ר"ן ראש השנה כד

רבה חייה ארבעין שנין ורב חסדא חייא תשעין שנין וא"ת אי הכי קשיא הא דאמרי' הכא דרבה לא עסק אלא בתורה ואלו התם בפ' חלק אמרי' דאמר ליה אביי לרבה אמאי בכי מר הא תורה והא גמילות חסדים. וי"ל דאפי' הכי אביי עסק בגמילת חסדים טפי:

לחיילות של בית דוד. ובני מרון לשון מרות ורבנו':

ע"ב רצו מתענין רצו אין מתענין פי' אפי' הורגלו להתענות לא אמרי' עלייהו חובה אלא ברצו תלי דהא מדאקשי' ולפקו נמי אתמוז וטבת משמע שהורגלו להתענות בהם ואפי"ה מסקינן דרצו אין מתענין וליכא למימר דכיון דמעיקרא ברצו תליא מלתא אע"ג דהשתא קבלינהו חובה לא החמירו כולי האי דליפקו שלוחים מחמתייהו דאם איתא דחובה נינהו אמאי לא אלא ודאי כדאמרן ולפי"ז האידנא הנך צומות בר מט' באב ברצו תלו. אלא שהרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם דרצו רוב ישראל והסכימו שלא להתענות קאמרי' שאין ב"ד מטריחין עליהן להתענות ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות וקבלו עליהן לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרן וכש"כ בדורות הללו שהרי בעונותינו שרבו יש שמד בישראל ואין שלום הלכך חייבין הכל להתענות מדברי קבלה ותקנת נביאים ע"כ וכן ראיתי לרמב"ם ז"ל בפ' ה' מהלכות תענית שלא הזכיר בצומות הללו רצו כלל:

שאני תשעה באב הואיל שהוכפלו בו צרות כלומר שנחרבה הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. אף ע"ג דבתמוז נמי הובקעה העיר בראשונה ובשניה אפי"ה לא הוכפלו ביום אחד שבראשונ' היה בתשעה בו ובשניה בי"ז בו. ואפי' למאי דאמרינן בירושלמי דבין בראשונה בין בשניה הובקעה בי"ז בו אפי"ה יום חורבן הבית חמיר טפי. וכתב הרמב"ן ז"ל דמדינא כולהו ארבעה צומות אסורות ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומפסיקין בהן מבעוד יום כתשעה באב דלא גרעה גזרת נביאים מגזרת ב"ד בתעניות אמצעיות ואחרונות דאסירי בכל הני כדאיתא במס' תענית ועוד דכל דתקון נביאים כעין דאורייתא תקון ועשו ארבעה צומות כיוה"כ לעינוי. וכן לגבי צום אסתר אמרו במדרש תהלים וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום וכי אפש' לאדם לעשות כן אלא היו מפסיקין מבעו' יו' ובתוספת' במס' תעני' תניא כל אלו שאמרו אוכלין ושותין מבעו' יום אסורין במלאכ' וברחיצה וכו' מניין שהיום הולך אחר הלילה שנאמ' לך כנוס את כל היהודים אלמא משמע שכל תענית שהוא נקבע על הצבור מפסיקין בו מבעו' יום והו' הבין שהוא שוה לשאר חומרי עינוי דט' באב. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דמגלה רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז ובקש לעקור תשעה באב כלו' שעקר י"ז בתמוז לפי שאין שלום ואין שמד הי' בימיו ומשו"ה רחץ. משמע דהא מעיקר דינא אסור ברחיצה למתענין בו וליכא לפרושי שרחץ והתענה בו דהא אפילו תשעה באב בקש לעקור אלא מאי דאמרינן התם ורחץ דמי למאי דאמרי' הכא בשמעתין מעשה וגזרו תענית בחנוכה וירד ר' אליעזר ורחץ כלומ' כדי לעקור התענית משמע דהא למתענין בו אסור ברחיצה. והא דלא מדכר' בגמ' הני חומרי אלא בט' באב בלחוד משום דשארא ברצו תלו. והאידנא כיון שנהגו להתענות ולא נהגו חומרות הללו משמע דמעיקרא כך רצו להתענות בלבד אבל לא רצו לנהוג באותן חומרות וכיון דהני ברצו תלו הרשות בידן אבל מעיקר תקנה ודאי אסורין בכולן:

זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר. זו היא גרס' רוב הספרים וקרא נמי בט' לחדש כתי'. וכי תימא אם כן למה אין מתענין בתשעה לחדש דהא הוא ניהו צום הרביעי י"ל דכיון שמתחלה קבלו עליהן תשיעי לחדש על שם שבראשונה הובקעה העיר בו ובשניה הובקע' בי"ז בו נהגו להתענות בי"ז משום דחורבן שני חמיר לן טפי וה"נ מוכח בפ"ק דמגלה די"ז תענית הוא. וכי תימא יתענו נמי בט' בו. איכא למימר דארבעה צומות בלחוד קבלו עלייהו ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי. ומיהו יש מקצת נוסחאות שכתוב בהן זה י"ז בתמוז ובירושלמי נמי הכי איתא. והקשו התם והא תשעה לחדש כתיב ומפרקי' קלקול חשבונות היה שם כלומ' דודאי בי"ז הי' בראשונה כמו שהיה בשניה דמגלגלין חובה ליום חוב אלא מפני רוב הצרה טעו בחשבון ונתקלקלו בו וחשבו שהיה בט' לחדש וקרא כי כתיב לחשבון העם כתיב:

מתיב רב כהנא מעשה שהיה וגזרו תענית בחנוכה בלוד. הוא הדין דהוי מצי למיפרך ממתני' דקתני ועל כסליו מפני חנוכה והא ודאי אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים קאמר מדקתני סיפא וכשבהמ"ק קיים כו' אלא דהא אלימא ליה משום דמיפרשא טפי דקתני בהדיא צאו והתענו על מה שהתעניתם:

דף י"ט ע"א ותיפוק ליה דהו"ל יום שלאחר