ר"ן ראש השנה כה

ר"ח. בדין הוא דהוי מצי למפרך תיפוק לי' דהוי ליה יום לפני יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם וכדפריך לקמן אלא דסבר לאלומי קושיא כי מקשי מראש חדש דהוי דאוריית' והיא דלא פריך תיפוק לי דהו"ל יום שלאחר ר"ה משום דפשיט' לי' דר"ה לא בעיא חזוק אבל מר"ח מספקא ליה ולמפשט הכי בעי:

ע"ב לא קשיא כאן בחנוכה ופורים. ואי קשיא וכיון דבחנוכה לא בטלה מגילת תענית היאך מתענין בי"ג שהוא לפני הפורים. איכא למימר משום דהוי דבר קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמו והו"ל כשבתות וימים טובים שהן עצמן אסורין ולפניהם ולאחריהן מותרין:

מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. משמע דבימי עזרא עברוהו וסמך יש לדבר מדכתי' ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם וכתיב ויאמר נחמיהו התרשתא היום קדש הוא לשם אלקיכם. וכתי' וביום השני נאספו כל ראשי האבות הכהנים וכל העם להשכיל אל דבר התורה. אלמא אף ביום שני נאספו לקרות בתורה והיינו לפי שעברו אלול דליכא למימר דשני בשבת הוה וקראו בתורה בחול מתקנת עזרא שקורין בשני ובחמישי דשני בשבת לא אשכחן:

הא איצטריך מעברינן ליה. פירש"י ז"ל הא אצטריך משום ירקיא ומשום מתיא. והקשו בתוספ' דא"כ מאי קאמר מוטב תקלקל ר"ה ואל יתקלקלו כל המועדות הניחא למ"ד משום ירקיא דשייך בכל המועדות אלא למ"ד משום מתיא הא ליכא קלקול אלא ביוה"כ לבד. ועוד דאי משום ירקיא ומתיא אפילו ר"ה לא מקלקלא דהא ידעי דכל היכא דמיקלע ר"ה באד"ו מעברי' ליה לאלול וקביעו' דאלול הא ידעי ליה. ועוד היכי אמרי' לא מצינו דלא אצטריך וכי מימות עזרא לא אירע שהיה ר"ה ראוי לחול באד"ו. ועוד דלקמן בשמעתין משמע בתקנת ירקי' ומתיא בימי האמוראים נתקנה דקאמר עולא ידעין חברי' בבלאי מאי טיבותא עבדינן להו. אלא הכי פירושא הא איצטריך כגון שלא באו עדים ביום ל' ובאו ביום שלשי' וא' מעברי' ליה משום דמצוה לקדש ע"פ ראיה:

דיקא נמי דקתני ועל תשרי מפני תקנת המועדות. כלו' דמדקתני מפני תקנת המועדות ולא קתני מפני המועדות כדקתני באינך ש"מ דחשו לקלקולייהו ורצו בתקנתן אע"ג דמקלקלי בר"ה:

והכא בעיבור שנה קא מיפלגי. וא"ת אכתי לתנא דמתני' ליפקו להודיע שעברו ב"ד את השנה. איכא למימר דכיון דכל שתא נפקי אניסן והשתא לא נפקי מידע ידעי שנמנו עליה ועברוה:

אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן. וא"ת אמאי מהדרי אדיוקי לותיב מרישא דמתני' דקתני בהדי' ועל ניסן מפני הפסח. תירץ הרב בעל המאור ז"ל דאי מההיא איכא למימר דמשום שהשליחות צריכה לכל ואין הכל בקיאין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם. חסר ודלמא מקלקל להו פסח דאית ביה חיוב כרת התקינו שיהו שלוחין יוצאין שאע"פ שאין השלוחין יוצאין מפני הפורי' וסמכו משום דמידע ידעי שעבור שנה שלשי' התם היינו טעמא משום דלא חמיר כולי האי אבל לאיסו' כרת חששו ומשו"ה לא מצי למיפרך מההיא ופריך מהא שכיון שהעדים מחללין את השבת כדי לבא לב"ד ש"מ דזמנין מלא וזמנין חסר דאי לעולם חסר ב"ד ודאי מידע ידעי ונמצאו עדים מחללין את השבת שלא לצורך:

ואסיקנא כתיובתא מיהו הני מילי לדידהו שהיו מקדשין על פי הראיה אבל לדידן אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. דף ך' ע"ב עולא אמר משום ירקיא. פירש"י ז"ל להפריש שבת ויו"ט זה מזה כדי שלא יכמשו הירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר י"ט או ביו"ט שאחר שבת ואיכא למידק אי הכי היכי אמרינן דאיכא בינייהו יוה"כ שחל להיות בא' בשבת דלמאן דאמר משום ירקיא לא מעברינן דהא כיון דיום הכפורים באחד בשבת חיילי ר"ה וסוכות בערב שבת וצריכין לעבורי אמטולתייהו משום ירקיא. ולפיכך נראה דלאיכא בינייהו קמא סב"ל דמשום שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה לא מעברינן משום ירקיא דלכולי עלמא אית להו תקנתא דחמימי בירקיא ביו"ט הסמוך לשבת וכדאמרינן ללישנא קמא דמעברינן משום ירקיא היינו משום יוה"כ שחל להיות בע"ש דליכא תקנתא לירקיא בחמימי ומשו"ה בעי בינייהו דבכי האי גוונא תרויהו איתנייהו ירקי' ומתיא ואמרינן דאיכא בינייהו יוה"כ שחל להיות באחד בשבת דלמאן דאמר משום ירקיא לא מעברינן דלאורתא טרח ומייתי ומשו' שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה לא מעברי' דלהאי איכא ביניהו קמא כולהו מודו בתקנתא דחמימי וללישנא בתרא הוא דמחדשינן דלמאן דאמר משום ירקי' לית ליה תקנתא דחמימי ואפשר שאף רש"י ז"ל כשכתב דלמאן