ר"ן ראש השנה כז

דאפילו כי מעברת לאדר נפלה ביום שבסר עברה לההיא שתא משום דאפי' לר' יוסי דאמר יום תקופה מתחיל מ"מ שתסר ישנה הוא:

ע"ב מתני' שבהן שלוחין יוצאין לסוריא. פירש"י ז"ל דטעמא קא יהיב למאי דקתני שעל ניסן ועל תשרי מחללין את השבת והיינו טעמא לפי שעל ניסן ועל תשרי יציאתן של שלוחין תלוי בהעדת העדים שעל ב' חדשים אלו אין יוצאין אפי' בשלא קדשו ביד את החדש ביום ל' עד שישמעו ביום ל"א מפי ב"ד מקודש ונמצא שאם לא יבאו עדים בשבת צריכין השלוחין להתאחר עד יום א' בשבת שיצאו לאחר שיקבעו בו ב"ד את החדש. ואע"ג דליכא לספוקי שלא יקבעו ב"ד את החדש ביום ל"א כיון שלא הוקבע ביום ל' אפי"ה אין השלוחין יוצאין מבערב גזרה כשהוקבע ביום ל"א אטו היכא שראו הלבנה בליל כ"ט שאע"פ ששמעו מפי ב"ד שדעתן לקדש החדש למחר שאין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש משום דאיכא לספוקי שמא ימלכו ב"ד ויעברו את החדש ונמצא המועדים מקולקלין. אבל בשאר חדשים כיון דלא שייך בהו קלקול מועדות לא חיישינן להכי ולפיכך כל שנראה הלבנה באלול כ"ט ושמעו מפי ב"ד. שדעתן לקדש את החדש למחר יוצאין ואצ"ל דהיכא שלא קדשו ב"ד את החדש ביום ל' שיוצאין מבערב שבידוע שיתקדש את החדש ביום ל"א ולפיכך כיון שאין השלוחין מתאחרין בשאר חדשים מפני איחור העדים לא התירו לעדים לחלל את השבת. זהו תורף פרש"י ז"ל. והקשו בתוספות שאי אפשר לתלות טעם חלול העדים ביציאת השלוחים דהא כי מקלע יום ל' דאלול בשבת וראו עדים את החדש על כרחם צריכין לחלל ולבא כי היכי דלא ליקלע יום ערב' בשבת דהא אפי' כי אתי ממילא בשבת דחינן ליה כדאמרינן בפ' החליל. ולדידי לאו קושי' היא דכיון דהאי טעמא לא סגי אלא לתשרי בלחוד אבל לניסן לא סגי וההוא טעמא דסגי לניסן דהיינו איחור יציאת השלוחים סגי נמי לתשרי נקט תנא האי טעמא דסגי לתרוויהו ואע"ג דבתשרי נמי איכא טעמא אחרינא דהיינו כי היכי דלא ליקלע יום ערב בשבת אבל הרב בעל המאור ז"ל כתב דכי אמרי' שעל ניסן ועל תשרי אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש היינו דוקא בשנראה החדש בזמנו ומפני הספק שמא יסכימו עליו לעברו ומפני תקנת מועדות צריכין השלוחין לשהות עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אבל אם עברו אותו ולא קדשו ב"ד את החדש מה צורך לנו להשהותם עוד. ולפי"ז פרש"י דמתני' דקתני שבהן שלוחין יוצאין אינו טעם לחלול העדים כלל דהא אע"פ שלא באו עדים ביום ל' שחל להיות בשבת אין השלוחין מתאחרין מחמתן שהרי רשאין הן לצאת במוצאי שבת מיד אלא מתני' מעלות ניסן ותשרי קתני לומ' שבהן מחללין את השבת ובהן מתקנין את המועדות ובהן שלוחין יוצאין משישמעו מפי ב"ד מקודש משא"כ בשאר חדשים ואין הלשון השנוי במשנתינו נוח בכך:

גמ'. ועל כולן השלוחין יוצאין מבערב. לפי פירש ז"ל אתי שפיר דקתני שעל שאר חדשים כיון שלא נתקדש החדש ביום ל' יוצאין מבערב דהיינו ליל שמחרתו ל"א אבל לפי' הרב בעל המאור ז"ל שפי' דליכא פלוגתא בין ניסן ותשרי לשאר חדשים אלא בשנראה החדש בזמנו תמהני מאי מבערב הו"ל למיתני על כולן שלוחין יוצאין משראו את החדש ושמעו מפי ב"ד שדעתן לקדשו בו ביום על ניסן ועל תשרי אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש. ואפשר לדחוק דה"ק על כולן שלוחין יוצאין מבערב כלומר דביום ל' בערב מיהת קודם שחשיכ' שהרי באותה שעה קים להו אדעתייהו דב"ד ששוב לא יקדשו את החדש ביום אבל על ניסן ועל תשרי אפילו בערב יום ל' אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש. על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש. אליבא דר' אלעזר בר' צדוק דאמ' לקמן בפ' אם אינן מכירין אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים הכא הכי קאמרי' על ניסן ועל תשרי אין יוצאין ביום ל' עד שישמעו מפי ב"ד מקודש וכן נמי לאחר ל' אין יוצאין עד שעה הראויה לשמוע מפי ב"ד מקודש דהיינו ביום גזרה אטו ליל שלשים וזה לפי פירש"י ז"ל שפי' דעל ניסן ועל תשרי אפי' בליל שמחרתו שלשים ואחד אין יוצאין:

אמר להם ר' יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן. לפי מה שכ' רש"י ז"ל במשנתנו שמן התורה על כל החדשים מחללין את השבת תמהני היכי אמר להו ר' יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן דאינהו ודאי שפי' קא עבדי שהיו מחללין על כולן. ולישנא דמתני' נמי לא מחוור לי שפיר דקתני וכשהיה ביהמ"ק קיים מחללין אף על כולן. מפני תקנת הקרבן שלדברי רש"י ז"ל לא מפני תקנת הקרבן היו מחללין אלא מדאורייתא וכשחרב בהמ"ק הוא שהתקינו