ר"ן ראש השנה כו

דלמאן דאמר משום ירקיא היינו כדי להפריש שבת ויו"ט זה מזה לפום מסקנא דסוגין כתב כן אבל ללישנא קמא כי אמרינן משום ירקיא היינו משום יוה"כ שחל להיות בערב שבת:

אלא איכא בינייהו יו"ט שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. כתב רמב"ם ז"ל דלא גרסי' מלפני' דאי הכי אפילו למאן דאמר משום מתיא מעברינן משום יוה"כ לאחר בשבת וליכא תקנתא בעממי. אבל ריב"ן והר"א הלוי ז"ל כתבו דאפשר דגרסי' ליה דנהי דביו"ט של ר"ה ושל סוכות לא נפקא מינה מידי וכדכתיבנ' נפקא מינה ביו"ט של עצרת דאית ביה תקנתא וחביל בי' נמי עלמא כי היכי דחביל בחדש תשרי וכל שכן בשנה מעוברת ולמאן דאמר משום ירקיא מעברינן אמטולתיה חדש אדר דמקמיה ניסן דהא לא סבירא לן כמאן דאמר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהא סלקא ליה בתיובתא אבל משום יו"ט של פסח דכולי עלמא אין מעברין דשילהי סתוא הוא ואכתי לא חביל ביה עלמא שאם הינו מעברין בשבילו אם היה חל בע"ש הינו צריכין לדחותו ג' ימים עד יום שני בשבת משום יו"ט האחרון ויו"ט הראשון וחל שבועות שלא יהו סמוכין לשבת והיינו צריכים להוסיף ג' עבורים בשנה מה שאין ראוי לעשות כן משום דקדים ואתי סיהרא תלתא יומי כמו שמפורש במס' ערכין אבל בע"כ משום יו"ט של פסח הסמוך לשבת אין מעברין כלל אפשר בחמימי. וקיימ"ל כר' אחא בר' חנינא דס"ל דמשום ירקיא לא מעברינן אבל משום מתיא מעברינן ולפיכך דוחין ר"ה מאד"ו דבשביל שלא יחול יום הכפורים בע"ש ובא' בשבת דוחין אותו מד"ו ומא' נמי דוחין אותו כדי שלא יחול יום ערב' בשבת כדאמרי' בפ' לולב וערבה דמעול' לא איקלע כלומ' שהיו דוחין הקביעו' בשבילו. וא"ת ומשום ערב' דמנהג נביאים היכי דחיין ר"ה דאורייתא כי מקלע בשבת לא דחיין ליה משום תקיע' שופר דאורייתא. איכא למימר אין ה"נ משום דמנהג נביאים צריך חזוק ושופר דאורייתא א"צ חזוק. אי נמי דשופר איתיה מיהא ביום שני של ר"ה אבל ערבה דליכ' אלא יום אחד אי לא דחיין ליה מבטל לגמרי ולתקן שני ימים בערבה א"א דהא שמיני יו"ט לא דחיין טלטולא משום ספק:

הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי. פירש"י ז"ל בניסן ותשרי שהמועדות תלויות בהן מקדשין לצורך אבל בשאר ירחי לא. ואע"ג דהחדש הזה לכם דמניה דרשינן כזה ראה וקדש גבי ניסן ותשרי כתיב לאו אהחדש הזה קאי אלא אלחדשי השנה קאי. ואחרים פירשו בהיפך ומ"מ לכ"ע מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו דאי לא תקשי לעולא. והא דפריך אביי אההיא דר' יהודא נשיאה קאי דאמ' משמיה דר' יוחנן דמאיימין אפי' על החדש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו:

ע"ב צריך שיהא לילה ויום מן החדש וזהו שאמר אבא אבוה דר' שמאי לפני רבינו שמואל מחשבין מולדתו. א"ר זירא אמ' רב עשרים וארבע שעי מיכסי סיהר'. הרוצה לעמוד על עקרי שמועות הללו כפי מה שנתבא' בשרשי חכמת התכונה יעיין כפי מה שנכתב בהן בספר המאור ולא רציתי להאריך ולכתבן שכבר נתפרשו שם בארוכה:

אמר להו לא שמעיתו מפי ב"ד מקודש. פי' לוי יצא מארץ ישראל ביום שלשים ואחד שאלו יצא לוי ביום שלשים לא היה שום הפרש בין לוי ובני בבל אלא ודאי ביום ל' ואחד יצא ולפיכך היה יודע בבירור שבני' א"י יעברו את החדש ואפי' הכי כיון שלא שמע מפי ב"ד מקודש ובני בבל כבר קדשו יום ל' ועליו סמכו והתענו ביום עשירי שלהם אין להם לחזור ולהתענות ביום אחר ורשאין הן לסמוך על מה שאמרה תורה אתם אפילו שוגגים אתם אפי' מוטעין אבל אלו העיד לוי ששמע ביום ל"א מפי ב"ד מקודש כיון דבני בבל בתר בני א"י גרירי טעותייהו הדרא ולוי דאיקלע בחד סר סמוך לעיר לן בתוך התחום:

דף כ"א ע"א כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שתסר בניסן עברה לההוא שתא. פירש"י ז"ל עד ולא עד בכלל כלו' דמשכה עד ט"ו בניסן ונופלת בשתסר וקיי"ל כר' יוסי דאמר בפ"ק דסנהדרין יום תקופה מתחיל ואפי' הכי כי נפלה בשיתס' מעברינן לה לשתא דאפילו כי מעברת לה לאדר ונפלה היא בט"ו בניסן ויום תקופה מתחיל אכתי לא הוי אביב של תקופה בחידוש הלבנה דמי"ד ואילך ישנה היא ואינה מחוור חדא דהא משמע בפ' היו בודקין בסנהדרין עד מתי מברכין על הלבנ' נהרדעי אמרי עד ששה עשר אלמ' יום ט"ו אכתי חדשה היא. לפיכך פי' ר"ת ז"ל דהכי קאמר אי משכה עד שתסר ושתסר בכלל ונפלה בשבסר