהו אקרו שופר ור' יהודא נמי היכי אמר דשל ר"ה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בר"ה והא שופר בר"ה מיובל גמרינן ליה. אלא ודאי הא פלוגתא לא שייכא כלל בפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי דאינהו פליגי לעכב אבל הני תנאי למצוה הוא דפליגי דת"ק סבר דשופר של ר"ה למצו' של יעל פשוט דכמה דפשיט אינש טפי עדיף ובתעניות בשל זכרים כפופים למיעבד הכירא בין תעניות לר"ה. ור' יהודא סבר דשל ר"ה מצוה בכפופין משום דכל מה דכאיף אינש טפי עדיף ושל יובלות כיון דלחירות קא אתי בשל יעלים דכל כמה דפשיט טפי עדיף ותדע לך דלמצוה קא אמרינן מדא"ר לוי בגמ' מצות שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופים אלמא כולה מלתא למצוה קא אמרי' ולא לעכובא:

הלכך כיון דקיימ"ל כר' יהודא נקיטי' דשופר של ר"ה מצותו בכפופין. ונמצינו למדין שלשה דינין בשופר דדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפי' דיעבד פסול וא"צ לומר אותן קרנים שכולן זכרות שהן פסולין דלאו שופר מיקרו אלא קרן. ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בראש השנה תוקעין בשל זכרים. ומיהו כל הכפופין כשרין וכמו שכתבנו למעלה. אבל למצוה מן המובחר בעי' של איל וכדאמר ר' אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בס"ד. וליכא למימר דשל זכרים דקאמר ר' יהודא היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דאי הכי כי קאמרי' בגמרא מר סבר דהיינו ר' יהודא כל דכאיף אינש טפי עדיף טפי הוה לן למימר דר' יהודא סבר דשל איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן:

ומיהו אע"ג דמסקי' דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורין אבל בטמאין לא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים היא דהא אמרי' לעיל דכיון דלזכרון קא אתי כלפני' דמי. ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע דמשכן גופיה לא גמרי מההיא דלא הוכשרו למלאכ' שמים דהא אמרי' בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך הדבר צריך עיון:

משני צדדין דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע כדאיתא בפ' אמר להם הממונה:

וביובל בשל יעלים. משום כיון דלחירות תקעינן כל כמה דפשיט טפי עדיף. ואע"ג דגמרי' ג"כ ר"ה מיובל ס"ל לר' יהודא דהני מילי בדאורייתא:

אבל הני מילי דלמצוה בעלמא נינהו ליכא למידק בהו ג"ש אלא כל חד וחד כי היכי דמיחזי דמעלו טפי ובתעניות דשתיק מניה ר' יהודה נ"ל דמודה בהו לת"ק דבשל זכרים כפופים משום דר' יהודא הא ס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדיף וכיון שכן בתעניות נמי כפופין עדיפי טפי מאי אמרת למיעבד הכירא בתעניות ליתא דבשלמא לת"ק דאמר שוה יובל לר"ה שפיר איכא למיעבד היכרא בתעניות אבל לר' יהודא דאמר בר"ה בשל זכרי' וביובל בשל יעלים בהי מינייהו דעבדת בתעניות הא דמי או לר"ה או ליובל הלכך לר' יהודא כיון דלא מצי למיעבד היכרא בתעניות שביק להו אדינייהו בכפופין דהא איהו ס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדיף. ות"ק דאמר שוה היובל לר"ה איכא למימר דלאו משום ג"ש קאמר דהני מילי דלמצוה בעלמא נינהו ליכא למידק בהו ג"ש וכמו שפירשתי לר' יהודא אלא היינו טעמא משום דס"ל לת"ק דבר"ה כמה דפשיט אינש טפי עדיף כ"ש ביובל דכמה דפשיט אינש טפי עדיף. ומיהו לא משמע לי הכא דאם כן ר' לוי דאמר בגמ' מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין דאמר כמאן וכמו שאכתוב עליה בגמ' בס"ד. אלא