ר"ן ראש השנה לא

דכתיב בצדק תשפוט את עמיתך מדאיצטריך הכא עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי שלשה מומחין מדאוריית' וכדי שלא תנעול בפני לווין הכשירו שלשה הדיוטות גבי עדות החדש לא מצינן לאכשורי. וכי תימא א"כ תקשי מתניתין לר' אבהו דאמר התם בפ"ק דסנהדרין דשנים שדנו אין דיניהם דין ואלו אנן קיימ"ל כר' אבהו. י"ל דנהי דודאי סוגיין כרב אחא רהטא ודלא כר' אבהו ואפ"ה ר' אבהו מצי לפרוקא למתני' דכיון דתנן היתר נדרים בשלשה ואם היה מומחה לרבים אפי' ביחיד סד"א תהוי קדוש החדש כהפרת נדרים קמ"ל דכתיב החדש הזה לכם וכדתניא בפ' יש נוחלין מועדי ה' נאמרו הפר' נדרים לא נאמרה. וברייתא נמי דקתני ואם הי' מומח' לרבים דן אפי' יחידי לא קשיא לר' אבהו דאיהו מוקי לה לבתר תקנתא ומשום נעילת דלת ובסוגיין דהכא לא דייקא למנקט אליבא דהלכתא אלא במאי דמחזי טפי לפשיטותא דמילתא:

דף כ"ו ע"א דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. וא"ת והא במכות בפ' ואלו הן הגולין נפקא לן מקרא אחרינא דאמרינן התם תניא ר' עקיבא אומר מניין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר. י"ל דעיקר דרשה מההוא קרא נפקא וקרא דהכא אצטריך דלא תילוף מניה שאר דינין להצריך ב"ד אחר דשאני הכא משום דכתי' והצילו העדה:

כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן כתבו בתוס' דהא דלא מפיק נמי של ראם מפני שהוא קרן משום דלא אצטרך למעוטי אלא אותן שהן חלולין אבל אותן שאינם חלולין כגון של ראם ושל צבי לא אצטריך ליה למעוטי דפשיטא דלא מיקרו שופר אלא אותן שהן חלולין מלשון שפופרת. ותדע לך דהא קדחו בזכרותו נמי אי לאו דמין במינו אינו חוצץ הוה פסלי' לי' וזכרותו נמי ודאי אי אפקיה לבר וקדחו ותקע בו לא יצא דלאו שופר הוא:

חדא ועוד קאמר. פי' משום דמיתחזי להו דטעמא דרבנן דמתני' לאו מעליא הוא דכיון דאשכחן כלהו דאקרו קרן ואקרו שופר ש"מ היינו קרן היינו שופר משום הכי מוספי ואמרי חדא ועוד קאמר:

ולא שנים ושלשה שופרות. ולא דמי להמניח שופ' שופר דאמרי' לקמן דאם קול פנימי שמע יצא משום דהכא אין הגלדין זה על גב זה אלא זה אחר זה והקול יוצא דרך כולן:

היו קורין לנדה גלמודה מהני לפרושי כי עדת חנף גלמוד דאמרי' בפ' ואלו נאמרין בכל לשון כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנא' כי עדת חנף גלמוד:

ע"ב מאי חלגלוגות נפקא מינה לפרושי מאי דאמרי' בפ"ק דיומא דכהן גדול אין מאכילין אותו דברים המביאין לידי טומאה כגון חלגלוגות. שופר של ראש השנה של יובל פשוט. פירש"י ז"ל דיובל היינו חיה שנקראת בוקשטיאן. ושל זכרים היינו של איל כדמתרגמינן איל דיכרא ואי נמי יובל דאקרי דיכרא כדאמרי' לעיל בגמרא ומנלן דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא. אבל הרב בעל הארוך ז"ל פי' דיעל היינו כשבה נקבה. ומשמע לי שהזקיקו לומ' כן מדתנן בסיפא ובתענית בשל זכרים כפופים מכלל דריש' דתנן יעל היינו כשבה נקבה. ונראין דברי רש"י ז"ל כמתרגמינן ואקו ודישון ויעלא ורימא. וכתיב הרים הגבוהים ליעלים. אלמא יעל מין חיה הוא ועוד מדאמרי' בירושלמי עליה דר' יהודא דאמר בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים דהיינו טעמא משום דתקנו את המצוי למצוי כלומ' זכרים שמצויין לר"ה שהוא מצוי ושאינו מצוי דהיינו יעל ליובל שאינו מצוי. ואם איתא דיובל כשבה נקבה היא הרי הוא מצוי. ומיהו יעל פשוט וזכרים כפופים לאו דוקא דת"ק ור' יהודא לא פליגו אלא אי כל דאכיף אינש עדיף או כל מה דפשיט אינש טפי עדיף ולרבנן דאית להו דכמה דפשיט אינש טפי עדיף מה לי יעל פשוט מה לי שאר חיות שקרניהן פשוטים וכן נמי לר' יהודא דס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדי' מה לי זכרים כפופים דהיינו אילים ומה לי שאר בהמות שקרניהן כפופים אלא ודאי לת"ק יעל לאו דוקא ולר' יהודא נמי בשל זכרים נמי לאו דוקא אלא הוא הדין בכל שאר קרני הבהמות הכפופין וכל חד וחד אורחא דמלתא נקט. ואיפסקא הלכתא בגמרא בר"ה כר' יהודא וכדאמרינן א"ר לוי שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופים. מיהו איכא לעיוני אי בעינן כפופין לעכובין או למצוה בלחוד שיש מי שאומר דכי היכי דת"ק דמתני' דלעיל ור' יוסי פליגי לעכובא דת"ק ס"ל דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה כלו' דשל פרה אפילו בדיעבד פסול הכי נמי